לדוגמא: הרב שך | "הרב שך"
חפשו

דברים שנכתבו בדמע


מאת: שמחה רז
פורסם: ספרים | צדיק יסוד עולם - 24/09/1995
מיון מהיר:
צדיק יסוד עולם
1995
באחד מערבי השבתות, פגש בו העתונאי נח זבולוני במרכז העיר וראהו כשהוא עייף, חייור ונרגש עד מאוד.

- "מה ארע רבי? מדוע נפלו פניך ?"

סיפר לו ר' אריה כי זה שעות שהוא מתרוצץ ב "מגרש הרוסים" כדי לטפל בשחרור נכדו שנעצר בעת הפגנה וחרף העובדה כי המעצר היה בטעות, לא שעו לדבריו וסרבו לשחררו. בתחנת המשטרה הריצוהו מאחד לשני, התייחסו אליו בזלזול ולא עלה בידו לשכנע את הנוגעים בדבר שהמעצר - בטעות יסודו. "חייבים למחות", "צריך לפרסם את הדברים", הוסיף ואמר נרגשות.

ליווהו נח זבולוני לביתו, ניסה להרגיעו ואף הבטיחו כי יפרסם הדברים. אולם כיון שהשעה דחקה, אמר לו זבולוני: "כדי שאדייק בעובדות, שמא תאות בטובך, להעלות בכתב את ראשי הדברים ואני אגש אליך במוצאי-שבת כדי לקבלם מידך - ואפרסמם ?"

הסכים לכך ר' אריה ונפרדו לשלום. משהגיע זבולוני לר' אריה כדי לקבל הפרטים המבוקשים, הופתע ביותר שעה שקיבל מידו מסמך נדיר ומיוחד במינו, בו ר' אריה משים עצמו כעתונאי וכותב דברים היוצאים מן הלב, מלב כאוב ודואב.

ולהלן ה "כתבה" ככתבה וכלשונה:
פגישה ושיחה עם הרב של אסירי ציון הרב ר' אריה לוין

ערב שבת קודש, בשעה 2 לערך פגשתי ברחוב יפו את הרב כשהוא הולך ונשען ע"י בנו הרב ר' רפאל. פניו חיוורים כזקנו, ובכל פעם עמד לנוח. ניגשתי אליו ושאלתיו: "אולי רצונו להביא טקסי ?" השיב לי: "לא איש טקסי אני". "אם רצונך ללוות אותי גם אתה, יהיה יותר נוח לי ללכת ברגל". ליווינו אותו עד חדר דירתו ב "משכנות", שם הרב גר.

נכנסתי גם כן וביקשני לשבת מעט ואמר: "אם כי ערב שבת-קודש, ועלי עוד להכין צרכי שבת, בכל זאת מוכרח אני לנוח מעט כי מהבוקר עד עתה, לא נחתי. הייתי פעמיים במשטרה להמליץ על נכדי מרדכי יודלביץ שנתפס בדרכו לתומו בעת הפגנה, באשר שמעתי כי שישה אנשים השתחררו עפ"י איזו המלצה. באתי למשטרה, הלכתי מחדר לחדר, אחדים רשמו והבטיחו לי לשחררו כי לא מצאו עליו שום דבר. אמנם עלי לחכות על מי שהוא. חכיתי יותר משעתיים והלכתי לנוח לפי מצב בריאותי. אחר שעה חזרתי עוד הפעם, גם כן לא מצאתי את האיש הזה. אמנם כולם הבטיחו לי שישחררוהו. עשיתי זאת מפני שאם הנ"ל, בתי, חולה ורציתי למנוע אותה מצער.

אחר-כך ראיתי שהביאו את האנשים מהר-טוב לבית-המשפט. דחקתי אני להיכנס בפנים והשופט התחיל לחקור אחדים.

בהגיע התור של נכדי, אמר האמת כי אינו מתערב בשום דבר. התחלתי אני לבקש רשות לדבר, להמליץ עליו, באשר אני יודע כי אינו מתערב בשום דבר, כי אם לא הייתי יודע זאת בברור, לא הייתי ממליץ עליו, כי ב"ה עד היום לא שיקרתי וביקשתי שיתחשב עם גילי וחולשתי אשר גם אני השתתפתי בסבל אחי ורעי. אך דברי לא הועילו כלל. אמנם הכל מן השמים ו "כל עכבה לטובה".

בכל-זאת זלגו עיניו דמעות באמרו כי "לעת זיקנותי, אבדתם את אמונתי מבלי לדבר שקר".

... דיברתי איתו עד שהוא נרדם מחולשתו ועוד עליו להכין צרכי שבת-קודש, כאשר אמר. ביקשתי את בנו אשר עמד על-יד משכבו, שיבקש סליחת הרב על פרידתי מבלי לקבל רשות, אשר בטח יסלח לי ...


טיוטה

תוכן הטיוטה שנכתבה על ידי ר' אריה לוין (דפים 6-8 בקובץ ה- PDF). הוכן לאתר על ידי חדוה ויחיאל שטרנברג.

פגישה ושיחה עם הרב של אסירי ציון הרב ר' אריה לוין

ערב שבת קודש אחר הצהריים בשעה 14:00 בערך, פגשתי ברחוב יפו את הרב כשהוא הולך על יד בנו הרב ר' רפאל. פניו חיוורות כזקנו ובכל פעם עמד לנוח.

ניגשתי אליו, שאלתיו אם רצונו להביא טקסי כי הרגשתי חולשתו.

השיב לי כי לא איש טקסי אני, אם רצונך ללוות אותי גם אתה יהיה יותר נוח לי ללכת ברגליי.

ליוינו אותו עד חדר דירתו במשכנות, שם הרב גר.

נכנסנו שלשתנו לחדרו וביקשני לשבת מעט, ואמר אם כי ערב שבת קודש ועלי עוד להכין צרכי שבת בכל זאת אפשר אני למות מעט כי הלכתי היום פעמיים למגרש הרוסים למשטרה להמליץ על נכדי מרדכי יודלביץ שנתפס בדרכו לתומו בעת הפגנה כי שמעתי אשר עפ"י איזה המלצה שחררו ששה אנשים. הלכתי שם מחדר לחדר ולא מצאתי את האיש המחליט. אמנם קצינים אחדים הבטיחו לי לשחרר כי לא מצאו עליו שום דבר. אמנם עלי לחכות על מישהו.

חיכיתי יותר משעתיים והלכתי לנוח לפי מצב בריאותי. לאחר שעה חזרתי עוד הפעם, גם כן לא מצאתי את האיש הזה. אמנם כולם הבטיחו לי שישחררו. עשיתי זאת מפני שאם הנ"ל, בתי, היא חולנית, ורציתי למנוע אותה מצער.

אחר כך ראיתי שהביאו את האנשים מהר טוב לבית המשפט. דחקתי אני להיכנס בפנים והשופט התחיל לחקור אחדים, ובהגיע התור של נכדי אמר האמת כי אינו מתערב בשום דבר. התחלתי אני לבקש רשות לדבר להמליץ עליו באשר אני יודע כי אינו מתערב בשום דבר. כי לו לא ידעתי ברור לא הייתי ממליץ עליו, כי ברוך השם עד היום לא שיקרתי וביקשתי שיתחשב עם גילי וחולשתי אשר גם אני השתתפתי בסבל אחיי ורעיי, אמנם דברי לא הועילו כלל. אמנם הכל מן השמיים ו"כל עכבה לטובה".

בכל זאת זלגו עיניו דמעות באומרו כי לעת זקנותי איבדתי את אמונתי מבלי לדבר שקר.

נכנסתי לשיחה אם יש להרב גם היום רשות לבקר בבית הסוהר. השיב לי כי מיום מדינת ישראל אשר נתמנה על פי הרבנים הראשיים לארץ ישראל רב ראשי לכל בתי הסוהר שבמדינת ישראל ניתנה לי הזכות לבקר בבית הכלא ולפעמים אני מבקר בבתי הסוהר ברמלה, בתל מונד, לפעמים לפני החג בכדי לעודד אותם לפי רוחם, ולפעמים להשפיע להשיג גט פיטורים לאשתו כידוע... אמנם קשה לי הדרך וההוצאות כי מרמלה עד בית הסוהר רב הדרך בשבילי. המנהלים מתחשבים איתי ביוצא מן הכלל באשר מכירים אותי מאז.

שאלתי אם הרב מבקר עוד בבית המצורעים כמו לפני עשרים שנה ויותר, השיב לי, כי לצערו הזניח את המצוה רק לפעמים רחוקים, ראשית, כי אז לפני עשרים שנה היה הדבר ממש פקוח נפשות אשר אף אין אחד מהישוב. ודע כי נמצאו שנים עשר יהודים בין כמה מאות ערבים ונקראו בשם "המחכים למוות". אז הייתי מבקר אותם בכל ערב שבת קודש והייתי ממציא להם איזה דברים כפי יכולתי להקל להם.

זה היה נמשך כמה שנים. אחר כך כאשר העבירו שמה איזה זקנים וזקנות ממושב זקנים ליוותה אותם גם אשתי הצדקנית הגמורה חנה נ"ע לבקר את הזקנים איזה פעמים בשבוע.

דרך אגב זכרתי מצוה להזכיר כי בעת שנסעתי בבית לחם לבקר את אחיותינו הכשרות אשר זכרונן וסבלן ורוח גבורתן לא אוכל לשכוח אף רגע, היתה אשתי הצדקנית מלווה אותי עד קבר רחל אמנו שם שפכה ליבה לשמיים עבורן ובכל פעם היה התהילים רטוב עד דמעות. זכרה לה אלוקי לטובה.

אמנם היום במדינת ישראל ברוך השם ממציאים להם כל נוחיות, רופאים יהודים ורופא ראשי מומחה ואחיות יהודיות ומשגיחים עליהם ומטבח כשר כמו ב? וממציאים להם רפואות למחלותיהם, אם כי נתרבו שמה גם מגיל צעיר מאד העולים. אמנם ברוך השם מתרפאים במשך הזמן. הרבה נתרפאו והתחתנו ויש להם כמה דורות.

בשביל זה הזנחתי כי אינני צריך להם כנראה. אם כי נמצאו עדיין מאלה שמצאתים מאז.

בראש השנה הלכתי עם בני לתקוע שופר לפניהם אחר כך שלחתי את בני שמה. כי ההליכה מהאוטו עד שמה מורד ההר וחזרה צריך לעלות על ההר וזה מצב בריאותי לא מרשה לי.

שאלתי אם הרב פטריוט בעד מדינת ישראל. השיב לי מדוע לא? יותר טוב שיהיה ארץ ישראל במגרעות משיהיה מעלות בלי ארץ ישראל, אשר סוף כל סוף יתן השם בלב כל אחד ואחד אשר כולם יכירו במלכות שמיים והתורה הקדושה תהיה השליטה העליונה בכל הארץ, אשר זה מוכרח.
דיברתי איתו עד שנרדם מחולשתו ועוד עליו להכין צרכי שבת כאשר אמר. ביקשתי את בנו הנ"ל אשר עימדי ועל יד משכבו שיבקש סליחת הרב על פרידתי מבלי לקבל רשות אשר בטח יסלח לי.

שבת שלום

אם כי ביקשני הרב שלא לפרסם כל הדברים אמנם כאשר קראתי היום בעיתון הנני מוכרח לפרסם שיחתי בפני אלפי ידידיו אשר כל דבריו יקרים עבורם.


הערות:
קטע זה הופיע בספר "צדיק יסוד עולם" - מסכת חייו של ר' אריה לוין, מאת שמחה רז, הוצאת "יריד הספרים" ירושלים.
תודה למר שמחה רז על מתן האפשרות לשימוש בכתבה.

נכון להיום עדיין לא מצאתי את הכתבה באחד העיתונים בהם נהג נח זבולוני לפרסם את כתבותיו.

נח זבולוני שמר את המקור אותו קיבל מר' אריה לוין. בעיון במקור זה, נראה כי קיימים 2 מקורות: כאשר הראשון הוא גירסת טיוטה והשני גירסה סופית. בקובץ ה- PDF המצורף ניתן לראות את המקורות בפרוטרוט: גירסה סופית בעמוד 5, וגירסת הטיוטה בעמודים 6-8.

בדברי ההקדמה לספר מציין שמחה רז את התאריך: ב"ה, ירושלים השלמה, ערב ראש-השנה תשנ"ו, לאחר זה נקבע תאריך הכתבה ל- 24/9/1995, ערב ראש השנה תשנ"ו.

האירוע עליו מדובר התרחש בחודש אפריל, 1958, כאשר נכדו של הרב אריה לוין, מרדכי יודלביץ, נעצר יחד עם עוד 14 חרדים בהפגנות נגד פתיחת בריכת השחיה המעורבת "בריכת המריבה" בירושלים.

- אלי זבולוני
Powered By Click for details


לכל המאמרים משנת 1995
שער הספר "צדיק יסוד עולם" - מסכת חייו של ר’ אריה לוין. מאת: שמחה רז בו הופיעה כתבה זו.
 

ייזום והקמת האתר - אלי זבולוני - עולמות אפשריים בע"מ עולמות אפשריים בע"מ © 2010-2017 - עיצוב: סטודיו פיני חמו

© האתר ranaz.co.il והתוכן המצוי בו מוגנים בזכויות יוצרים. כל זכויות היוצרים על תוכן האתר שייכות לילדיו של נח זבולוני
כל התמונות באתר (אלא אם כן צוין אחרת) הן פרי יצירתו של אלי זבולוני בעל הזכויות בהם. אין לעשות בהן כל שימוש או לשנותן ללא הרשאה מפורשת מיוצר התמונות.
אין להעתיק, לשכפל, לחקות או לעשות כל שימוש בתוכן שבאתר ללא רשות בעלי הזכויות.
בקשות לשימוש בתוכן כלשהוא מהאתר יש לשלוח דרך דף צרו קשר.