לדוגמא: הרב שך | "הרב שך"
חפשו

היום בו נאסרו הרופאים


מאת: נח זבולוני
פורסם: דבר | עכשיו (עמוד 11) - 13/01/1993 (יום רביעי)
ב- 13 בינואר, 1953, נעצרו טובי הרופאים היהודים בברה"מ, בתואנה כי זממו להרעיל את ראשי השלטון הסובייטי. מותו של סטאלין הביא לחשיפת השקר, ולהצלתם ממוות. היה היו ימים בברה"מ.

היום לפני 40 שנה פירסמה סוכנות הידיעות הסובייטית "טאס" את דבר מאסרם של רופאים יהודים בברית-המועצות, בעוון נסיון להרעיל את ראשי השלטון הסובייטי.
"הכנופיה בחלוקים הלבנים" – נאמר בידיעה – כבר ביצעה חלק מזממה בהריגת א.א. ז'דאנוב וג.א. דימיטרוב, שניהם מנאמני סטאלין.

אנדריי אלכסנדרוביץ ז'דאנוב (1948-1896) היה יועצו לענייני תרבות ואמנות של סטאלין, ויותר משהיה יועץ, היה פוסק בלעדי בתחומים אלה. נסיבות מותו אינן ידועות, אך בעלילת הדם נגד הרופאים היהודים, הואשמו הם ברציחתו.

גם נסיבות מותו של גיאורגי מיכילוביץ דימיטרוב (1949-1882), מנהיג קומוניסטי בולגארי, נשארו לוטות בערפל.

הידיעה ב "טאס" דיווה כי "הוכח שכל חברי כנופית הרופאים היהודים, בהם וופסי, קאגאן, פלדמן, אטינגר ואחרים, שרתו בלב ונפש מדינות זרות, והופעלו למענן כסוכנים בידי המודיעין האמריקאי והאגודה הלאומנית היהודית ה "ג'וינט", ואילו יתר העצורים, בהם וינוגראדוב, סמירנוב, יגורוב ואחרים, הם סוכני המודיעין האנגלי".

משהופיעה הידיעה לראשונה, היא נתקבלה באי-אמון מוחלט. הציבור הרחב סרב להאמין באפשרות שרופאים מומחים, האמונים על שבועת היפוקרטס, יהפכו מרגלים ורוצחים.
אלא שהתעמולה הסובייטית עשה את שלה, הציבור הוסת נגד הרופאים היהודים, ובעקבות כך הדיר רגליו ממרפאותיהם והחרים בתי חולים ובתי מרקחת שהעסיקו יהודים או שהיו בבעלותם.

ד"ר יפים סמירנוב, קצין בכיר שעמד בראש שירותי הבריאות של הצבא האדום במלחמת העולם הראשונה, סיפר בראיון שהעניק בשעתו, כי ימים ספורים לפני 13 בינואר 1953, היה אורחו של סטאלין ב "דאצה" (מעון הנופש) שלו, לא רחוק מסטשי.

מדי יום ביומו, סיפר סמירנוב, היו הוא ומארחו עורכים טיול קצר. באחד הטיולים הללו שאל סטאלין האם ידוע לו, לסמירנוב מי היה רופאם של ז'דאנוב ודמיטרוב. סמירנוב, לפי תומו, נקב בשם הרופא, ועל כך העיר סטאלין: "מוזר ששניהם, שהיו בטיפולו של אותו רופא, נפטרו". על כך הגיב סמירנוב: "אין להטיל את האשם ברופאם, שכן שניהם היו חולים במחלה חשוכת מרפא, ואף רופא לא היה מצליח לרפאם. למיטב ידיעתי", הוסיף ואמר סמירנוב לסטאלין, "הרופא שטיפל בהם היה בעל מקצוע מעולה ואיש מוסר".
סטאלין שתק, אך לסמירנוב נדמה כי לא הצליח לסלק את חשדנותו, שהגיעה, כידוע, למימדים פתולוגיים בזקנתו.

בריה סיכסך

לאחר אותה שיחה, עלה בדעתו של סמירנוב כי חשדו של סטאלין נפל על פרופ' בוריס קאגאן, שהיה מגדולי המומחים בברה"מ למחלות פנים, והיה האחראי לבריאותם של ראשי השלטון הסובייטי. יצויין כי קאגאן היה ידיד קרוב לדימיטרוב.

פרופ' מירון וופסי – קרוב משפחה של השחקן שלמה מיכאלס, שנרצח במהלך ה "טיהור" שערך סטלין בקרב הסופרים והאמנים היהודים, והיה גנראל מאיור (אלוף), שעמד שראש שירותי הבריאות של הצבא האדום – נדרש להודות כי עמד בקשרים עם השלטון הנאצי של היטלר.

"אם כבר עשיתם ממני מרגל של שתי מעצמות, לפחות אל תוסיפו לרשימה את הנאצים שרצחו בעינויים את כל משפחתי בדווינסקי" אמר וופסי לחוקריו. על כך ענו לו הם: "אל תסחור בדם יקיריך".

לימים פירסם הפרופ' יעקב רפפורט, שהיה גם הוא בין העצורים, בירחון "דרוזבא נארודוב" (אחוות עמים), את זכרונותיו מן הפרשה. חלק ניכר מאותם זכרונות עוסק במה שסיפר לו הפרופ' ולדימיר וינוגראדוב, מי שהיה רופאו הפרטי של סטאלין.

כאשר ביקר בפעם האחרונה אצל סטאלין, איבחן וינוגרדוב הרעה במצב בריאותו, והמליץ לו על מנוחה והאטה בפעילותו. לאחר מות סטאלין הוכחה כנכונה אבחנתו הרפואית של פורפ' וינוגראדוב, אבל לא כך ראה אותה" אבי העמים". הלה פירש את אזהרתו של הרופא היהודי – ב "עזרתו האדיבה" של לורנטי בריה - כמכוונת לסלק אותו מפעילותו, פירוש שעלה לרופא במעצר, וכמעט גם במוות.
אגב, סופו של בריה הנאמן, שלאחר מות סטאלין הואשם בבגידה ובריגול לטובת בריטניה והתנועות הלאומיות בקווקז הדרומית, וב-23 בדצמבר 1953 הוצא יחד עם ששת חבריו להורג.

גל המעצרים של הרופאים היהודים החל עוד בשנת 1952. שנה לאחר מכן נעצרו גם נשיהם של "שונאי העם" (הרופאים), וכן ילדיהם. אלה שלא נעצרו, נרדפו ופוטרו מעבודתם.

הרופאה טימושצוק

תפקיד נכבד בעלילת הרופאים היהודים מילאה רופאת הקרמלין לידיה טימושצוק. לאור הערכה והוקרה על תרומתה זו לברה"מ, הוענק לה המכובד באותות – "אות לנין".

העתונות הסובייטית חלקה לה מחמאות: "עד לרגע זה לא ידענו מאומה על אשה אלמונית זו, אולם היום היא סמל ודוגמא לפטריוטיזם הסובייטי. במאבקה בשונאי המולדת, היא סייעה להסיר את המסווה מעל פניהם, ולחשוף את פרצופם האמיתי של הסוכנים האמריקאים, שבחסות החלוק הלבן התכוונו להרוג את מנהיגינו".

חקירות הרופאים העצורים התנהלו בעיקר בלילות, לאור זרקורים רבי עוצמה.
על החקירות היה ממונה אחד בשם ריומין, איש חסר מצפון ותאב שררה, שלא נתן לעובדות לבלבל אותו, ולצדק להיות נר לרגליו. בתחבולות הצליח להפליל את הפרופ' יעקב אטינגר וד"ר סופיה וקורפאן בזיוף אלקטרו-קרדיוגרמות של אנדריי ז'דאנוב. אטינגר, שלא יכל לשאת את הכאב והסבל, נפטר בכלאו.

ושעה שטרח החוקר ריומין בטווית השקר הגדול, טרח בריה ואנשיו בארגון אסיפות עם ובמסע הכפשה ארצי נגד "הפושעים בחלוקים הלבנים", ומצב בטחונם של יהודי המדינה הלך והתערער.

מעט מאד רוסים הרהיבו עוז לצאת נגד מסע השנאה ששטף את רוסיה, והבולט שבהם היה האוקראיני ואסילי אלכסנדרוביץ סוחומלינסקי, חבר באקדמיה הפדגוגית, "גיבור העמל", ומנהל ביה"ס התיכון האיזורי בקירוב.

בעדות שנתן לימים, סיפר כי נתבקש ע"י אנשיו של בריה לקחת חלק באסיפות העם ולהאשים בראש חוצות את הרופאים היהודים במות ז'דאנוב ואחרים, אולם הוא סרב, משום שראה במסע ההכפשה פרובוקציה מתוכננת היטב, והיה בטוח כי צדקת הרופאים היהודים, סופה שתצא לאור.

וכך היה, כידוע. שעה שהיה החוקר הממונה ריומין נתון בשיאן של ההכנות למשפט הראווה הגדול, ואך כפסע הפריד בינו לבין משרת המיניסטר הנחשקת ואותות ההצטיינות בגין פעלו למען האומה – נפטר סאטלין, ב-5 למרץ, 1953. האסירים היהודים, שלא הגיעה אליהם הבשורה, שוחררו להפתעתם ב-31 במרץ 1953. הם הוכנסו לאוטובוסים, והוסעו איש איש לביתו. רק באיחור נוסע להם דבר מותו של "שמש העמים".

עם שחרור הרופאים היהודים, מיהרה גם העיתונות הסובייטית לשנות את הטון. החקירה הוכיחה – כך בישרה להמוני הרוסים – כי ההאשמות נגד הרופאים לא היו אלא עלילת דם, וכי המסמכים וכתבי האישום היו כוזבים. עוד ידעו העיתונים לספר, כי החוקרים השתמשו באמצעים פסולים בחקירתם, וכי מן הרופאה לידיה טימושצוק נלקח "אות לנין", והיא סולקה ממשרתה הבכירה.

לאחר שזכו ברהביליטציה, חזרו הרופאים היהודיים למשרותיהם. קורטוב של נחת סיפקו להם הוצאתו להורג של החוקר ריומין, והענשתם של בכירים אחרים שהיו מעורבים בעלילת הדם.

מקור הכתבה

[המקור כפי שנשלח ע"י נח זבולוני]

היום בדיוק לפני 40 שנה, כרעם ביום בהיר פגעה הידיעה שפרסמה סוכנות הידיעות הסובייטית "טאס" על מאסרם של רופאים יהודים בברית המועצות, שניסו, כביכול, להרעיל את ראשי השלטון הסובייטי.

בגוף הידיעה נאמר, כי הכנופיה ב "חלוקים לבנים" כבר ביצעה את זממה בהריגת א. א. זדאנוב ונ. א. דימיטרוב שניהם מנאמניו של סטאלין, אנדריי אלכסנדרוביץ זדאנוב, (1896-1948) מדינאי רוסי מנאמני סטאלין כאמור, ויועצו בענייני תרבות ואמנות כפוסק בלעדי ואחרון בענייני מדע ותרבות, נסיבות מותו אינן ידועות אולם בעלילת הדם שנערכה נגד הרופאים היהודים לפי פקודת סטאלין נכללה גם האשמה שהם רצחו אותו. גיאורגי מיכילוביץ דימיטרוב (1882-1949) מנהיג קומוניסטי בולגרי שמת בנסיבות מעורפלות במוסקבה.

ועוד נאמר בידיעה זו "הוכח כי כל חברי כנופיית הרופאים היהודים שרתו מדינות זרות בלב ונפש, ושימשו כסוכנים והם: ופסי, קאגאן, פלדמן, אטינגר ואחרים. שהופעלו ע"י המודיעין האמריקאי באמצעות האגודה הלאומנית היהודית ה "ג'וינט", ואילו היתר וינוגראדוב, סמירנוב, יגורוב ואחרים הם סוכנים של המודיעין האנגלי.

במבט ראשון נתקבלה הידיעה על הרופאים היהודים באי אימון, הציבור הרחב לא האמין למשמע אזניו, כי לא יאומן ולא יסופר, ולא יתכן, שרופאים פרופסורים מומחים שהצהירו אמונים בשבועת היפוקרטס בעת קבלת התואר, יהפכו בין לילה למרגלים ורוצחים, אולם במשך הזמן התחילו רבים להאמין וכתוצאה מהידיעה נמנעו מלבקר אצל רופאים יהודים, ובבתי חולים בהם עובדים רופאים יהודים, גם הפסיקו להשתמש בתרופות של בתי מרקחת יהודיים וכולם אחוזי פחד החלו להתעניין ב "פרשה" זו.

ד"ר יפים סמירנוב קצין בכיר בצבא האדום שעמד בראש שירותי הבריאות של הצבא האדום, במלחמת העולם הראשונה, סיפר בראיון שהעניק בשעתו, כי ימים ספורים לפני 13 בינואר 1953, היה אורח של סטאלין ב "דאצה" (מעון הנופש) של המנהיג הסובייטי, לא רחוק מסטשי. מדי יום ביומו היו הוא וסטאלין עורכים טיול קצר, במהלך הטיול שאל סטאלין האם סמירנוב יודע מי היה הרופא של זדאנוב ודמיטרוב. סמירנוב לפי תומו נקב בשם הרופא שטיפל בזדאנוב ודימיטרוב, על כך העיר סטאלין ואמר: פלא ששניהם היו תחת פיקוחו של אותו רופא ושניהם מתו. על כך הגיב סמרנוב ואמר: אין להטיל אשמה ברופא ומשוכנע כי שניהם היו מחוסרי מרפא ואף רופא לא היה יכול לרפאותם. והוסיף: לפי מיטב ידיעתי הרופא שטיפל בהם היה מומחה, איש מוסרי. סטאלין שתק וסמירנוב הרגיש כי הוא לא שכנע אותו ... יצויין כי סטאלין בסוף ימיו היה חשדן גדול, והחשדנות התפתחה אצלו בצורה פאתאלוגית.

לאחר השיחה, במחשבה שניה החל סמירנוב להרהר במי חושד סטאלין. בפרופ' בוריס קאגאן שהיה אחד מהמומחים הגדולים ביותר למחלות פנים והיא אחראי על מצב הבריאות של [נראה כי הושמטה שורה] שריפא גם את דימיטרוב, יצויין כי הפרופ' קאגאן ודימיטרוב היו ידידים.

מפרופ' מירון וופסי (קרוב משפחה של השחקן שלמה מיכאלס (וופסי) שנרצח ע"י סטאלין בעת ה "טיהור" של הסופרים והאמנים היהודיים) שהיה גנרל מיור (אלוף) בצבא האדום ועמד בראש שירות הבריאות של הצבא, שהיה בין הנאסרים כאמור, דרשו שיודה כי עמד בקשרים עם הממשלה הנאצית של היטלר. וופסי אמר לחוקר: "אתם כבר עשיתם ממני מרגל, של שתי מעצמות ואל תוסיפו אלי את הגרמנים הנאצים שרצח את אבי, אחי ומשפחתי בדווינסק (לטביה) ע"י עינויים". על כל ענה לו החוקר "אל תסחור בדם יקיריך" ... הפרופ' יעקב רפופורט שגם הוא היה בין העצורים בפרשה זו, פירסם בירחון "דרוזבא נארודוב" (אחוות עמים) את הזכרונות שלו על פרשה זו ובמיוחד מה שסיפר לו הפרופ' ולדימיר וינוגראדוב שגם הוא היה מעורב בפרשה זו. וינוגראדוב היה רופאו הפרטי של סטאלין והוא סיפר: כאשר ביקר בפעם האחרונה אצל סטאלין קבע כי חלה הרעה במצב בריאותו, ורשם כי החולה זקוק למנוחה והאטה בפעילותו היום יומית. יצויין כי לאחר מותר סטאלין התאמתה האבחנה של פרופ' וינוגראדוב, רק "אבי העמים" (סטאלין) פירש את אזהרתו של וינוגראדוב כאמצעי לסלק אותו מהפעילות היום יומית, והפרופ' וינוגראדוב שילם מחיר יקר בעד האבחנה שלו, הוא נעצר והיה צפוי לעונש מוות ... היה זה לורנטי פולוביץ בריה (1899-1953) מדינאי סובייטי גרוזיני חבר ועד ההגנה הממלכתי שהיה קומיסאר לענייני פנים ולפי הוראת סטאלין פקח עיניו על הרופאים שטיפלו בראשי הקומינטרן ובמיוחד בסטאלין, הוא שמסר לסטאלין את האבחנה של הפרופ' וינוגראדוב על מצב בריאותו. סטאלין זעם וצעק "כבלו אותו באזיקים" וכך היה, ולדימיר וינוגראדוב נעצר. אולם גם סופו של אותו בריה לא סוגה בשושנים, לאחר מות סטאלין הואשם בריה בבגידה ובריגול לטובת בריטניה והתנועות הלאומיות בקווקז הדרומית, וב- 23 בדצמבר 1953 הוצא יעד עם ששת חבריו להורג.

המעצרים הנרחבים של הרופאים היהודים החלו עוד בשנת 1952, ובשנת 1953 נעצרו גם נשי "שונאי העם" (הרופאים) וילדיהם. ותחת שיטות שונות ומשונות נרדפו בני המשפחות ורבים מהם פוטרו מעבודתם.

ההאשמות הפראיות נגד האנשים המכובדים האלה הפתיעו רבים, אולם לפתע צץ שמה של רופאת הקרמלין לידיה סימושצוק שהתברר כי לרופאה של הקרמלין היה חלק ארי ב "גילוי" הכנופיה ב "חלוקים הלבנים" ולאות הוקרה והכרה הוענק לה האות הגבוה ביותר במדינה "אות לנין". לידיה טימושצוק לא הייתה ידועה ברבים ולאחר קבלת האות הגיבה העיתונות הסובייטית בזו הלשון: עד הרגע האחרון לא ידענו מאומה על אשה זו, אולם היום היא מסמלת אות ודוגמא של פטריוטיזם סובייטי, במאבקה בשונאי המולדת שלנו, היא עזרה להסיר את המסווה ולגלות את הפרצוף האמיתי מהשכירים האמריקאים שניצלו את החלוק הלבן כדי להשמיד אנשים סובייטים.

חקירות הרופאים נמשכו בעיקר בלילות ובעת החקירות היו מאירים את פניהם בלוקסים ופנסים רבי עוצמה, בראש החקירת עמד אחד בשם ריומין איש חסר מוסר, שרצה להתקדם בכל מחיר, גם על גופותיהם של הרופאים היהודים, לצורך זה הוא סילף עובדות לפיו הואשמו הרופאים הפרופ' יעקב אטינגר וד"ר סופיה קורמאן כי זייפו את האלקטרו-קרדיוגרמות של אנדרי זדאנוב. אטינגר שלא עמד בסבל ובמשטר בית הכלא מת בתוך שבתו בבית הסוהר.

המעצרים הלכו והתרחבו. ריומין תיכנן לערוך משפט ראווה גדול ורב רושם וזאת אך ורק כדי להתקדם ולקבל אותות הצטיינות ואף משרה של מיניסטר, אולם מה שקרה, סטאלין מת. העצורים הרופאים היהודים לא ידעו על אירוע זה וב-31 במרץ ואחד באפריל 1953 שוחררו לפתע, הושיבו אותם על אוטובוסים והחזירו כל אחד לביתו. רק אז נודע להם על מות "אביב השמש" (סטאלין), ב- 5.3.1953.

העיתונות הכתובה והמשודרת בברית המועצות הודיעה כי החקירה הוכיחה כי ההאשמות נגד הרופאים היהודים היו עלילות דם, והמסמכים שהוגשו בכתבי האישום היו מזוייפים.
כמו כן פורסם כי החוקרים השתמשו נגד הרופאים באמצעים פסולים וכי הצו על הענקת "אות לנין" לרופאה לידיה טימושצוק בוטל והיא המשיכה לעבוד כרופא זוטר בבית החולים של הקרמלין עד שיצאה לגימלאות. הציבור הרחב קיבל בסיפוק רב ובשמחה את שחרור הרופאים, ולאחר קבלת הרהיביליטציה חזרו הרופאים לעבוד בבתי החולים ואילו ריומון נידון למוות ביריה, ואחרים במשרד הבטחון שהיו מעורבים בפרשת הרופאים קיבלו עונשים חמורים.

אולם מאידך אנשי בריה לא נחו ולא שקטו, הם ארגנו אסיפות ברחבי ברית המועצות ודרשו להעניש את "הפושעים בחלוקים הלבנים" שיצרו אווירה עכורה סביב פרשת עלילת דם זו.

האנטישמיות גברה, רופאים יהודים שוב נחשדו, רופאים יהודים שתפסו עמדות בבתי חולים שוב עמדו בפני סכנת פיטורין, נוצרה אווירה קשה ליהודי ברית המועצות.

יש לציין כי גם בסדום ועמורה זו נמצא צדיק אחד בעיר והוא האוקראיני ואסילי אלכסנדרוביץ סוחומלינסקי, חבר באקדמיה הפדגוגית, גיבור עמל הסוציאליסטי, מנהל בית הספר התיכון האיזורי של העיר קירוב, שסיפר כי הוא נתבקש טרם ששוחררו ע"י אנשי בריה להופיע באסיפות ולהאשים את הרופאים היהודים במות זדאנוב ואחרים, אולם לפי דבריו הוא סירב בטענה כי זאת הייתה פרובוקציה לטווח ארוך, והוא משוכנע כמאה עדים בצדקת הרופאים שצדקתם עוד תצא לאור לעיני כל העם. וכאשר הרופאים זוכו הדבר הראשון שאמר: "ראו נא איך צקתי כאשר אמרתי כי זאת היא פרובוקציה ועלילת דם בנוסח עלילת דם של בייליס, ואני שמח שהצדק יצא לאור והוכחה חפותם של הרופאים היהודים".

הערות על גירסת המקור: מטבע הדברים המקור מפורט הרבה יותר, כדאי לשים לב לפיסקה האחרונה אודות "הצדיק היחידי בסדום" סוחומלינסקי שאינו מוזכר כלל בכתבה המופיעה בעתון. - אלי זבולוני





© הזכויות על עיתון "דבר" שייכות למכון לבון - מכון לחקר תנועת העבודה והחלוץ על-שם פנחס לבון
Powered By Click for details


דבר עכשיו 1993
לחצו לפתיחת המסמך
מקור הידיעה מודפס במכונת כתיבה ע"י נח זבולוני

לחצו על המפה לתצוגה מדוייקת ואפשרות לצפייה בכתבות מאותו אזור.
במפה זו מופיעות הכתובות הבאות: Russia (USSR)
 

ייזום והקמת האתר - אלי זבולוני - עולמות אפשריים בע"מ עולמות אפשריים בע"מ © 2010-2019 - עיצוב: סטודיו פיני חמו

© האתר ranaz.co.il והתוכן המצוי בו מוגנים בזכויות יוצרים. כל זכויות היוצרים על תוכן האתר שייכות לילדיו של נח זבולוני
כל התמונות באתר (אלא אם כן צוין אחרת) הן פרי יצירתו של אלי זבולוני בעל הזכויות בהם. אין לעשות בהן כל שימוש או לשנותן ללא הרשאה מפורשת מיוצר התמונות.
אין להעתיק, לשכפל, לחקות או לעשות כל שימוש בתוכן שבאתר ללא רשות בעלי הזכויות.
בקשות לשימוש בתוכן כלשהוא מהאתר יש לשלוח דרך דף צרו קשר.