לאה ברנדויין נ"ע

על המצבה חרות סמל הארגון הצבאי הלאומי.

ובצדק. כי אף היא הייתה חיילת. היא הייתה אם לחיילים אלמונים, ובחזרם מקרב, כאשר דמם עודנו זב, מצאו בביתה מחסה.

כזו הייתה לאה ברנדוין:
כאשר נמלט "קבצן" מהכלא במגרש הרוסים והוא לבוש מדי שוטר בריטי - הוא הגיע לביתו של "גנדי". הוא שכח את הסיסמה, אבל היא הכירה שאין זה שוטר בריטי. לכן דאגה להשקותו ולהאכילו. אבל בכל זאת חששה שמא יבואו חברי המטה ויכנסו לבית בזמן ששוטר בריטי שם. על כן דאגה להפקיד משמר בשער הבית. ואמנם בא "רענן" ונמסרה לו "האזהרה". הוא קפץ משמחה. זהו "השוטר" שלו חיכינו !

כיצד לגייס רופאים מבלי לגלות להם את נסיבות הפציעה? לאה ברנדוין מצאה תמיד את הדרך. "זהו אורח שקיבל חום גבוה בביתי", הסבירה. ואמנם לא חייל אחד של האצ"ל החלים בביתה מבלי שידי המשטרה הבריטית ישיגוהו.

"אידישע מאמע" זו ידעה להסתיר גם נשק בסל הקניות שהייתה עורכת לשבת. ואומנם כאשר הוחרם נשק מידי שני חיילים בריטיים הוא הוחבא מיד בתוככי הרחוב ובעוד נערכים החיפושים שם, אין איש מעלה על דעתו שהכלים מוצנעים ליד הדגים של שבת ...

דוד גדול של תה עומד בביתו של ר' לוי יצחק ברנדוין (יבדל"ח). היום הוא מיותר. אבל בימים ההם, ובעיקר בזמן מלחמת השחרור, היה הדוד יחד עם "בעלת הבית" שלו מלווים את הלוחמים. כוס תה חם היה מחייה נפשות לוחמים בזמן שאפשר היה להתפנות לשתייתו.

בת למשפחה רבנית. נאמנת ציון. דור ששי בארץ. מלאה עתה שלושים מאז נקראה לבית עולמה. בגן עדן תהא מנוחתה.