לדוגמא: הרב שך | "הרב שך"
חפשו

פרשת פפסי / ההסבר

זו ההתבהמות, לא הזימה


מאת: נח זבולוני
פורסם: דבר | עכשיו (עמוד 11) - 04/07/1993 (יום ראשון)
חוגי החרדים טוענים כי בעניין של "פפסי" היתה להם ראייה רחבה: מה שהפריע להם זו הנהירה הכללית בעקבות "תרבות הגויים" - ולא מודעת פרסום כזו או אחרת.

"עקב מדיניות ודרכי הפרסום הלא צנועים – על כל המשתמע – של חברת "פפסי", המתנהלת במושגים המנוכרים ומנוגדים לחלוטין לרגשות ולדרישות הציבור החרדי, הננו מודיעים על הסרת ההשגחה וההכשר מטעם הבד"צ על המשקאות של "פפסי".

זהו הנוסח המעורפל מעט של ההודעה הראשונה שפירסמה "ועדת הכשרות של העדה החרדית", בעניין הסרת ההכשר מ "פפסי". כידוע די היה בו כדי לעורר סערה בציבור החילוני. וזאת היתה הוכחה שהודעת הבד"צ הצליחה לדרוך על יבלת של מי שכינו החרדים "פורקי העול, מחטיאי הרבים במדינה". תגובת המחאה החילונית דווקא חיזקה את העמדה החרדית, ש "חובתה של היהדות החרדית להמשיך בדרך זו עוד ועוד, עד שתזעזע ארץ הקודש כולה לשמע קול הזעקה הבוקע".

אנשי העדה החרדית טוענים, כי לא בגלל "תמונות התועבה" הוסר ההכשר; להיפך, הם אומרים, דווקא יש אמת בדברי אנשי "פפסי" כי אין בפרסומיהם משום "תועבה" של ממש. ובכל זאת, לא היה מנוס מהסרת ההכשר, כאמור לא בגלל זימה וזוהמה" – אלא בגלל חשש ל"עכומ"יות והתבהמות נוסח הגויים".

אופן פעולתה של חברת פפסי ושל אנשי הפרסום שלה, מנקודת ראות חרדית, "בלי כל ספק יש בהן משום מעשי סחי ומיאוס, אשר באשפתותיהם נוברים המקולקלים שבעמי תבל, לתוככי גבולות ארצנו הקדושה, ועם כך לא יכלה העדה החרדית להסכים בשום פנים ואופן. אין אדם דר עם נחשים כגון אלה בכפיפה אחת, וגם העדה החרדית חס לה כי תסכים שכתב ההכשר המהודר שלה יתנוסס ויתן חלילה את חסותו העקיפה למבצעים שפלים וירודים שכאלו, אשר צחנתם בוקעת ועולה עד למרחקים".

במסגרת אותו גילוי דעת, או הסבר, שהוציא הבד"צ, נאמר עוד כי "העדה החרדית לא נוצרה כל עיקר למען ספק לחבריה מוצרי אוכל כשרים". המטרה האמיתית היא, "שבירת עול הציונות ופריצת דרך לעצמאות היהדות החרדית, שהיא המטרה העיקרית. משום כך, ההסתמכות על מערכת הכשרות של העדה החרדית, אין בה רק משום חיפוש אחר הכשר מהודר, אלא גם חלק מהמלחמה הכללית בציונות ובכללות פגעי הדור".

דברים אלה משמשים קו מנחה לראשי מערכת הכשרות של העדה החרדית בירושלים, בבואם לשבת על מדוכת ההכשרים, מה לקרב ומה לרחק.

בעדה החרדית טוענים כי "לא יעלה על הדת" שהעדה תסגל לעצמה את קו המחשבה של הרבנות הראשית לישראל, "הציונית" כלשונם. הרבנות, לדברי העדה החרדית, מתמקדת אך ורק בתחום הכשרות המוגדר והצר, ואילו כל השאר אינו מעניינה.

מנקודת ראות חרדית, הרבנות הראשית לישראל "נרתמה כליל לעגלה הציונית בלב ובנפש חפצה", לדברי גורמים חרדים בירושלים. "משום כך ההכשר של העדה החרדית, חייב הוא שיהיה נקי מכל סיג ופגם כלשהו. גם בתחום הכשרות המצומצם כשלעצמו אסור שיהיה בו דופי כלשהו, וגם צילו של כיעור והדומה לו – כדרכי הפרסום של חברה פלונית או אלמונית – יש בו כדי לגרום להסרת ההכשר. מושכל ראשון זה, אשר הוא בגדר אלף בית פשוט בשטח זה, חייב להיות נהיר וברור לכל דורש הכשר ומעוניין להצטייד בו".

סקנדל הסנדל

אחרי פרשת פפסי, צצה כזכור פרשת "נעלי נאות מרדכי". לקראת הקיץ, לקידום מכירת הסנדל החדש של קיבוץ "נאות מרדכי", פורסם פוסטר הקורא לציבור: "אל תלך על פחות". הכיתוב המלווה עם תמונה של הדוגמנית מירב צרפתי, שרגליה חשופות ומסונדלות, גרם סערה קטנה; אחדים טענו כי הוא אמנותי, ואחרים – שהוא פוגע ופורץ את חומת הצניעות.

עם האחרונים נמנתה המחלקה הממונה על חזות העיר תל-אביב, שתבעה מחברת "פוסטר מדיה" להסיר את הפרסום. יש לציין כי הנהלת המפעל היתה ערה לבעיה זו, ונתנה הוראה מפורשת למשרד הפרסום ויינברג-קרסו-תמיר, לא לשים את הפוסטר בירושלים ובבני ברק, כדי לא לעורר בעיות.

משרד הפרסום ביקש עזרה מבג"צ נגד הצנזורה הכפויה של עיריית תל-אביב, ובסוף הושגה פשרה לפיה כוסה טפח נכבד מגוף הדוגמנית. חגי אלכסנדר, מחברת "נעלי נאות מרדכי" אומר שלדעתו, אחרי מה שקרה עם פפסי, אזרחי המדינה היו צריכים לקום ולצעוד עם שלטים גדולים בחוצות הערים בסגנון: "אנחנו שותים פפסי וזה לא נגד קוקה קולה, אלא נגד הכפייה הדתית".

לדברי אלכסנדר, הסיבה לפסילת המודעה בעיריית תל אביב היא המועד הקרב והולך של הבחירות המוניציפאליות.

דפים בנושא:


מקור הכתבה

[המקור כפי שנשלח ע"י נח זבולוני]

בס"ד הוסרה ההשגחה, עקב מדיניות ודרכי הפרסום הלא צנועים, כולל ה "חסויות" - על כל המשתמע-של חברת "פפסי" המתנהלת במושגים המנוכרים ומנוגדים לחלוטין לריגשותינו ודרישותינו - דרישת הציבור החרדי (אשר מסתבר כנראה, כי לשומרי התו"מ (תורה ומצוות - נ.ז.) שבין חברי ההנהלה אין שליטה על כך לצערנו). לכן הננו מודיעים על הסרת ההשגחה וההכשר מטעם הבד"צ מסוגי המשקאות של חברת "פפסי". "על החתום: "ועד הכשרות שע"י העדה החרדית ירושלים, י"ב סיון תשנ"ג".


זוהי הנוסחה שפרסמה "ועד הכשרות של העדה החרדית" על הסרת ההכשר מ "פפסי" סתם ולא פירש מהי המדיניות שבעקבותיה בוטל ההכשר.

אולם המרצע יצא מן השק כעבור מספר שבועות פרסמה ה "עדה" בהרחבה את "הנסתר מעל הנגלה" במתן הכשרים ע"י הבד"צ ועל הסרתם. שלפי דעתה של ה "עדה" היה זה "מעשה רב" עצום של קידוש השם וקידוש שם שמים ...

וראייה לדבר הסערה והזעקה שהקימו החילוניים על "כפייה דתית" דיה להוכיח כי הבד"צ קלע למטרה ללב ליבם של "פורקי עול" מחטיאי הרבים במדינה, מוכיחות כיותר ממאה עדים עד כמה רגישים הם כלומר החילוניים למעשי מחאה כאלה וכיוצא בהם, ודווקא משום כך טוענת "העדה" חובתה של היהדות החרדית הנאמנה להמשיך בדרך זו כהנה וכהנה עד אם תזוע ארץ הקודש כולה לשמע קול הזעקה הבוקע, ת"ק (500) פרסה על ת"ק פרסה ...

ה "עדה" מגלה מה מסתתר מאחורי מתן הכשרים ע"י העדה החרדית והסרתם.
"ויאמר כאן ברורות: לאו דווקא בשל תמונות התועבה כשלעצמן הוסר ההכשר, ייתכן כי נבוא למצות את עומק הדין, יש משהו של אמת בטענתם של ראשי החברה (פפסי - נ.ז.), כי אין בפרסומיהם משום "תועבה" ממש, ובכל זאת לא היה מנוס מהסרת ההכשר, אם זימה וזוהמה אין כאן, עכומ"יות והתבהמות נוסח גויי הארצות וודאי יש כאן, מעשיה של החברה הזו ושל אנשי הפרסום שלה, לאחרונה, בלי כל ספק יש בהן משום הבאת כל הסחי והמאוס, אשר אשפתותיהם נוכרים המקולקלים שבעמי תבל, לתוככי גבולות ארצנו הקדושה, וגם עם כך לא יכלה העדה החרדית להסכים בשום פנים ואופן, אין אדם דר עם נחשים כגון אלה בכפיפה אחת, וגם העדה החרדית חס לה כי תסכים, כי כתב ההכשר המהודר שלה יתנוסס ויתן חלילה את חסותו - העקיפה אפילו "למבצעים" שפלים וירודים שכאלו, אשר צחנתם בוקעת ועולה עד למרחקים" ...


ה "גילוי" הממשי על מתן ההכשרים ע"י הבד"צ יאמר להלן:
"משונה הוא ההכשר של העדה החרדית בירושלים מכל מיני הכשרים אחרים, יהיו מהודרים ככל שיהיו, העדה החרדית, בעיקרו של דבר, לא נוצרה כל עיקר למען ספק לחבריה מוצרי אוכל כשרים, לא למען מטרה זו, חשובה ככל שתהיה, שפכו מרן הגאון ר' יוסף חיים זוננפלד זיע"א (זכותו יגן עלינו), מי שהיה הרב הראשי הראשון של העדה החרדית הנפרדת בירושלים (1849-1932), שהיה ממייסדי העדה החרדית והבית דין הנפרד שלה, שהוא בראש תלמידיו מצא לנכון לרדת לבית המטבחיים כשהוא מעוטר בטלית ותפילין ולחדש את השחיטה העצמאית הנפרדת, תוך שהוא מכריז כי הוא מוכן למסירת נפש על כך ולמה? משום שהוא ראה בכך שבירת עול הציונות ופריצת דרך חשובה של המטרה העיקרית, היא עצמאות היהדות החרדית, כזה היה קו המחשבה של מרן זיע"א, והיא אשר לנו לעיניים בכל אשר נפנה, משום כך, ההסתמכות על מערכת הכשר של העדה החרדית אשר מיסודו, אין בה רק משום חיפוש אחר הכשר מהודר, אלא יש בו, גם חלק מן המלחמה הכללית בציונות ובכללות פגעי הדור"

דברים אלה משמשים קו מנחה לראשי מערכת הכשרות של העדה החרדית בירושלים בבואם לשבת על מדוכת ההכשרים, מה לקרב ומה לרחק ...

ב "עדה החרדית" טוענים כי לא יעלה על הדעת כי העדה החרדית תסגל לעצמה את קו המחשבה של הרבנות הראשית לישראל, הציונית כלשונם, כי לדעתם של אנשי העדה החרדית כי כל מעניינה של הרבנות הראשית הוא אך ורק בתחום הכשרות המוגדר והצר בלבד, ואילו כל היתר מסביב אינו מעניינה, מבלי להיכנס לדיון על גוף רמת הכשרות שרבנות זו תובעת מדורשי ההכשרים שלה. קו זה תואם כמובן להפליא את הקו הכללי של הרבנות הראשית לישראל, אשר התמכרה כליל לעגלת הציונות אליה נרתמה בלב ובנפש חפצה, טוענים אנשי העדה החרדית בירושלים, ומוסיפים:
"לא באלה חלק העדה החרדית אשר בת חורין היא בהחלט מהשתעבדות נפשית כגון זו, משום כך ההכשר של העדה החרדית, חייב הוא שיהיה נקי מכל סייג ופגם כלשהוא גם בתחום הכשרות המצומצם כשלעצמו, אסור שיהיה בו דופי כלשהו גם מכל צדדיו החיצוניים, וגם צילו של כיעור והדומה לו כדרכי הפרסום של חברה פלונית או אלמונית, יש בו כדי לגרום להסרת ההכשר, ומושכל ראשון זה, אשר הוא בגדר אלף בית פשוט בשטח זה, חייב הוא להיות נהיר וברור לכל דורש הכשר ומעוניין להצטייד בו" ...

ראשי העדה החרדית בירושלים טוענים עוד: כי מורא של חישובי רווח והפסד לא עלה על ראשם פרשה זו (פפסי) אשר לא כאחרים זולתם, הינם נראה דורשים ונאה מקיימים חישובי יוקרה וכבוד וכבדומה, לא נלקחו כל עיקר בשיקוליהם, וכל מה שעומד לנגד עיניהם הוא ביסוס הכשרות וטהרה [על] שולחנו של היהודי החרד בארץ הקודש כי גם מערכה זו היא אצלם רק חלק וענף מהמערכה הכללית הרחבה והענפה שהם מקיימים נגד השתלטות המינים והאפיקורסים על אדמת הקודש, ולמען הדיפת את התקפת המתפרצים, וכזו היא דרך פעולתם כל הזמנים וכל הימים, ולפי דבריהם כאן נעוץ סוד הצלחתם והיות והשכינה שרוייה במעשי ידיהם אשריהם וטוב חלקיהם בעולם הזה ובעולם הבא ...

הערות על גירסת המקור: שימו לב, שהמקור כולל את חלקה הראשון של הכתבה (השונה משמעותית ממה שפורסם), החלק השני ("סקנדל הסנדל") כנראה נשלח בנפרד וצורף לכתבה אחת ע"י העורך, או שלא נכתב כלל ע"י נח זבולוני. - אלי זבולוני



© הזכויות על עיתון "דבר" שייכות למכון לבון - מכון לחקר תנועת העבודה והחלוץ על-שם פנחס לבון
Powered By Click for details


דבר עכשיו 1993
לחצו לפתיחת המסמך
מקור הידיעה מודפסת במכונת כתיבה ע"י נח זבולוני

לחצו על המפה לתצוגה מדוייקת ואפשרות לצפייה בכתבות מאותו אזור.
במפה זו מופיעות הכתובות הבאות: רחוב נתן שטראוס 26, ירושלים (בית דין צדק העדה החרדית, מזכירות העדה החרדית - בנייני זופניק) | נאות מרדכי (נעלי נאות מרדכי)
 

ייזום והקמת האתר - אלי זבולוני - עולמות אפשריים בע"מ עולמות אפשריים בע"מ © 2010-2019 - עיצוב: סטודיו פיני חמו

© האתר ranaz.co.il והתוכן המצוי בו מוגנים בזכויות יוצרים. כל זכויות היוצרים על תוכן האתר שייכות לילדיו של נח זבולוני
כל התמונות באתר (אלא אם כן צוין אחרת) הן פרי יצירתו של אלי זבולוני בעל הזכויות בהם. אין לעשות בהן כל שימוש או לשנותן ללא הרשאה מפורשת מיוצר התמונות.
אין להעתיק, לשכפל, לחקות או לעשות כל שימוש בתוכן שבאתר ללא רשות בעלי הזכויות.
בקשות לשימוש בתוכן כלשהוא מהאתר יש לשלוח דרך דף צרו קשר.