כשהסובייטים מגינים על הדת

הכומר משלשל לכיסו כספי הצדקה

בעיות הדת ברוסיה הסובייטית, לא רק דת ישראל, כי אם גם של יתר הדתות, טרם מצאו את פתרונן, העיתונות הסובייטית התחילה באחרונה לטפל בבעיה זו באופן רציני, ולאו דווקא העיתונים המיועדים לכך, כי אם גם העתונים הרציניים הרשמיים של הממשלה, כגון ה "איזווסטיה" ואחרים, הרבו באחרונה לפרסם מאמרים ארוכים על נושאים אלה.
כמובן עם הרבה השמצה וגם הגזמה רבה, "באיזווסטיה" פורסם מאמרו של יו. פילינוביץ בשם "על מדרגות הכנסיה". המאמר בא בצורת "מכתבים לעורך" המגיעים בזרם גדול לעורך האתאיסטי מ "המאמינים" בכנסיה הפרבוסלבית. לדוגמא: המאמינים של הכנסיה בעיר קלינצי אזור ברינסקי, שיגרו מכתב תלונה לעורך נגד הממונה על הכנסיה במקום, הכומר אנדריי, לפי דברי "המאמינים" לקח כומר זה לעצמו מתוך כספי הכנסיה תוך חיפוי של ועדת הביקורת של הכנסיה הנקראת "ועדת העשרים".

מחוץ לזה יש לכומר גם קופה שחורה. לפי התקנות והחוק צריכות כל ההכנסות של כומר להיכנס לקופת הכנסיה, וההכנסות הן שונות, כגון: טקס הוידוי, תפילות אשכבה, תפילות מיוחדות וכו'.
ה"איזווסטיה" מביא את כל פרטי הפרטים של התלונה. המתפללים תורמים מגבות, מטפחות יקרות וחפצים אחרים; וכל הדברים האלה - טוענים המאמינים במכתב התלונה לעורך העיתון - אינם נרשמים בספרי הכנסיה, הכמרים מוכרים אותם והתמורה אינה נכנסת בתוך קופת הכנסיה וגם אינה נרשמת בספריה. כן מתמרמרים המאמינים מהעיר קלינצי על הפיטורים שהכומר אנדריי מבצע על דעת עצמו, כלפי אלה שאינם מוצאים חן בעיניו. על כך כבר כתבו והתלוננו בפני ההיפרכיה באורלוב ומיטרופוליט אנטוני. אולם המטרופוליט העביר את תלונת המאמינים לידי האב אנדריי בעצמו ... בסוף המכתב כותבים אנשי קלינצי כי דברים כאלה עלולים להביא לתוצאות חמורות ולהבאיש את ריח הכנסיה בעיני הקהל הרחב, לכן הם מבקשים מעורך "איזווסטיה" לערוך חקירה מקיפה בפעולותיו של האב אנדריי וכן שיחזיר את אלה שפיטר, לתפקידם הקודם. על מכתב זה חתמו חמישה אנשים.

"כלי-הקודש של הכנסיה"

מכתב שני לאותו העורך נשלח מפימן ועליו שבע חתימות. גם במכתב זה מתלוננים על ה "כלי קודש" של הכנסיה בעיר זו. וזה מה שהם מבקשים מן העורך:
ומאמינים אלה מפימן כותבים לעורך העיתון: האם אין מי שיגן על הנרדפים והנעלבים? מר יו. פילינוביץ שואל במאמרו זה: מה לעשות בתלונות אלו? באיספולקום לא יטפלו בהן, יש לנו הפרדה גמורה בין הדת והמדינה, לשלטונות אסור להתערב בענייניה הפנימיים של הכנסיה, ושמא [יש] לפנות אל הסינוד הקדוש? שואל העתון.

אנחנו, העיתון משיב איזווסטיה - לא יכולים לעשות זאת, לפי הטעמים דלעיל, כי אנו איננו באים במגע עם הכנסיה. בוודאי - מוסיף העיתון - שם העובדות ידועות, לפנות אל הציבוריות הסובייטית? הציבוריות תטען כי הדת בכלל היא רמאות גדולה, למה הם הולכים למקומות כאלה שמרמים אותם שם, לא ברובל אחד ולא בעשרה רובל, אלא מרמים אותם בכל החיים. מה לעוץ למתלוננים אלה? שואל העיתון שוב: שתהיה ביקורת חמורה על פנקסי הכנסיה, להסתכל בעיניים פקוחות על כיסיו של האב הרוחני ... לקרוא לשוטר שישליך את המנצח הנואף ... בכל אלה לא יוושעו המרומים - טוען "איזווסטיה".

המאמינים מבקשים התערבותו של עורך "איזבסטיה"

והמכתבים זורמים וזורמים ... והנה עוד אחד: קבוצת באי בית הקברות של הכנסיה בעיירה סקופין איזור ריאזיאנסק, שלחו פירוט מלא של המעילות שנעשו בכנסיה של סקופין, וכל על העסקים השחורים והגניבות של כומר כנסיה זו, המסתכמות בעשרות אלפי רובל, בבזבוז תיקונים מדומים על נכסים שלא היו ולא נבראו ... כסף שלא נרשם בזמן טקס הנשואין, כסף של אשכבות למתים, ואלפי רובלים שנתנו האורחים לממונים על הכנסיה, בתוך מעטפות סגורות, וכן האשמות בשיכרות והוללות של אנשי הכמורה במקום. על מעשים אלה מבקשים המאמינים של העיר סקופין את התערבותו של עורך "איזווסטיה".

בני המדינה נידונים בעד חמס וכו'. לא כן אנשי הכנסיה. ולא זה בלבד, אלא שאין אפילו בפני מי להתלונן. ראוי לציין כי "איזווסטיה" מוסיף: תלונות ישנן הרבה, אבל אין אנו יכולים להיות אחראים בעד אמיתות העובדות, מפני סיבה פשוטה לא בדקנו אותן, גם אין אנו יכולים לעשות חילופי גברא בכנסיות, בגלל אי-בדיקת העובדות, שנפרטו במכתבים אלה, אפשר לתלות את כל הדברים האלה במחלוקת פנימית בתוך הכמורה גופא. תיתכן - כותב העיתון - גם השמצה בזדון ממי שהוא נגוע בדבר. אבל אי אפשר להתייחס אליהם גם לקולא ... מפני שהמכתבים - יותר מדי מרובים ... והם מביאים את המאמינים למסקנות מסויימות, הנה אחד מהם כותב:

העתונות המערבית "משמיצה" את ברית-המועצות

הכותב גר בעיירה פרבומייסקי (מלשון: ראשון למאי) הנמצאת באיזור ניקולייבסק. בעיירה הקטנה הזו - יש שלוש כנסיות וארבעה כמרים. והוא מגדיר את אופיו של כל כומר מהם: הראשון - גס רוח, לא שפוי בדעתו, וגם אינו ישר. יש לו שם רע באיפרכיה, מעבירים אותו לעתים קרובות ממקום למקום. השני - חי חיי פריצות, התגרש מאשתו החוקית וויתר על ילדיו ועם "הידועה בציבור" כפלגשו בנה אגף מיוחד בחצרו ... השלישי - מושחת עד לשד עצמותיו, שיכור ונואף. בזמן הכיבוש הנאצי שיתף פעולה עם הגרמנים וכשלישי כן גם הרביעי ... זהו ההרכב של הכמורה בעיר פרבומייסקי. ועל כך גם יודעים בהיפרכיה ובפטריירכיה. המאמינים כתבו על כך, אולם ללא הואיל.

לעתים נדירות כותב העתון - ישנם כמרים מוסריים אבל אותם שולחים לכנסיות עניות ודלות. העיתון מוסיף: צריך להבין את נפשם של המאמינים הכותבים לעיתון שאינו מזדהה עם רגשותיהם, סימן כי הגיעו מים עד נפש ... אנשים אלה, המכפרים לכם את עוונותיכם והמטיפים לכם מוסר, הם הם החוטאים פי מאה, הם המאיימים בשבט ובזעם שמים בעד חופש המחשבה ובעצמם חיים בלי יראת שמיים ובלי יראת השטן ...אין אלוקים רוצה שיהיו לו משרתים כל כך מושחתים, אולי הדת בעצמה שבה אתם מאמינים היא צבועה. המסקנה היא: הכנסיה מרמה ביסודה. העיתונות מעבר לגבול (קרי המערבית) והקלריקלית ^{[ * ]} מקדישה מקום רחב למדי למצב הכנסיה בברית המועצות, שם קם גל של השמצה, ומתפרסמים דברים בדויים על רדיפת הדת ברוסיה הסובייטית וכן על משרתיה, ועל אי הצלחה לתעמולה האתאיסטית המתנהלת ברוסיה, הנה ה "אוסרבטורה רומנו", ביטאון הותיקן וה "אינפורמסיון קתולית אינטרנסיונל" הצרפתי וכן "הפילוט" בבוסטון ושבועונים אחרים מרבים להחדיר את הרעיון כי המאמינים ברוסיה הסובייטית הם באופוזיציה למשטר הסוציאליסטי במדינה הסובייטית ולמפלגה הקומוניסטית.

אדרבה יבואו אלה ויקראו את המכתבים האלה ויראו ויווכחו איך שהמאמינים בעצמם מתלוננים על שחיתות הכמורה, על השתקת הביקורת בחוגי הכנסיה, למי הם פונים בתלונה? שואל העיתון. אל השלטון הסובייטי! דווקא אליו ואל העיתונות שלו. אל הקומוניסטים הזבוז'ניקים אליהם פונים, מהם תובעים את הצדק ואת המשפט ... האדונים המבכים את גורל המאמינים במשטר הקומוניסטי היו יכולים לקרוא אצלנו שורות של קוריוזים כאלה מאת כותביהם ...

הממונה על התעמולה הקומוניסטית אינו מתערב

שואל הכותב בעיתון.

אינני יודע איפה מתקבלים עוד מכתבים כאלה המעידים על האמון הגמור שהאזרחים המאמינים רוחשים אל השלטון, אמנם הם מחולקים איתו בהשקפותיהם בדת, נכון שרוב העמלים הסובייטיים משוחררים כבר מהדעות הקדומות הדתיות ואינם מעוניינים בענייני הכנסיה. ברם אנחנו איננו מתייחסים באדישות כלפי אנשים שעדיין לא השתחררו מן הערפל המיסטי. אנו לוחמים לטובתם עם הדת, הנוגדת את השקפת עולמנו והאידיאל שלנו. הלא הם אזרחינו; בדרך כלל הם אנשים ישרים עמלים ותורמים את תרומתם לענין הכללי. כמונו כולנו הם אוהבים את מולדתם ומתפארים בהצלחותיה, החברה הסובייטית רוצה שהמדע והתרבות יעזרו להם להשתחרר משריד העבר המדכא, לפתוח בפניהם אופקים רחבים של ההווה, כדי שישרתו את טובת העם באורח פעיל ובהכרה מלאה ויקדמו את העתיד הקומוניסטי.

השקרנים הבורגנים - מסיים "איזווסטיה" את מאמרו - לא יעלה בידם לתאר את החברה הקומוניסטית כרודפים ונרדפים.