לדוגמא: הרב שך | "הרב שך"
חפשו

בימים שדתי היה גם שמאל


מאת: נח זבולוני
פורסם: דבר | עכשיו (עמוד 11) - 17/11/1993 (יום רביעי)
לא רק השנה בירושלים תמכו נציגים דתיים במועמד חילוני. בפתח תקוה שלפני 43 שנה העדיפו נציגי הפועל מזרחי ופועלי אגודת ישראל את השתייכותם הפועלית על השתייכותם החרדית. נציג פא"י במועצת העיר, הרב ישראל איידלמן, שבע מרורים עד סוף ימיו, על שהעז להמרות את מצוות הרבנים, ולהצביע בישיבה סוערת במועצה בעד פנחס רשיש ממפא"י לראשות העירייה.

הבחירות בירושלים לא היו הפעם הראשונה שבה חרדים קוראים לבחור ראש עירייה חילוני. אלא שבפעם הקודמת רגמו את הקורא באבנים, ומיררו את חייו עד סוף ימיו. לפני 43 שנה, 11 בנובמבר 1950, באם המושבות פתח תקוה, חל מהפך לא פחות גדול. הציונים הכלליים, ובראשם יוסף ספיר, העבירו את הכיסא לפנחס רשיש ממפא"י. המערכה נגד בחירתו של רשיש התנהלה במשפטים והחרמות, פיתויים כספיים, הצעות של משרות ותפקידים מכובדים וגם כאשר נבחר רשיש לא הוחזרה החרב לנדנה.

הקורבן הגדול במחלוקת זו היה נציג פועלי ישראל, הרב ישראל איידלמן, שקולו הכריע בעד בחירתו של רשיש. זלמן יואלי, בביוגרפיה של פנחס רשיש, "חלוץ יום יום", מקדיש פרק נכבד לפרשה זו.

הבעיה לא היתה רק ההתמודדות של מפא"י עם אנשי הימין, ובראשם פרדסני פתח תקוה, שהעדיפו להעסיק ערבים וחורנים על-פני פועלים יהודים מאורגנים. למבחן הועמדה גם הברית עם ארגוני הפועלים הדתיים, כמו הפועל המזרחי ופא"י. בזמנו של רשיש כמזכיר מועצת פועלי העיר נפלה המחיצה בין ארגוני הפועלים, וגם "הסתדרות העובדים הלאומית" הצטרפה ללשכת העבודה.

פתח תקוה היתה מבצר העבודה הזולה, ובסכסוכי עבודה ומשמרות המחאה השתתפו של ארגוני הפועלים. שיתוף פעולה טוב נוצר בין ארגוני הפועלים הדתיים לבין ההסתדרות הכללית, ונוצרו קשרי ידידות בעבודה, קופת החולים והאיגוד המקצועי, חלקם קיימים עד עצם היום הזה.

כאשר עלתה שאלת בחירתו של רשיש היה מצבו של דוד נוימן מהפועל המזרחי קל יותר. מאחוריו עמד ציבור מגובש וחזק: הסיעה "למפנה" בראשותם של ד"ר יוסף בורג, י. חזני ואחרים. מצבו של הרב איידלמן היה קשה יותר, כי פא"י היתה חלק אינטגרלי מאגודת ישראל, ורבניה ואדמוריה התערבו והחליטו, שנציג פא"י לא יצביע בעד רשיש אלא בעד יוסף ספיר. הם הכריזו "מלחמת קודש". הרב הראשי של העיר, ראובן כץ, הוסיף דלק רב לאש המחלוקת רק לאחר שרשיש נבחר שינה הרב את דעתו והתפייס איתו, עד כדי חילופי נשיקות באחת החגיגות.

גם בפועל המזרחי היו שהתנגדו לבחירתו של רשיש. מול השר בורג, שתמך, עמד שר הפנים, משה חיים שפירא, ואילו אצל פא"י, תמכו בבחירת רשיש י. ברונר, ראובן אהרונוביץ שכיהן אז כראש עיריית בני ברק, יוסף פפר ואחרים.

במלחמתם של החרדים נגד בחירת רשיש הם הסתמכו על הרמב"ם, שאומר "כל מי שאין בו יראת שמים, אף-על-פי שחוכמתו מרובה, אין ממנין אותו למינוי מן המינויים שבישראל" (הלכות מלכים פרק א' הלכה ז').

בתחילה ניסו לקנות את איידלמן בפיתויים, כגון תפקיד סגן יחיד לראש העיר, ואף הציעו לו עשרת אלפים לירות – סכום עצום באותם ימים. הרב הראשי כץ הזהיר אותו, "אל תלך נגד העיר, אי אפשר למסור רכוש לפועלים".

ב-3 בינואר 1951, לאחר כמה הצבעות שקולות של שבעה מול שבעה, זימן ראש העיר ספיר את מועצת העירייה. הוא כבר ראה שבעצמו לא יוכל להיבחר וסיעות הימין, בתוכן גם המזרחי, החליטו להתלכד סביב המועמד של המזרחי, מ. שוואלב, בהנחה שגם נציג הפועל המזרחי, דוד נוימן, יאולץ להצביע בעדו ויבטיח רוב. הם הרי ידעו, שאיידלמן התנה את הצבעתו בעד רשיש בכך, שגם נציג הפועל המזרחי יצביע בעדו.

ביום הישיבה שררה מתיחות רבה בעיר. הגיעו מכתבים מהרבי מגור, מהרב גולד והרב הרצוג, הרב הראשי דאז, ובהם דרישה נמרצת מאיידלמן ומנוימן לא להצביע בעד רשיש. בכניסה לישיבת המועצה ניצבו ליד דלת העירייה הרב בראז ובעל היקב פרידמן, והגישו מכתב לנוימן מהרב הרצוג. נוימן לא הסתכל במכתב, תחב אותו לכיסו ואמר בהומור אופייני, "אקבל לאחר גמר הישיבה". כאשר העירו לו "אין מסרבים לגדול" השיב, "גם אצלנו יש גדולים בתורה וביראת שמים". באותו השעה השיג אותו חבר מרכז הפועל המזרחי, ישעיהו ברנשטיין, והגיש לו מכתב ממרכז הפועל המזרחי, המחייב אותו להצביע נגד רשיש. נוימן לקח את המכתב ואמר שיקרא אותו לאחר הישיבה. גם נגד הרב איידלמן הופעל נשק כבד. אחד התותחים היה הרבי מגור, אחיו של הרב הנוכחי.

כאשר נפתחה ישיבת המועצה האוויר להט. האולם היה מלא מפה לפה, ורבים צבאו על מבואות הבניין. נציג המזרחי ביקש את תמיכת נציגי הפועלים הדתיים במועמדותו של שוואלב, והציע הפסקה להתייעצות. נוימן התריס כנגדו, "אתה מייצג את הימין ולא את הציבור הדתי. כשם שלימין שלכם מותר להקים חזית אזרחית אחידה, מותר גם לנו לבנות אחדות פועלים מקיר לקיר" – ועברו להצבעה. נוימן ואיידלמן הצביעו בעד רשיש, ראש העיר ספיר עמד חיוור ובתו הצעירה, שעמדה ליד הדלת, הזילה דמעות כשנודעו התוצאות: 9 בעד רשיש ו-8 בעד שוואלב.

יואלי, בברכתו בשם סיעת ההסתדרות, אמר,"בבחירת נציג פועלים במלאות 46 שנה לחרם שהוטל על הפועלים היהודים, ניתן היום פיצוי היסטורי. אחרי עמל של שני דורות עלה הפועל היהודי ממעמד של אורח לא קרוא לשלב העליון של הנהגת אם המושבות".

וכאן החלו צרותיו של הרב איידלמן, איש עם הרבה יושר צבורי, מאלו שהדת לא היתה להם קרדום לחפור בה. הוא החל את דרכו כחלוץ, עבר את כל שבי העבודה כפועל, כולל תקופה ארוכה של חוסר עבודה בימים שאנשי הימין העסיקו ערבים וחורנים, והיה תלמיד חכם אמיתי. עתה, כאשר ביקר בחיפה נזהר שלא לפקוד את סניף מפלגתו וכאשר בא לירושלים הותקף על ידי קבוצת חרדים, שגידפוהו ברבים.

את ילדיו גירשו מהישיבות, הזהירו אותו שלא יעיז לבוא למקווה, ואמנם כאשר ביקר במקווה טהרה, סחבו את בגדיו. ביום הולדתו איימו עליו "יהיה לך עסק עם ארגון טרוריסטי", ומפחדם היו ימים שלא לן בבית. גם משפחתו לא נוקתה, בשוק התנפלו על אשתו והעליבו אותה. ילדים חרדים יידו אבנים על בנו הקטן, משה, היום מפקח כשרות ב "ארזה", ואיימו לגרש אותו מבית הספר של החרדים.

לעומת אלה היו גם גדולים שעמדו לצדו, כגון האדמו"ר מויז'ניץ, כיום נשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. גם רוב האישים המרכזים במפלגתו ביניהם הרב קלמן כהנא והשר בנימין מינץ ועוד, עמדו לצדו. בחוגים רבים עוררה עמדתו הערצה רבה. מאיר ארגוב אמר עליו, "דבקה בו הקדושה של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. בכנסת ניגש אליו ראש הקואליציה, עקיבא גוברין חיבקו ונישקו ואמר לו: "מלאכי השרת מלווים אותך".

השמחה על בחירתו של פנחס רשיש יצאה מתחומי העיר. ראש הממשלה, דוד בן גוריון בירך ואמר, "לא חלמתי שבימי חיי אגיע לכך ששליח הפועלים, חבר קיבוץ, יעמוד בראש פתח תקוה". יו"ר הכנסת, יוסף שפרינצק, אמר שלא האמין שיזכה לכך. מזכיר ההסתדרות דאז, מרדכי נמיר, הילל את נציגי הפועל המזרחי ופא"י.

והנה בימים אלו קראו החרדים להצביע עבור ראש עיר חילוני בירושלים. כנראה גם יהדות התורה מתקדמת בצעדי ענק, ראוי לציין, כי מאיר פרוש, בנו של ח"כ מנחם פרוש שהיה מועמד לראש העיר בירושלים מטעם הרשימה של "היהדות החרדית המאוחדת" בה השתתפו אגודת ישראל, דגל התורה פא"י והבד"ד, הכריז, "יהודי שומר תורה בירושלים לא יכול להצביע בעד מועמד חילוני לראשות העיר". אבל הפוליטיקה מחייבת.

"צא טמא ייאמר לו"

בכרוזים נגד הרב איידלמן נאמר תחת הכותרת "אל תהיה בני ברק מקלט לפושע", כי "ישראל איידלמן, חבר הוועד הפועל של פועלי אגודת ישראל, שמכר את פתח תקוה בכסף מלא, לעוכרי הדת, מתהלך באין מפריע ומטמא את רחובות בני ברק החרדית. הוא מצא לו מקלט בנוה הלל, בית מרגוע של ההסתדרות, מפחד להיראות בפתח תקוה. עקרו את החרפה הזאת מתוכנו, ייסתר לו בגבעת השלושה – הוא אשר הפך את פתח תקוה להיות פילגש בגבעה. רשיש ראש העיר שנבחר ע"י איידלמן, הוא שהרים בשעתו את יד רשע ופגע במשיח של ישיבת פתח תקוה ופוניבז, הרב הצדיק ר' אבא גרוסבארד זצ"ל ואנו נקנא את קנאת כבוד התורה וכבוד גדוליה, אשר את פקודתם הפר איידלמן, ולא שעה לתחנונים של מועצת גדולי התורה, כ"ק קדושתו האדמו"ר מגור, ורבה של תנועה פא"י, הרב מאיר קרליץ וכו', וכו', צא טמא ייאמר לו", מסיים הפמפלט.

מקור הכתבה

[המקור כפי שנשלח ע"י נח זבולוני והשונה בצורה די משמעותית ממה שהודפס]

זו הפעם השניה שחרדים קוראים להצביע עבור ראש עיר חילוני כפי שקרה בירושלים בבחירות האחרונות לעיריה.

השוני: בראשונה רגמו את הקורא באבנים, ומררו את חייו משך שנותיו עלי אדמה, והנה כיום, אותם שרגמו באבנים שקראו להצביע עבור אהוד אולמרט נשאו על כפיים ...

לפני 43 שנה בדיוק (11 בנובמבר 1950) נפל פור בעיר אם המושבות פתח תקוה, בה שלטו הציונים הכלליים בראשם יוסף ספיר, שמסר את פטיש העיריה לפנחס רשיש ממפא"י.

מהפך זה היה בשעתו גדול יותר מאשר בירושלים בבחירות המוניציפאליות האחרונות.

מפא"י קיבלה אז בפתח תקוה 5 מנדטים (פ. רשיש, י. פינברג, זלמן יואלי - חבר מערכת "דבר", ח. ביילי, וי. אשכנזי), מפלגת פועלים מאוחדת (מפ"ם) שני נציגים: (ד. טבצניק וח. זכאי), הפועל המזרחי נציג אחד (י. חזני במקומו בא ד. נוימן), פועלי אגודת ישראל (פא"י) נציג אחד (הרב ישראל איידלמן), ציונים כלליים: 5 מנדטים (יוסף ספיר, עזרא איכילוב, י. הלר, י. זהבי ושושנה ישראלית) חרות מנדט אחד (עו"ד ש. אמסטר), מזרחי מנדט אחד (מ. שואלב), אגודת ישראל נציג אחד (הרב שמעון כץ בנו של הרב הראשי של פתח תקוה הרב ראובן כץ).

המערכה נגד בחירתו של רשיש לראש העיר התנהלה לפי מיטב המסורת של פתח תקוה, במשפטים, בחרמות, פיתויים כספיים, הצעות מסנוורות של משרות ותפקידים מכובדים, וכנגדם - אמצעי טרור, גם כאשר רשיש נבחר לראש העיר לא הוחזרה החרב לנדנה, רשיש וחבריו עברו שבעה מדורי גיהנום.

הקרבן הגדול ביותר במחלוקת זו היה נציג פא"י הרב ישראל איידלמן שהכריע בקולו לבחירת פנחס רשיש לראש העיר.

זלמן יואלי בספרו "חלוץ יום יום" על פרקי חיים ואירועים של פנחס רשיש, מקדיש פרק מכובד לפרשה זו.

הבעיה לא היתה רק ההתמודדות של מפא"י עם הימין שרובם היו פרדסני פתח תקוה שהעסיקו ערבים וחורנים במקום פועלים יהודים מאורגנים, במבחן עמדה גם הברית בין ארגוני הפועלים כמו הפועל המזרחי ופא"י, יצויין כי בזמנו של פנחס רשיש כמזכיר מועצת פועלי פתח תקוה, נפלה המחיצה בין ארגוני הפועלים וגם הסתדרות העובדים הלאומית הצטרפה ובלשכת העבודה היו מאוחדים כל ארגוני הפועלים לרבות הסתדרות העובדים הלאומית ...

כידוע היתה פתח תקוה מקום התורפה של עבודה זולה של פועלים ערבים וחורנים ובסכסוכי עבודה ומשמרות השתתפו כל ארגוני הפועלים ובמיוחד היה שיתוף פעולה בין ארגוני הפועלים הדתיים (הפועל המזרחי ופא"י) לבין ההסתדרות הכללית. במרוצת הזמן נוצרו קשרי ידידות בעבודה, קופת חולים, איגוד מקצועי שקיימים עד עצם היום הזה.

כאשר עלתה הבעיה של בחירת פנחס רשיש לראש העיר פתח תקוה, מצבו של דוד נוימן - הפועל המזרחי, היה קל יותר מאשר הרב ישראל איידלמן (פא"י) כי לנוימן היה ציבור שעמד מאחוריו - הסיעה "למפנה" שבראשה עמדו הד"ר יוסף בורג, י. חזני ואחרים, שעמדה לצידו של נוימן והוא שאב עידוד ממנה, להצביע עבור רשיש. אבל מצבו של הרב ישראל איידלמן היה קשה כי פא"י הייתה חלק אינטגראלי של אגודת ישראל ורבניה ואדמו"ריה התערבו בפרשה זו והחליטו שנציג פא"י לא יצביע עבור פנחס רשיש אלא עבור יוסף ספיר הציוני הכללי והם הכריזו "מלחמת קודש". מועצת גדולי התורה שכרגיל לא התערבה כלל בענייני העיריות, פסקה פתח תקוה - שאני: לפי זלמן יואלי הוסיף רבה הראשי של פתח תקוה הרב ראובן כץ, שבנו נבחר לעיריה ברשימת אגודת ישראל, דלק רב לאש המחלוקת, ואולם לאחר שרשיש נבחר כראש העיר, שינה הרב כץ את דעתו והתפייס עם רשיש, יצויין כי לרשיש הייתה פינה חבויה וחמה של חולשה כלפי גדולי התורה והרב ראובן כץ היה אחד מהם, ובאחת החגיגות התנשק הרב כץ עם רשיש ...

גם בפועל המזרחי היו שהתנגדו לבחירתו של רשיש כראש העיר, מול הד"ר יוסף בורג שתמך בבחירת רשיש עמד שר הפנים משה חיים שפירא, ואילו אצל פא"י שתמכו בבחירת רשיש היו פעילים י. ברונר, ראובן אהרונוביץ שכיהן אז כראש עיריית בני ברק ויוסף פפר ואחרים.

ב-3 בינואר 1951, זימן ראש העיר יוסף ספיר את מועצת העיריה שנועדה לבחירת ראש העיר. סיעות הימין בתוכן גם המזרחי החליטו להתלכד סביב בחירתו של יוסף ספיר, מתוך הנחה שנציג הפועל המזרחי דוד נוימן יאולץ להצביע עבור ספיר, ואז מובטח לסיעות הימין רוב לבחירת ספיר. מאחר שהרב ישראל איידלמן היתנה את הצבעתו בעד רשיש בתנאי שגם נציג הפועל המזרחי יצביע עבורו. ביום הישיבה שררה מתיחות רבה בפתח תקוה, הגיעיו מכתבים מהרבי מגור, מהרב גולד, ראשי המזרחי והרב הרצוג הרב הראשי דאז, ובהם דרישה נמרצת מאידלמן ומנוימן לא להצביע עבור רשיש.

בכניסה לישיבה ניצבו ליד דלת העיריה הרב בראש ובעל היקב פרידמן, הם הגישו את המכתבים לנוימן, את המכתב מהרב הרצוג. נוימן בהומור המיוחד שהיה לו תחב את המכתב לכיסיו ואמר: "אקבל לאחר גמר הישיבה" ולא הסתכל בו, כאשר העירו לו: "אין מסרבים לגדול" השיב להם: "גם אצלנו יש גדולים בתורה וביראת שמים". באותה השעה הדביקו חבר מרכז הפועל המזרחי ישעיהו ברנשטיין והגיש לו מכתב ממרכז הפועל המזרחי המחייב אותו להצביע נגד רשיש. נוימן לקח את המכתב ואמר אקרא אותו לאחר הישיבה. גם נגד הרב ישראל איידלמן הופעל נשק כבד ואחד מן התותחים היה הרבי מגור אחיו של הרבי הנוכחי.

כאשר נפתחה ישיבת המועצה לבחירת ראש העיר האוויר להט מסביב, האולם היה מלא מפה לפה, ורבים צבאו במבואות הבנין ובחוץ. נציג "מזרחי" ביקש את תמיכת נציגי הפועלים הדתיים עבורו מועמדותו של מ. שוואלב לראש העיר, והציע הפסקה לשם התייעצות של הנבחרים הדתיים ואלה לא נענו. נוימן התריס כנגדו: אתה מייצג את הימין ולא את הציבור הדתי, כשם שלימין שלכם מותר להקים חזית אזרחית אחידה, מותר גם לנו לבנות אחדות פועלים מקיר לקיר.

ועברו להצבעה. ראש העיר ספיר עמד במקומו חיוור, ובתו הצעירה שעמדה ליד הדלת זלגה דמעות, כאשר נודעו התוצאות: 9 בעד רשיש ו-8 בעד שוואלב.

ז. יואלי בברכתו בשם סיעת ההסתדרות לבחירת רשיש אמר: בבחירת נציג פועלים במלאת 46 שנה לחרם שהוטל על הפועלים היהודים ניתן היום פיצוי היסטורי. אחרי עמל של שני דורות עלה הפועל היהודי ממעמד של "אורח לא קרוא" לשלב העליון של הנהגת אם המושבות.

וכאן התחילה הפרשה של הרב ישראל איידלמן, איידלמן שהיה מבעלי המידות שהם לא מעטים בקרב פועלי אגודת ישראל שנשמר בהם תום לב והרבה יושר צבורי, ללא פוליטיקנות שהדת לא הייתה להם קרדום לחפור בה, איידלמן החל את דרכו כחלוץ, עבר את כל השלבים של פועל בימים ההם מחוסר עבודה בגלל שהפרדסנים ואנשי הימין העסיקו ערבים וחורנים, ואחר כך פועל בנין, היה תלמיד חכם אמיתי וירא אלוקים באמת, עמד בלחץ מקודם לפני הבחירה גם מכמה סניפים כמו: ירושלים, חיפה ובני ברק, שתמכו ביוסף ספיר, כאשר ביקר בחיפה נזהר מלבקר בסניף פא"י, וכאשר בא לירושלים הותקף על ידי קבוצת חרדים שגידפוהו ברבים.

בתחילה ניסו לרכוש את איידלמן בפיתויים שונים ומשונים כגון "סגן יחיד לספיר" אף הציעו לו סכום של עשרת אלפים לירות שערכם אז כמו מיליונים ש"ח. הרב הראשי כץ הזהיר אותו: "אל תלך נגד העיר, אי אפשר למסור רכוש לפועלים". את ילדיו גרשו מן הישיבות, הזהירו אותו שלא יעיז לבוא למקווה ... ואמנם כאשר ביקר לאחר מכן במקווה טהרה סחבו ממנו את הבגדים והוא נשאר ערום כיום הולדו. לא חסרו גם איומים אכזריים יותר כגון: "יהיה לך עסק עם ארגון טרוריסטי", היו ימים שלא לן בבית. גם משפחתו של איידלמן לא נוקתה, התנפלו בשוק על אשתו והעליבו אותה. ילדים חרדים יידו אבנים על בנו הקטן משה המכהן כיום כמפקח על הכשרות ב "ארזה", איימו לגרש אותו מבית הספר של החרדים. לעומת אלה היו גם גדולים שעמדו לצידו כגון האדמו"ר מוויזניץ כיום נשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, שעודדו אותו בעמדתו. רוב האישים המרכזיים במפלגתו ביניהם הרב קלמן כהנא והשר בנימין מינץ ועוד עמדו לצדו.

בכל אופן הרב איידלמן התגלה אז כאיש מגזע העליון ומגזע התרשישים איתן ברוחו וחי באמונתו. בחוגים רבים עמדתו של איידלמן עוררה הערצה רבה. מאיר ארגוב אמר עליו: דבקה בו הקדושה של רבי לוי יצחק מברדיצב, בכנסת ניגש אליו ראש הקואליציה עקיבא גוברין חיבקו ונישקו ואמר לו: "מלאכי השרת מלווים אותך".

יצויין כי במלחמתם של החרדים והדתיים נגד בחירת רשיש הסתמכו על הרמב"ם שאומר: "כל מי שאין בו יראת שמים, אף על פי שחכמתו מרובה, אין ממנים אותו למינוי מן המינויים שבישראל" (הרמב"ם הלכות מלכים פרק א' הלכה ז').

השמחה בבחירת פנחס רשיש לראש העיר בפתח תקוה, יצאה מתחומי העיר, ראש הממשלה דאז דוד בן גוריות הגיב ואמר בברכתו: "לא חלמתי שבימי חיי אגיע לכך ששליח הפועלים, חבר קיבוץ, יעמוד בראש עיריית פתח תקוה". יו"ר הכנסת יוסף שפרינצק אמר שגם הוא לא היה מאמין שהוא יזכה לכך. מזכיר ההסתדרות דאז מרדכי נמיר שבח את נציגי הפועל המזרחי ופא"י שעמדו במבחנם הפועלי והישובי. שר החינוך זלמן ארן אמר: "זה גמול היסטורי לאופיה של המלחמה לעבודה עברית במושבה".

ראוי להביא אחד מן הפמפלטים נגד הרב איידלמן שפורסמו: "אל תהיה בני ברק מקלט לפושע" בכותרת זו נאמר: "ישראל אידלמן, חבר הוועד הפועל של פועלי אגודת ישראל, שמכר את פתח תקוה, בכסף מלא, לעוכרי הדת מתהלך באין מפריע ומטמא את רחובות בני ברק.

הערות על גירסת המקור: המקור כפי שנשלח ע"י נח זבולוני והשונה בצורה די משמעותית ממה שהודפס. נראה שחסר דף נוסף במקור, ובו סיום הפמפלט המופיע כחלק נפרד בכתבה המודפסת: "צא טמא ייאמר לו". - אלי זבולוני



© הזכויות על עיתון "דבר" שייכות למכון לבון - מכון לחקר תנועת העבודה והחלוץ על-שם פנחס לבון
Powered By Click for details


דבר עכשיו 1993
לחצו לפתיחת המסמך
מקור הידיעה מודפס במכונת כתיבה ע"י נח זבולוני

לחצו על המפה לתצוגה מדוייקת ואפשרות לצפייה בכתבות מאותו אזור.
במפה זו מופיעות הכתובות הבאות: רחוב העליה השניה 1, פתח תקווה (עיריית פתח תקוה)
 

ייזום והקמת האתר - אלי זבולוני - עולמות אפשריים בע"מ עולמות אפשריים בע"מ © 2010-2019 - עיצוב: סטודיו פיני חמו

© האתר ranaz.co.il והתוכן המצוי בו מוגנים בזכויות יוצרים. כל זכויות היוצרים על תוכן האתר שייכות לילדיו של נח זבולוני
כל התמונות באתר (אלא אם כן צוין אחרת) הן פרי יצירתו של אלי זבולוני בעל הזכויות בהם. אין לעשות בהן כל שימוש או לשנותן ללא הרשאה מפורשת מיוצר התמונות.
אין להעתיק, לשכפל, לחקות או לעשות כל שימוש בתוכן שבאתר ללא רשות בעלי הזכויות.
בקשות לשימוש בתוכן כלשהוא מהאתר יש לשלוח דרך דף צרו קשר.