לדוגמא: הרב שך | "הרב שך"
חפשו

ל"ג בעומר - יום הזכרון לשואה


מאת: נח זבולוני
פורסם: דבר | עולם יהודי (עמוד 11) - 09/02/1981 (יום שני)
מיון מהיר:
מאמר
הספדים
עולם יהודי
1981
1. הרב טייץ מארה"ב מציע לקבוע את יום ל"ג בעומר כיום הזכרון לשואה בארה"ב שזהו גם יום התאבדותו של היטלר. 2. מכון מדעי ע"ש קורצ’אק - בפולין יוקם מכון מדעי ותרבותי ע"י יאנוש קורצ’אק . 3. גזר-דין מוות למשתפי פעולה - ברוסיה נידונו 4 רוסיים ששיתפו פעולה עם הנאצים למוות ביריה ע"י בית משפט צבאי. 4. מותו של צייר - על חייו של הצייר והגרפיקאי הנודע תנחום קפלן בעקבות מותו בלנינגרד. 5. קריקטורה במזרח-ברלין - בעיתון "ברלינר צייטונג" הופיעה קריקטורה המגנה את מלחמת לבנון ובה נראה טנק ישראלי פורץ את גבולות לבנון.

הרב פנחס טייץ מארה"ב מציע לקיים את יום הזכרון לשואה בל"ג בעומר. לפי התאריך העברי התאבד אדולף היטלר ביום זה, 30 באפריל 1945 (י"ח אייר התש"ה).

כידוע מתנהל בארצות הברית זה זמן רב ויכוח נוקב בדבר קביעת מועד יום הזכרון. לעומת זאת ישנן תפוצות, הנוהגות כיום להעלות זכר קרבנות השואה ב- 19 באפריל, יום פרוץ מרד גטו ורשה.

הרב טייץ מאליזבט ארצות-הברית שהוא מראשי אגודת הרבנים ו "אגודת ישראל" באמריקה, פועל ללא ליאות לקביעת יום זכרון לזכר ששת מיליון יהודים. הצעתו של הרב נתקלה בהתנגדות חריפה לא רק כלפי המועד (ל"ג בעומר) אלא שוב לגבי עצם קביעת יום הזכרון.

רבנים ארה"ב טוענים. כי לפי ההלכה, אין לקבוע חוקים. שהם [בתחום] הרגש. בדבריהם הם מסתמכים בתורה: "וידם אהרן", נאמר כששני בניו, נדב ואביהוא, מתו בהקריבם אש זרה לפני ה'. רוצה לומר: אהרן אף לא נהג אבילות על שני בניו.

הרב טייץ יצא בחריפות נגד רבנים אלה וטען, כי הם מגלים [דברים] בתורה שלא כהלכה. הוא מביא ראיה לדבריו דווקא מאותו מקרה. הרב טייץ אומר, כי הנכון הוא, שאהרן לא נהג אבלות, אך הוא עשה זאת רק כדי לא להפר את שמחת חנוכת המזבח. מאידך אחיו, משה רבנו, פנה אל העם ואמר להם: "ואחיכם וכל בית ישראל יבכו את השריפה, אשר שרף ה' ". כאן מדובר רק בשני אנשים, קל וחומר כשמדובר ב-6 מיליון, בהם צדיקים גדולי התורה וחסידות. נוסף לנימוק זה - סבור טייץ - ישמש הזכרון אות ואתרעה לאומות העולם ונורה אדומה דולקת, שיראו וידעו, מה האנטישמיות עלולה לגרום. לדבריו יום זכרון גם יהיה סייג לנישואי תערובת, מגיפה המשתלטת מיום ליום, בעיקר באמריקה ובשאר התפוצות.

הרב טייץ פנה בנידון אל מאות רבנים ואישים ולדבריו רבים סמכו ידם לקביעת יום הזכרון, אולם טרם נקבע המועד.

בישראל קיים, כידוע, חוק "יום השואה והגבורה" (כ"ז בניסן), שנתקבל בכנסת עוד בשנת 1951.
כן נקבע ע"י הרבנות הראשית לישראל יום הקדיש הכללי בעשרה בטבת.

כזכור, בראשית תקופת ממשלת הליכוד הציע מנחם בגין למזג בישראל את "יום השואה והגבורה" עם יום האבל הלאומי, תשעה באב. הצעתו, שנשמעה בתקיעה גדולה, נעלמה בהמשך בדממה דקה.

תגובה

[הופיעה ב "מכתבים למערכת" בעיתון "דבר" ב- 22/2/1981]

כ"ז בניסן - יום הזכרון לשואה
במאמרו "ל"ג בעומר - יום הזכרון לשואה" ("דבר" 9.2) כותב נח זבולוני ש "חוק יום השואה והגבורה (כ"ז בניסן) התקבל בכנסת עוד ב-1951". ולא הוא, החוק נתקבל ב-1953. בפרק 2 סעיף 3 כתוב: שעל יד ושם "להשריש בארץ ובעם כולו את היום שנקבע ע"י הכנסת כיום הזכרון לשואה ולגבורה ולטפח הווי של אחדות זכרון לגיבוריה ולקורבנותיה".

כיום זכרון נקבע התאריך העברי כ"ז בניסן, תאריך סמוך ליום בו פרץ מרד גטו ורשה (המרד פרץ בערב פסח ומאחר ולא קובעים יום אבל בחג, נדחה המועד לאחר הפסח), כי ברצון המחוקק היה לזכור ביום זה שואה וגבורה גם יחד. החוק נחקק ב-1959 ותיקונו בא ב-1961.

קביעת יום זכרון בתאריכים אחרים, כמו 19 באפריל (התאריך הלועזי של יום פרוץ מרד גיטו וארשה). או לפי הצעתו של הרב טייץ - ל"ג בעומר, היום בו התאבד אדולף היטלר (הצעה בלתי מובנת בהחלט), רק יוסיפו בלבול. בארצות-הברית לפי החלטה מיוחדת של הסנאט, נקבע התאריך 19 באפריל ליום הזכרון לשואה, כי ביום זה שוחרר מחנה דאכאו ע"י הצבא האמריקאי.

"יד ושם", נאמן לרוח החוק, ימשיך לפעול כדי להשריש את המועד כ"ז בניסן בתודעת העם כולו, וכל סיוע למטרה זו מצד רבנים קהילות וארגונים, יועיל.

בנימין ערמון
מנהל מחלקת ההנצחה וההסברה "יד ושם"


מכון מדעי ע"ש קורצ'אק

נשיאות החברה הבינלאומית ע"ש יאנוש קורצ'אק ואגודת קורצ'אק בפולין קיימו ישיבה משותפת בוורשה ובה הוחלט להקים מכון מדעי ותרבותי, שישא את שמו של המחנך יאנוש קורצ'אק. המכון יוקם בלומיאנק, סמוך לווארשה.

יאנוש קורצ'אק (הנריק גולדשמידט), שבאחרונה חגגו את יום הולדתו ה-100 (1878-1978), צעד כזכור, עם 200 הילדים מבית היתומים שלו אל כבשני טרבלינקה חרף שהוצע לו להיפרד מעל הילדים ולקנות את חרותו האישית. בשל מעשהו המופתי הוקמו לזכרו בפולין, גרמניה המזרחית, שוויצריה, שוודיה, הונגריה וישראל אגודות וחברות, הנושאות את שמו.

בישיבה המשותפת של הנשיאות הבינלאומית והאגודה בפולין ע"ש קורצ'אק הוחלט על הפצת ספריו החינוכיים ולימוד תורתו, כן הוסכם לקיים סימפוזיונים בתורתו ובנכונותו להקרבה למען הזולת.

גם בברית המועצות, אף שלא פועלת בה אגודה על שמו של קורצ'אק, הונצח קורצ'אק ביום הולדתו ה-100. האמן היהודי לייזער (אליעזר) ראן מהעיר מינסק הפיץ ציור של קורצ'אק והילדים, שנשא את הכותרת: עם הילדים עד נשימתו האחרונה. הציור זכה לביקורת חיובית והופץ במוסדות חינוכיים ותרבותיים בברית-המועצות.

גזר-דין מוות למשתפי פעולה

בעיר הרוסית סמולנסק, השוכנת על נהר דניפר במרחק של 240 ק"מ ממוסקבה, הסתיים באחרונה משפטם של ארבעה בוגדים ועריקים רוסיים מהצבא האדום, ששיתפו פעולה עם הגרמנים, שפלשו לרוסיה במלחמת העולם השניה. בית המשפט הצבאי דן אותם למוות ביריה.

סמיונוב, לירודינוב, גרומוב ווולוסוב הצטרפו במלחמת העולם השניה לכנופית הרוסים הלבנים ששיתפו פעולה עם הגרמנים. בראשה עמד הרוסי בישלר. הכנופיה פעלה בסמולנסק וסביבתה. במיוחד הראתה את נחת זרועה בעיר דורוגאבוש, שם הרגה רבים. כמו כן חיסלה כ-3000 איש ביניהם פרטיזנים, 70 נכים ששהו בבית החולים המחוזי. הבוגדים פעלו גם בסביבות הערים בריינסק, מחגילוב, בהן הייתה אוכלוסיה יהודית גדולה.

לאחר מלחמת העולם השניה אבדו עקבותיהם של משתפי הפעולה האלה. הם התפזרו בכל רחבי רוסיה הגדולה. כך, למשל, הסתתר לירודינוב בסביבת ויטבסק, סמיונוב - ברוסטוב, וולוסוב בזאפורוזניה, וגרומוב - בחבל קאלינין. אך כעבור קרוב ל-38 שנים מיום עשיית הפשע השיגה אותם יד הצדק ובית-המשפט הצבאי ממוסקבה, שישב בסמולנסק, דן אותם למוות. הנוכחים באולם בית-המשפט קיבלו את פסק-הדין בתשואות.

לסמולנסק, בה נשפטו הארבעה, נזקף מקום חשוב בהיסטוריה הרוסית. באוגוסט 1812 ניצח נפוליאון בדרכו למוסקבה את הרוסים בפיקודו של הגנרל בארקלי דה טולי ליד סמולנסק, והעיר הועלתה בלהבות ע"י הצרפתים. ברם כעבור שלושה חודשים בדיוק הובסו הצרפתים הנסוגים ליד סמולנסק ע"י המצביא הרוסי הגדול, מיכאיל קוטוזוב, שזכה עקב נצחונו בכינוי "נסיך סמולנסק" ובקיצור: סמולנסקי.

גם ליהודי רוסיה זכרונות עגומים מסמולנסק, היהודים במקום גורשו פעמים רבות ע"י צו ממלכתי. העיר לא נכללה בתחום המושב היהודי (שנקבע ב-1791) ורק יהודים בודדים היו זכאים לשבת בה. בשנת 1926 גרו בסמולנסק כ-13 אלף נפש והם היוו בה 16 אחוז. בשנת 1929 הועבר מהומל לסמולנסק הטכניקום הפדגוגי היהודי מיסודה של הייבסקציה. באוגוסט 1941 הוקם במקום גטו נאצי וביוני-יולי 1942 הושמדו בו 2500 יהודים.

מותו של צייר

בלנינגראד נפטר הצייר והגרפיקאי הנודע תנחום קפלן. בן 78 היה במותו.

תנחום קפלן נולד בדצמבר 1902 בעיירה שבתחום המושב היהודי רוהאצ'וב (רוגאצ'וב). עיירה יהודית קטנה זו הטיפוסית משום בתי העץ הרעועים וגגות עשב הנוטים ליפול, השפיעו על תנחום וחברו שמואל הלקין בן המקום.
שניהם החלו לצייר את היהודים של רוהאצ'וב, הבתים, השלטים של בעלי המכולת, חייטים וסנדלרים. כעבור זמן נפרדו דרכיהם. תנחום התפרסם כצייר וגרפיקאי ואילו שמואל כמשורר באידיש. בין הפואמות הדרמטיות שלו: בר-כוכבא (1930) ושולמית (1940). הפואימה בר-כוכבא מתארת ברוח האידיאולוגיה הקומוניסטית את התקופה ההיא ...

תנחום קפלן שימש כבר בגיל 18 מורה לציור בבתי-הספר של רוהאצ'וב, בן 20 בא לפטרוגראד, כיום לנינגרד, ללמוד בבית הספר לאמנות, בן 25 סיים את לימודיו, אך נותר לגור בלנינגראד עד מותו.

קפלן התפרסם הודות לאיורים שצייר ליצירותיו של שלום עליכם: "החייט המוקסם", "טוביה החולב", "סטמפני, ו- "שיר השירים" ועוד, וכן לסיפוריו של י. ל. פרץ.

בשנת 1970 בכנס הבינארצי של האמנים ברוסיה קיבל תעודת הצטיינות ממדרגה ראשונה, ביריד הספרים בלייפציג קיבל מדליית כסף עבור יצירותיו.

כשהופיעו הציורים של תנחום קפלן על היצירות של שלום עליכם כתב הסופר היהודי-רוסי איליה אהרנבורג: האיורים של תנחום לספריו של הסופר הגדול שלום עליכם הם עצובים ופיוטיים גם יחד. ניכרת בהם אהבת צעירים וחכמת זקנים. מורגשת בהם נוכחות אנשי כתרילובקה, שחלפו ונעלמו ואינם יותר ... יתכן, כי יצירותיו של תנחום נלקחו מספריו של שלום עליכם אבל הם גם יצירות בפני עצמן ...

אהרנבורג כתב, כי הליטוגרפיות של תנחום קפלן מזכירות לו יצירות של שני אמנים אחרים. על שלושה אפשר לומר, כי הם בני עיר אחת: תנחום קפלן, שנולד ברוגאצ'וב, מרק שאגאל, יליד ויטבסק, וחיים סוטין, שנולד בעיר סויסלושץ (שלושת הערים הן באזור אחד). המאחד את עבודת השלושה הוא לא רק תיאור הבתים הרעועים, הנוטים ליפול, השלטים של בעלי המכולת, החייטים והסנדלרים, זקנים עבדקנים, נוער חולמני, אלא גם תיאור הטרגדיה של חיי העיירה הקטנה בתחום המושב הרוסי, המוצאת את ביטוייה בצורת סיפור ספרותי בשפת האמנות ...

בחדר עבודתי - סיפר אהרנבורג - תלויות הליטוגראפיות של תנחום קפלן והן גורמות לי עונג רב. אני משוכנע, כי רבים ירגישו כמוני, כשיסתכלו ביצירות של תנחום קפלן ויהרהרו בסיפוריו של הסופר שלום עליכם.

קריקטורה במזרח-ברלין

בעיתון "ברלינר צייטונג" המופיע במזרח גרמניה, התפרסמה קריקטורה במקום בולט, המתארת טנק ישראלי פורץ את גבולות לבנון. בהסבר לקריקאטורה מסופר על תוקפנות צה"ל בדרום לבנון, ונאמר, כי באמתלה של פעולות לצרכי הגנה ומניעת טרור המחבלים, פולשת ישראל, תופסת שטחים הנהפכים למקומות איסטרטגיים עבור תוקפנותה, ובתוך כך מחסלת את עצמאותה של לבנון.

הקריקטורה מתארת טנק ישראלי, הפורץ את גבול לבנון, כשעל הצריח שלו יושב חייל צה"ל הצועק: "סימני הגבול הארורים של לבנון רק פוגמים בגלגלי הטנק ...".

© הזכויות על עיתון "דבר" שייכות למכון לבון - מכון לחקר תנועת העבודה והחלוץ על-שם פנחס לבון
Powered By Click for details


דבר עולם יהודי 1981
תגובת מנהל ההנצחה וההסברה ב "יד ושם" כפי שהופיעה ב "מכתבים למערכת" ב- 22/2/1981
אזכור הכתבה בעמוד הראשון של העיתון

לחצו על המפה לתצוגה מדוייקת ואפשרות לצפייה בכתבות מאותו אזור.
במפה זו מופיעות הכתובות הבאות: סמולנסק, רוסיה | סנט פטרבורג, רוסיה | Lomianki Gorne, פולין | 330 Elmora Ave, Elizabeth NJ, ארצות הברית (Jewish Educational Center - נוסד על ידי הרב פנחס טייץ) | Karl Liebknecht Strasse 29, ברלין, גרמניה (בניין Berliner Zeitung) | Ul. Jaktorowska 8, ורשה, פולין (Janusz Korczak International Society (IKA))
 

ייזום והקמת האתר - אלי זבולוני - עולמות אפשריים בע"מ עולמות אפשריים בע"מ © 2010-2018 - עיצוב: סטודיו פיני חמו

© האתר ranaz.co.il והתוכן המצוי בו מוגנים בזכויות יוצרים. כל זכויות היוצרים על תוכן האתר שייכות לילדיו של נח זבולוני
כל התמונות באתר (אלא אם כן צוין אחרת) הן פרי יצירתו של אלי זבולוני בעל הזכויות בהם. אין לעשות בהן כל שימוש או לשנותן ללא הרשאה מפורשת מיוצר התמונות.
אין להעתיק, לשכפל, לחקות או לעשות כל שימוש בתוכן שבאתר ללא רשות בעלי הזכויות.
בקשות לשימוש בתוכן כלשהוא מהאתר יש לשלוח דרך דף צרו קשר.