לדוגמא: הרב שך | "הרב שך"
חפשו

פרס והיהדות הדתית


מאת: נח זבולוני
פורסם: דבר | דבר פתוח (עמוד 12) - 20/11/1984 (יום שלישי)
היחסים הטובים בין היהדות הדתית לבין שמעון פרס הורעו לאחר שפורסם המצע של המערך לבחירות האחרונות. מצע זה כאילו קעקע את כל הישגי היהדות הדתית בכל התחומים מאז קום המדינה. בשיחה עם יחידים יודו באזניך, שהם יודעים כי אין ידו של פרס בכך, אבל בעצם העובדה ש"ידע ולא מחה", כמו איבד את עולמו אצלם.

ביחסה של היהדות הדתית והחרדית אל שמעון פרס יש משהו פרדוקסלי. היהודי הדתי, השואב ידיעותיו מכלי התקשורת ומהאווירה השוררת ברחוב החרדי, רואה בשמעון פרס מנהיג אותה מפלגה שקמה, מאז הצהרת בלפור, לקעקע את יסודות הדת בארץ ישראל. אולם דווקא החלק הקיצוני של היהדות החרדית, שבמרכזה עולם הישיבות הגדול, רואה בשמעון פרס את האיש שנתן את ידו ללא סייג להגברת לימוד התורה בארץ ישראל ולקיום מוסדותיה החינוכיים - הישיבות - ותלמודי תורה בארץ.

במיוחד רכש שמעון פרס את שמו הטוב בין גדולי התורה וראשי הישיבות ובראש וראשונה בקרב אותם גדולי תורה וראשי ישיבות של דור העבר, שרבים מהם כבר אינם בחיים. הפגישות האישיות הרבות שקיים פרס בזמנו עם אותם גדולים היו לרוב בנושא דחיית גיוסם של תלמידי הישיבות. כידוע, דחיית שירותם הצבאי של תלמידי הישיבות, היא שיטה שראשיתה בימי דוד בן-גוריון כאשר פרס כיהן כמנכ"ל משרד הבטחון.

סופר לנו, כי כאשר נדונה לראשונה השאלה במשרד ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, השתתפו מצד ראש הממשלה שמעון פרס, יצחק נבון ושלישו הצבאי של בן-גוריון נחמיה ארגוב ז"ל. מולם ישבו גדולי ראשי הישיבות בדור ההוא בארץ.

בלהט הוויכוח על מעמדה של תורת ישראל במדינה המחודשת קם "הזקן" והצהיר: "אין ספק כי מדינת ישראל היא מרכזו של העם היהודי, על כל בעיותיו המדיניות, הפוליטיות והחברתיות. אך חייבים אנו שגם תורת ישראל תהיה חלק בלתי נפרד מהמדינה ואני מצהיר כי מדינת ישראל מוכנה לקבל עליה את העול להחזקת עשר ישיבות, הן ובניהן ותלמידיהן ובלבד שמציון תצא תורה".

באותה פגישה קיבל בן-גוריון עקרונית את ההנחייה של שר הבטחון להורות על דחיית גיוסם של בני הישיבות, והיה זה שמעון פרס שהסכים להגשים הוראה זו. ואכן, כחזונו של בן-גוריון, תורת ארץ ישראל היא אור לגולה וכל בחור וטוב מהתפוצות שרוצה להשלים עצמו בתורת ישראל רואה חובה לעצמו לבוא ולהתבסם ממנה בארץ ישראל.

פרס, בהיותו בתפקיד הביצועי של מדיניות זו, זכה לביקורם של גדולי התורה וראשי הישיבות. ב "ספר הזכרון" לגאון הרב יחזקאל אברמסקי ז"ל, מספר הרב משה דוד טננבוים, מזכיר מרכז הישיבות "ועד הישיבות" בארץ ישראל, את הספור הבא:

בשנת תשי"ט זימן שר הבטחון הקודם מר שמעון פרס, שכיהן אז כמנכ"ל במשרד הבטחון, מספר ראשי ישיבות לשם דיון על מציאת דרך כלשהי, ללמד את בני הישיבות קשת. רבנן (הרב י. אברמסקי - נ.ז.) שעמד בראש המשלחת פנה אל מר פרס כשארשת של חיוך וטוב-לב נסוכה על פניו ושאלו: "האם מותר לי להתחיל את דברי באותם הדברים שהיה בדעתי לסיים בהם ?" כשמר פרס ענה: "רצונו של אדם זהו כבודו" - הרצינו פני רבנו ואמר: "באנו לומר לכבודו, כי העניין הנדון אינו נתון לוויכוח, ואינו ניתן לחלוקה. הישיבות הן בית-חיינו והתורה היא עצם חיינו, "כי הם חיינו" ועל דבר חי כלום ניתן להחיל עליו את המשפט גזורו ?" רבנו סיים את דבריו הקצרים והחריש.

לשבחו של מר פרס ייאמר - כותב הרב טננבוים - כשכילה רבנו את דבריו הפך הוא גליון הנייר, שעליו היתה כתובה טיוטת ההצעה שלו, על צדו השני, כאילו אמר, "די לי בכך" והשיחה פנתה לאפיקים אחרים.

במיוחד זכה שמעון פרס להוקרתו ולברכתו של הגאון מפוניבז, הרב יוסף כהנמן ז"ל, מחולל הישיבה הגדולה ישיבת פוניבז' בבני-ברק.

ומעשה שהיה:
בשעה ששמעון פרס כיהן כסגן שר הבטחון הוא ראה בבני הישיבות עילית תרבותיות מוסרית, אנשים בעלי אורח-חיים צנוע הן במובן האישי והן במובן החברתי, והשכיל לפתור את הבעיה הקשה של מעמד הישיבות בדרך חיובית ביותר, חרף התנגדות חוגים מוסיימים. כשספרו את הדבר לגאון מפוניבז ז"ל אמר: "אוי איך בין מקנא זיין גן-עדן" (אוי כמה אני מקנא בגן-עדן שלו).

רבים עדיין זוכרים שדי היה בשיחה טלפונית אחת של שמעון פרס לנשיא מועצת גדולי התורה דאז, הגאון הרב זלמן סורוצקין ז"ל, כדי להושיב את טדי קולק בראשות עיריית ירושלים, למרות ההתנגדות שקמה אז מצד חוגים שונים באגודת-ישראל.

פרס השכיל תמיד למצוא דרך ללב גדולי התורה עמם נפגש ברבים ובפגישות אישיות. את דבריו נהג לפתוח בלשון זו: "מעולם לא נאכוף עליכם דבר שלא לרצונכם. באנו רק להחליף דברים. אולי אפשר למצוא מוצא משותף שיניח גם דעתכם". פתיחה זו בלבד כבר השרתה אווירה נוחה להידברות ואפילו לשיחת חולין של תלמידי חכמים. הוא ידע גם תמיד לציין כי הוא מביע לא רק את דעתו אלא גם את דעת מורו ורבו דוד בן-גוריון, החרד מאוד לקיומם של היכלי התורה לאחר שנחרבו כליל בשואה ושאריתם מצאו מקום בארץ ישראל.

בימים הקשים של אחר מלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה, כאשר הועלתה ההצעה לגייס חלקית את בני הישיבות, לא נתן פרס ידו להצעה זו, הוא ראה בקיומם של אהלי התורה במדינת ישראל כעין צוואת קודש של מורו הדגול דוד בן-גוריון.

פרס, אומרים מקורביו, מסוגל להתרגש עד דמעות כשהוא נזכר בעיירת מכורתו שם עמדה עריסתו בבית סבו, תלמיד חכם ובר-אוריין, שזכה לברכתו של בעל החפץ חיים ז"ל, שגם פרס עצמו זכה בילדותו לראותו באותה עיר. במיחוד חיבב את פרס הגאון הרב יחזקאל אברמסקי ז"ל, בעל החיבור הידוע "חזון יחזקאל", על התוספתא, ששמו הדהד בעולם התורני בארץ ובתפוצות ואשר עמד ב-20 שנותיו האחרונות בראש "ועד הישיבות" בארץ ישראל.

עד כמה היתה גדולה קרבתו של הרב אברמסקי ז"ל אל שמעון פרס מעיד הסיפור שפרסם הרב משה דוד טננבוים, מזכיר מרכז הישיבות "ועד הישיבות" בארץ ישראל, ב "ספר הזכרון".

באותו שבוע עצמו (שבוע שלפני פטירתו של הרב אברמסקי, בד' אלול תשל"ו - נ.ז.) ביקשני רבנו לשגר מכתב ברכה לקראת השנה החדשה לשר הבטחון, כמנהגו בשנים עברו. במעשהו זה כיוון רבנו זצ"ל להכיר טובה למר פרס על קרבת-הנפש שהוא מגלה לעניינם של בני הישיבות, וגם הכתיב בצורה כללית את תוכן המכתב. כאשר הבאתי את המכתב לקבל חתימתו של רבנו, תהו כל העומדים מסביבו, האם יעמדו לו כוחותיו כדי לחתום עליו. ואמנם עשה רבנו שני נסיונות כדי להצמיד את העט לידו ולא עלו יפה, אולם בשלישי התגבר וחתם את שמו וגם הוסיף בכתב ידו את המלים: "בברכת שנה טובה". ואמנם באגרת התשובה שקיבלתי ממר פרס - מספר הרב טננבוים - אין הוא מהסס לגלות את הרושם שעשה עליו מכתבו של רבנו וכה דבריו: "קראתי בהתרגשות מכתב ברכתו של הרב יחזקאל אברמסקי ז"ל אלי לקראת השנה החדשה, שכתבו סמוך לפטירתו ושהגיע לידי לאחר שנתבקש לישיבה של מעלה".

ועל אישיותו של הרב כתב פרס:
הרב אברמסקי היה מזיגה נפלאה מכל הטוב והיפה שבאדם בישראל, גאון בתורה, מלא רוח חכמה ומבורך בכוח עשיה ויצירה. אכן, אבידה שאין לה תמורה".

בסיום מכתבו מבקש פרס:
הואיל נא להביע את תנחומי לראשי הישיבות ולתלמידיו הרבים שזכו לצקת מים על ידי המנוח וביחוד לבני משפחתו הנכבדה.


ישנם רבים ששמעו מפי הרבי מגור, הרב ישראל אלתר ז"ל, אחיו של האדמו"ר הנוכחי, הרב שמחה בונים אלתר יבל"א, שאמר: "האיש הזה, שמעון פרס, יגיע מעלה בממשלת ישראל ועוד יפעל נצורות".

שמעון פרס היה במפלגת העבודה באגף הרעיוני של ברל כצנלסון. בספרו "לך עם אנשיך" מקדיש פרס פרק שלם ליחסו של ברל למסורת ומבהיר כי לא היתה סתירה בין יחסו לתורת ישראל לבין נאמנותו לאידיאל הסוציאליסטי. כי יחסו למסורת "היה איתן ועמוק הוא רצה להנחילו לתנועה כולה" כותב פרס. ובהמשך:

דור מחדש ויוצר, אמר ברל, אסור שישליך אל גל האשפה את ירושת הדורות. אדרבא, עליו להחזיר לתחיה מסורת קדומה שיש בה כדי להזין את נפשו של הדור המתחדש. אם יש בחיי העם משהו קדוש ועמוק מאוד, שיש בה כדי לחנך את האדם ולחסן אותו לקראת הבאות - האם יהא זה ממידת המהפכה להתנכר לו ?

את הפרק מסיים פרס במלים אלה:
בהערכת הדת התרחק ברל מן הדוגמא המארקסיסטית, שגרסה כי הדת היא אופיום לעם. בעיניו הדת היא היסטוריה וממילא גם מורה דרך לעתיד, הוא היה טוען שסוציאליסט שאינו רואה לפניו את הפועל היהודי שעלה מתימן ושאינו יודע מהי גלות תימן, מתעלם מגורלה של התנועה הציונית ומאופיה של תנועת עבודה כאחד.


גם פרס, כמורו הרעיוני ברל כצנלסון, אינו מתעלם מגורלה של מדינת ישראל ורואה לפניו את הגלויות, על קהילותיהן ורבותיהן. מעולם לא יצא פרס אישית נגד המסורת היהודית ותורת ישראל, ואין זה סוד שלבו לא היה שלם עם המצע האנטי-דתי של המערך במערכת הבחירות לכנסת הנוכחית. הוא התריע שאין מפלגת העבודה יכולה לקבל על עצמה את האחריות לקעקוע יסודות וחומות הדת בישראל.

© הזכויות על עיתון "דבר" שייכות למכון לבון - מכון לחקר תנועת העבודה והחלוץ על-שם פנחס לבון
Powered By Click for details


דבר דבר פתוח 1984

לחצו על המפה לתצוגה מדוייקת ואפשרות לצפייה בכתבות מאותו אזור.
במפה זו מופיעות הכתובות הבאות: רחוב הירקון 110, תל אביב (מושבה בעבר של מפא"י מפלגת העבודה)
 

ייזום והקמת האתר - אלי זבולוני - עולמות אפשריים בע"מ עולמות אפשריים בע"מ © 2010-2017 - עיצוב: סטודיו פיני חמו

© האתר ranaz.co.il והתוכן המצוי בו מוגנים בזכויות יוצרים. כל זכויות היוצרים על תוכן האתר שייכות לילדיו של נח זבולוני
כל התמונות באתר (אלא אם כן צוין אחרת) הן פרי יצירתו של אלי זבולוני בעל הזכויות בהם. אין לעשות בהן כל שימוש או לשנותן ללא הרשאה מפורשת מיוצר התמונות.
אין להעתיק, לשכפל, לחקות או לעשות כל שימוש בתוכן שבאתר ללא רשות בעלי הזכויות.
בקשות לשימוש בתוכן כלשהוא מהאתר יש לשלוח דרך דף צרו קשר.