לדוגמא: הרב שך | "הרב שך"
חפשו

מילאו פיהם מים


מאת: נח זבולוני
פורסם: דבר | דבר - עמוד פנימי (עמוד 7) - 23/06/1986 (יום שני)
לשריפת התחנות בירושלים קדמה תעמולה שניהלו אירגונים של "נטורי קרתא" מעל דפי בטאוניהם. היה גם יוצא מן הכלל

מעשי ההרס בתחנות האוטובוסים גרמו סבל רב לאוכלוסיה, לרבות לציבור החרדי הדומם, והם שנויים במחלוקת גם בתוך המחנה החרדי עצמו בארץ ובתפוצות. אבל החרדים הקיצוניים, מבית-מדרשם של נטורי קרתא, שהחלו לחבל ולהשחית את תחנות האוטובוסים בגלל "תמונות התועבה" כלשונם, והיו מוכנים ללכת לבתי-הכלא "הציוניים", אינם מתחרטים ומבטיחים בריש-גלי כי גם להבא ימשיכו בפעולות דומות.

קדמה לשריפת תחנות ולחבלתן התעמולה שניהלו שני הארגונים של נטורי קרתא מעל דפי הבטאונים שלהם "החומה" (הפלג של הגיסים קצנלבוגן, הירש ואפשטיין) ו- "העדה" (פלג האחים אורי אלימלך וישעיהו בלוי).

העיתונות החרדית השפויה מילאה פיה מים בנדון, ומובן שלא הביעה מחאה על המעשים שגררו פעולות תגמול של החילוניים, אולם למען האמת ההיסטורית יש לציין כי היה גם יוצא-מן-הכלל.

חצר חסידי בעלז התריעה מיד על מה שעלול להתפתח ובטאונה, השבועון "המחנה החרדי", יצא בגלוי נגד מעשים אלה וכינה את עושיהם בשם פרחחים. עורכי הבטאון האשימו את הציבור החרדי הדומם ואת הח"כים שלו באחריות כבדה למעשים שנעשו משום שלא פעלו במישור הפרלמנטרי במלוא המרץ נגד התופעה, כפי שהם פועלים במקרים אחרים, כמו השגת תקציבים ומענקים למוסדות שלהם. אילו עשו כן, היה אפשר למנוע את כל מה שקרה בעקבות השחתת תחנות האוטובוסים - כלומר שריפת ספרי קודש וכו' [ * ] - טוענים אנשי "המחנה החרדי".

השבועון קורא לאנשים "לחזור אל השפיות" ומייסר את ה "קנאים המתפרנסים מצרות היהודים בארץ ישראל, שהם עכשיו מרוצים ומוחאים כף ... שהצליחו לגרום לכך שיהודי יתקשה לגור בארץ ישראל". לקנאים אלה לא איכפת כלל - טוענים בעלי המאמרים ב "מחנה החרדי", שיהודים חרדים אינם יכולים לעבור רחוב בלי לספוג עלבונות ומכות מידי בריונים חילוניים וספק אם שריפת בתי-כנסת וישיבות מזעזעת אותם. הם חוגגים את ההידרדרות יחד עם אנשי ר"ץ ו- "שינוי" ושאר שונאי ישראל, שלהם מטרה אחת משותפת להמאיס את חיי החרדים בארץ.

"המחנה החרדי" טוען כנגד הציבור החרדי, שנסחף אל עבר הדרך הכוחנית של האלימות והפגנות הסרק. גדולי ישראל בעבר הבינו "כי בכוח הפגנות אלימות לא נשפיע על החילוניים ולא נגן על קדשי ישראל. גם אז היו קבוצות אלימות, ביניהם אינטרסנטיות מובהקות, והציבור החרדי פלט אותם אל מחוץ להסכמה הכללית", מדגיש הבטאון החרדי, "והנה היום, בעקבות ההתגרויות החילוניות מחד גיסא וערעור וביזוי סמכות התורה מאידך מתחרים עסקנים מקצועיים מי יוציא יותר אנשים לרחובות".

גולת-הכותרת של "המחנה החרדי" בנדון היא פרסום רשימה של "חוזר בתשובה", ישראל חברוני, שבעקבות המצב שנוצר וההקצנה שבין החרדים והחילונים הגיע לידי מסקנה שהוא מתבייש בפאותיו, בזקנו ובכיפה שעל ראשו.

להלן רשימתו של ישראל חברוני, תוך קיצורים:
לראשונה, כאשר נתקלתי בתחנה שרופה, היה זה סמוך לביתי, לא הרחק מבית-הקברות של סנהדריה. בפעם הראשונה מזה חודשים לא היה עלי להיאבק נואשות עם עיני בעברי במקום זה. היו אמנם כמה נסיונות מחיקה וטשטוש שבוצעו על-ידי אלמונים, אך הללו רק הגבירו את כוח הדמיון. עכשיו התחנה נהפכה לשלד שחור המתנשא מעל ערימה של אפר. העיניים השתחררו אך הלב התכווץ בבהלה: פיצוץ? חבלה? טרור של ערבים?

ברגע שהתברר לי כי מדובר באלמונים אשר ביקשו לסלק מכאן את תמונת התועבה, השתחרר הלב והתרחב בשמחה כפולה: השמחה האחת היתה נעוצה בכך שחששותי מהתקרבותם של מחבלים כה סמוך לביתי התבדו, והשנית, על כך שתמונת התועבה לא תטריד יותר את עיני, ולא את עיני בני, ואוכל להלך כאן, קצת יותר חופשי. באותה שעה הזדהיתי עם מבצעי החבלה ומעומק לבי איחלתי להם יישר-כח גדול - - -

בינתיים עברו שבועות מספר, אולי חודשים, ואנחנו התרגלנו לראות, בימים של גשם שוטף נשים בהריון, ילדים, זקנים, עומדים בתחנה, רטובים עד לשד עצמותיהם בגלל חוסר גג לראשם. כן, התרגלנו. פשוט, היינו עסוקים בלימוד, בתורה, ובגמרא, בהלכות, במוסר, ותמונות חיות של נשים בהריון, ילדים וזקנים, הרועדים מקור, לא הטרידו את מנוחתנו כאותה תמונת תועבה שהיתה תלויה כאן בעבר.

תחנות שרופות, שש תחנות שרופות על אותה מדרכה. ואני שם. לא יודע בדיוק מה. וגם האחרים שם, אך הם יודעים, להם יש מה לומר - - -

"הה ?! ככה ?! ככה עושים ?!" פונה אלי יהודי ומבט מאשים בעיניו. ניכר בו שלא בא להקניט. אף לא להתגרות. הוא אינו בריון המחפש פורקן ליצריו. הוא פונה אלי, בגלל הכיפה השחורה שעל ראשי והציציות שבצידי גופי.

בסמוך עומדות שתי נשים ומביעות את רגשותיהן: "מה עם עושים ? על חשבוננו יושבים כל היום בישיבות ועכשיו שורפים לנו את התחנות". האשה המקשיבה לה עומדת סמוך אליה, ואף-על-פי-כן היא מרימה קול כדי שדבריה יגיעו לאזני. כי דבריה מכוונים אלי. כי ברגע זה, אני הוא שעומד שם, ואני האיש שעליו לשמוע את תוכחותיה.

עיניו של היהודי התובע תשובה על שאלתו עדיין נעוצות בפני, מחכה לתגובה. אני רוצה לחבק אותו, אני רוצה להגיד לו שאני אחיו, בלב ונפש, ולעולם לא היה עולה על דעתי להזיק לו, אך המלים נשארות להן אי-שם, תוססות במעמקי בטני, ושם הן תשארנה. עת לחשות ועת לדבר. עם האש שבערה כאן הלילה, שום מלים אינן מסוגלת להתחרות. מלבד זאת עם צורה כמו שלי, על רקע של שש תחנות שרופות וריח המרמז על מלחמת אחים מתקרבת, אין תועלת במלים, אין תירוצים. המדים, הפיאות, הזקן, משייכים אותך למחנה מאוד מסויים - - -

משום-מה דווקא היום אוטובוס מספר 18 מתעכב כל-כך הרבה זמן. בקו מספר 20 עברו כבר שלושה אוטובוסים - - - מכריחים אותי לעמוד כאן, ולשמוע, ולשמוע. הנה קו 20. ארוץ ואשאל את הנהג אם יש לו תחנה סמוך למקום אשר לשם עלי להגיע.

"תסלח לי, יש לך תחנה ב ..."
"לא", ענה הנהג טרם סיימתי את המשפט, טרק את הדלת בפני ונסע.

נשארתי לעמוד שם, על המדרכה, בין התחנות השרופות, ואודה על האמת - אילו טרקו בפני דלת על שהמרתי חיים חילוניים בחיים של תורה, לא הייתי מתחלש כהוא זה. אדרבא, הניצוץ היהודי שבי היה מתגבר להאיר שבעתיים. אבל עתה, כאשר טרקו בפני דלת בגלל ההרסנים שבין אחי החרדים, התגנבה אל תוך לבי תחושה מבהילה: זו הפעם הראשונה , מזה שנים של חזרה בתשובה, שאני מתבייש בפיאותי, בזקני, בכיפה שעל ראשי, שאחרי הכל, העומד מחוץ למחנה, מנין לו להבדיל בין חרדי זה או אחר. יעזור לנו ה'.


הערות: * אלימות החילונים עליה מדבר המאמר, היא שריפת ישיבת חידושי הרי"ם ברמת החייל בתל-אביב שם השוחתו ספרי קודש רבים, כפי שמתואר בכתבה הבאה: "פוגרום" בישיבת חידושי הרי"ם ברמת-החייל: ספרי קודש נקרעו - וצויירו כתובות נאצה


© הזכויות על עיתון "דבר" שייכות למכון לבון - מכון לחקר תנועת העבודה והחלוץ על-שם פנחס לבון
Powered By Click for details


דבר דבר - עמוד פנימי 1986

לחצו על המפה לתצוגה מדוייקת ואפשרות לצפייה בכתבות מאותו אזור.
במפה זו מופיעות הכתובות הבאות: רחוב גשר החיים 12, ירושלים (מערכת "המחנה החרדי" בשנות ה-80) | רחוב מאה שערים 71, ירושלים (מערכת "העדה" - בטאון העדה החרדית) | רחוב בעל התניא 11, ירושלים (מערכת "החומה" (ליד ישיבת תורה ויראה - משוער))
 

ייזום והקמת האתר - אלי זבולוני - עולמות אפשריים בע"מ עולמות אפשריים בע"מ © 2010-2019 - עיצוב: סטודיו פיני חמו

© האתר ranaz.co.il והתוכן המצוי בו מוגנים בזכויות יוצרים. כל זכויות היוצרים על תוכן האתר שייכות לילדיו של נח זבולוני
כל התמונות באתר (אלא אם כן צוין אחרת) הן פרי יצירתו של אלי זבולוני בעל הזכויות בהם. אין לעשות בהן כל שימוש או לשנותן ללא הרשאה מפורשת מיוצר התמונות.
אין להעתיק, לשכפל, לחקות או לעשות כל שימוש בתוכן שבאתר ללא רשות בעלי הזכויות.
בקשות לשימוש בתוכן כלשהוא מהאתר יש לשלוח דרך דף צרו קשר.