לדוגמא: הרב שך | "הרב שך"
חפשו

הגמלאי מחפש משמעות


מאת: נח זבולוני
פורסם: דבר | כל הארץ (עמוד 5) - 08/05/1988 (יום ראשון)
ויקטור פראנקל, הפסיכיאטר היהודי-אוסטרי שעבר 40 מדורי גיהנום בתקופת השואה בידי הגרמנים, מגיע למסקנה שהפכה להיות שיטה טיפולית בפסיכיאטריה.

מדוע שרדתי? הוא שואל, לאחר שהוריו, אשתו ומשפחתו הושמדו בידי הנאצים, מדוע לא התאבדתי כשנוסף לשכול עברתי עינויים והשפלה. מסקנתו מובעת בספר שחיבר ובו מסר כי למענו עשה מאמץ להישרד. אף על פי שהדפים עליהם כתב את חיבורו הושמדו, עשה מאמץ להישרד ולכתבו שנית. ספרו של פראנקל "האדם מחפש משמעות" הפך להיות לשיטה טיפולית לאנשים שאיבדו רצונם לחיות. הוא קובע: "נסה לעורר באדם את חשיבות תרומתו לחברה, תן לו הרגשה שיצירתו היא בעלת ערך, שעזרתו לזולת רצויה ושוב רצון החיים שלו מתחזק והוא מוצא משמעות לחייו".

שיטה זו של פראנקל היא נר לרגליו של הגמלאי בפועל יהודה ניר, מנהל לשעבר של בית הספר לחינוך מיוחד בירושלים וחבר הנהלת מועדון "גמלאי קרית משה" של ההסתדרות הכללית - מועצת פועלי ירושלים - המחלקה של נוער וספורט וחברה, של עיריית ירושלים, וקרן הגמלאות המרכזית. הוא הרוח החיה של המועדון. ניר גורס כי ההתנתקות ממקום עבודתו של הגמלאי, מקום בו יצר, השפיע, תרם והרגיש שייכות, גורמת לעתים איבוד משמעות החיים. הטיפול הרפואי היעיל, המזון המאוזן, הבילויים במועדון, אינם מחפים על תשוקתם לתרום, לזכות בהערכה.

הנהלת מועדון "גמלאי קרית משה" הכריזה, כדי לעודד יצירה ומשמעות לגמלאי, על הרשמה לתערוכה של ציורים, פסלים, עבודות יד וגם ספרים שחברו הגמלאים. התערוכה נפתחה ביום העצמאות תוך שילוב יצירתם בחגיגות ה-40. הנהלת המועדון הופתעה מההיענות הגדולה ומשפע היצירות של הגמלאים.

יוסף זילברברג, בן ה-86, היה עובד ייצור במפעל מתכת במלחמת הקוממיות. הוא עבד במחתרת במרתפי הסוכנות היהודית בירושלים בייצור ה "דוידקה" להגנת ירושלים. כיום הוא מפסל בעץ זית ובמתכת וכבר יצר כ-100 פסלים עזי ביטוי ותנועה. במרפסת קטנה אשר בביתו בשכונת קריית משה, הוא מחזיק את כלי אומנותו וגזרי עץ וטובע בהם את דמיונו.

אסתר כהנא עבדה שנים רבות כמשרטטת במשרד הפנים. לפני 80 שנה נולדה בקרקוב. היא הושפעה שם מאוצרות האמנות של "ואול" (ארמון המלכים והקתדרלה שהוקמה במאה ה-9 ונבנתה מחדש במאה ה-14 ושופצה בסגנון גותי במאה ה-16). "תמיד שאפתי להביע עצמי בציור", אומרת אסתר.

איתן דיין, בן 72 בן דודו של משה דיין, פרש לגמלאות מ, "אגד" בירושלים. דרכו בחיים מתחילה בעין גנים שליד פתח תקוה, המשכה כנער וכצעיר בנהלל. שאיפתו היתה להיות רועה צאן עברי על אדמת המולדת. לשם כך הצטרף לרועים ערבים, למד את אורחות חייהם ודרכי הטיפול בצאן. מאורעות הזמן הביאו אותו לחניתה והשתתף בהקמתה. מאוחר יותר המיר את המסירות לצאן בנהיגת אוטובוס והעביר רגשותיו לנוסעים. את געגועיו לימי בראשית כתב, בצאתו לגמלאות, בספר "עדרי ואני" שהוא מציג בתערוכת הגמלאים.

10 גמלאים מציגים לראשונה חלק מיצירתם: ספרי שירה, מחקר, תרגומי קלסיקה, חידושים בשירת ימי הבינים, פיסול בעץ, קרמיקה, ציורי שמן ומים, רקמה אמנותית ומלאכת מחשבת.

התערוכה היא במועדון הגמלאים ברחוב גת 19 בשעות 9-12 לפני הצהרים ובשבת מ-11-13.

הערות: נח זבולוני לא כתב "במקרה" על מועדון הגמלאים. בזמן כתיבת המאמר היה בן 78 והשתייך למועדון גמלאים זה.

מאמר זה תורגם לאידיש והופיע בעיתון "לעצטע נייעס" תחת הכותרת: דער זין פון לעבן



© הזכויות על עיתון "דבר" שייכות למכון לבון - מכון לחקר תנועת העבודה והחלוץ על-שם פנחס לבון
Powered By Click for details


דבר כל הארץ 1988

לחצו על המפה לתצוגה מדוייקת ואפשרות לצפייה בכתבות מאותו אזור.
במפה זו מופיעות הכתובות הבאות: רחוב גת 19, ירושלים (מועדון הגימלאים - קרית משה)
 

ייזום והקמת האתר - אלי זבולוני - עולמות אפשריים בע"מ עולמות אפשריים בע"מ © 2010-2019 - עיצוב: סטודיו פיני חמו

© האתר ranaz.co.il והתוכן המצוי בו מוגנים בזכויות יוצרים. כל זכויות היוצרים על תוכן האתר שייכות לילדיו של נח זבולוני
כל התמונות באתר (אלא אם כן צוין אחרת) הן פרי יצירתו של אלי זבולוני בעל הזכויות בהם. אין לעשות בהן כל שימוש או לשנותן ללא הרשאה מפורשת מיוצר התמונות.
אין להעתיק, לשכפל, לחקות או לעשות כל שימוש בתוכן שבאתר ללא רשות בעלי הזכויות.
בקשות לשימוש בתוכן כלשהוא מהאתר יש לשלוח דרך דף צרו קשר.