לדוגמא: הרב שך | "הרב שך"
חפשו

האיידס וההלכה

קבוצת הסיכון כ "רודף"


מאת: נח זבולוני
פורסם: דבר | דבר - עמוד פנימי (עמוד 9) - 10/09/1989 (יום ראשון)
האם מותר לחייב אדם לקבל טיפול רפואי או לעבור בדיקה בניגוד לרצונו? במחלת האיידס ובשאלות הכרוכות בה עוסק הרב שלמה דיכובסקי

האיידס, שהיא עדיין מחלה חשוכת מרפא, מעורר גם בעיות הלכתיות, נוסף על הרפואיות והחברתיות. אחת מהן היא איתורן של קבוצות-הסיכון וחיוב הנמנים עמן להיבדק, כדי לקבוע אם הם נושאים את חיידק [ * ] המחלה. השאלות ההלכתיות הן: האם מותר לחייב אדם לקבל טיפול רפואי בניגוד לרצונו? האפשר לחייבו לעבור בדיקה רפואית כדי למנוע נזק מזולתו?

בבעיות אלה עוסק הרב שלמה דיכובסקי, חבר בית-הדין הרבני הגדול. הרב פרסם מאמר הלכתי רפואי בנדון ב "אסיא", כתב העת הרפואי שמוציא לאור המכון על-שם ד"ר פלק שלזינגר, מי שהיה מנהל בית החולים "שערי צדק" בירושלים.

במאמרו, "כפיית בדיקה וטיפול - היבטים הלכתיים על מחלת האיידס", מנסה הרב דיכובסקי לפשר בין אלה המחמירים, כביכול, ואוסרים על אדם טיפול רפואי, לבין אלה המקילים ומחייבים לפנות לרופאים ואף כופים לפנות אליהם.

הרמב"ן (ר' משה בן נחמן 1194-1270) מגדולי ישראל בימי הביניים, שהיה גם רופא ופרנסתו היתה על רפואה, בביאורו לתורה, בפרשת ויקרא כ"ז י"א, כתב בין היתר, שלא לדרוש ברופאים אלא בנביאים. אמנם נאמר "ורפא ירפא" ומכאן שניתנה רשות לרופא לרפא - הוא מוסיף - אבל לא נאמר שניתנה רשות לחולה להתרפא. ואילו תלמידו הרשב"א (ר' שלמה בן אברהם - אדרת 1235-1310) סבר לכאורה אחרת ועל "ורפא ירפא" הוסיף: "ומצווה היא ובכלל פיקוח נפש הוא".

גם "החזון איש" (1878-1953) מבני-ברק, שהיה מגדולי התורה ומחשובי הפוסקים בדור האחרון, כתב באגרת "חזון איש" סימן קל"ו-קל"ח: "וכשאני לעצמי חושב את ההשתדלות הטבעית במה שנוגע לבריאות למצווה וחובה, וכאחת החובות להשלמת צורת האדם ומצינו מאמוראים שהלכו אצל רופאים מאומות העולם ומינים להרפא", ובאגרת נוספת הוא כותב: "מן החובה על האדם להשתדל ברפואת עצמו כמו שהוא חייב להשתדל ברפואת חברו ולכן השתדל נא להתגבר על רצינות הטבעיות ולמלא אחר פקודת הרופאים".

גם הרב אליעזר יהודה ולדינברג חבר בית-הדין הרבני הגדול בירושלים, בספרו "ציץ אליעזר" סימן כ', כתב "שבזמן הזה שנסתם כל חזון ונפסקה הנבואה מישראל, חובה לכל הדעות לדרוש ברופאים", והוא מביא מן הפוסקים שכופים את החולה למלא אחר פוקדת הרופאים.
ו "המגן אברה", כתב על ההלכה בשולחן ערוך סימן שכ"ח סימן קטן יוד: "רופא אחד אמר שצריך ורופא אחד אמר שלא צריך, מחללים על החולה כדברים כאלה: אם לא רוצה החולה לקבל את התרופה כופין אותו".

לאור כל זה בא הרב דיכובסקי לידי מסקנה כי לפי ההלכה ניתן לכפות את החולה לקבל טיפול רפואי אף אם הוא מתנגד. עורך כתב-העת "אסיא", ד"ר מרדכי הלפרין, מוסיף וכותב: "גם המשפט האזרחי הלך לאחרונה בנושא זה בעקבות המשפט העברי, כלומר ההלכה, ובפסק-דין של בית-המשפט העליון (עמ' 485-585) כתב מ. בייסקי, שופט בית-הדין העליון, בהמשך הדברים: "דומני כי הגישה העולה מפסק-הדין (ע"א 363 וע"א 62) הנ"ל, היא המייצגת והתואמת את התפיסה הראויה בישראל, בהיותה הקרובה ביותר למסורת ישראל הדוגלת בקדושת החיים. על כן כאשר נתון אדם בסכנת מוות ודאית או צפוי הוא לנזק חמור לבריאותו, מותר ומותר לבצע ניתוח או התערבות אחרת בגופו, אף שלא בהסכמתו, ומכל שכן מותר הדבר ואף מחוייב כאשר מההתערבות עצמה אינם נשקפים סיכונים מיוחדים, מעבר למקובל מניתוח או מהתערבות מאותו סוג, ואין קיים חשש לנכות מהותית".

אולם מה שהבאנו, שכופין חולה לקבל טיפול רפואי למרות התנגדותו, מדובר ביחיד, אבל כאשר לפנינו קבוצת סיכון שלמה ובתוכה אחוז מסויים של אנשים הנושאים את החיידק, האם אפשר לכוף את כל הקבוצה להיבדק, כדי לדלות מתוכה את המיעוט הנושא את החיידק? והאם אפשר לאלץ את כל הקבוצה לעבור בדיקות דם - פעולה חודרנית שיש בה סיכון רפואי מסויים, אם כי נדיר למדי, נגד רצונם?

הרב דיכובסקי, במאמרו המאלף, סובר כי התשובה על שתי השאלות היא חיובית ואפשר לאלץ גם את קבוצת הסיכון להיבדק, הן לטובתם והן לטובת הציבור כולו, כי הם בגדר סכנה לשלום הציבור, שלפי ההלכה בחושן משפט א' פסק הרמ"א (ר' משה איסרליש 1525-1572), מגדולי הפוסקים האחרונים: "מי שמסכן רבים, כגון שעוסק בזיופים במקום שהמלכויות מקפידות, דינו כרודף ומותר למסרו למלכות. לפיכך העוברה המקשה ללדת, מותר לחתוך את העובר במעי אמו מפני שהוא רדוף אחריה (אמו) להרגה". דין "רודף" - מי שגורם לסיכונים לאחרים ואפילו הדבר נעשה שלא באשמתו - כדין העובר המקשה להיוולד.

את מאמרו ההלכתי על מחלת האיידס מסכם הרב דיכובסקי במשפטים אלה: "יש לחייב את קבוצת הסיכון לעבור בדיקות מתאימות מחמת שלוש סיבות והן: חובתו של כל אדם לקבל טיפול רפואי כאשר הוא חולה או כשהוא במצב קשה של סיכון - ניתן לכפות חובה זו; קבוצת הסיכון נחשבת כ "רודף" את כלל הציבור; טובי העיר יכולים להתקין תקנות ל "מיגדר מילתא" [לסייג לתחום מסויים], גם אם יש בהן פגיעה בגופם של אנשים, מה גם שבדיקת הדם הנדרשת לצורך זיהויים של נושאי מחלת האיידס אין בה כמעט כל סיכון רפואי".

קישור חיצוני

המאמר המקורי - כפיות בדיקה וטיפול - היבטים הלכתיים של מחלת ה "איידס" www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA7/R007073.asp

הערות: * השארנו את המקור "חיידק" למרות שמדובר בנגיף, מאחר ובמקור לא מופיעה המילה חיידק נראה שרנ"ז החליט להשתמש במילה זו על מנת לתאר נגיפים וחיידקים כאחד.



© הזכויות על עיתון "דבר" שייכות למכון לבון - מכון לחקר תנועת העבודה והחלוץ על-שם פנחס לבון
Powered By Click for details


דבר דבר - עמוד פנימי 1989
אזכור הכתבה בעמוד הראשון של העיתון

לחצו על המפה לתצוגה מדוייקת ואפשרות לצפייה בכתבות מאותו אזור.
במפה זו מופיעות הכתובות הבאות: רחוב שמואל בייט 12, ירושלים (המכון ע"ש ד"ר שלזינגר נמצא בבית החולים שערי צדק) (בית החולים שערי צדק (משנת 1980))
 

ייזום והקמת האתר - אלי זבולוני - עולמות אפשריים בע"מ עולמות אפשריים בע"מ © 2010-2019 - עיצוב: סטודיו פיני חמו

© האתר ranaz.co.il והתוכן המצוי בו מוגנים בזכויות יוצרים. כל זכויות היוצרים על תוכן האתר שייכות לילדיו של נח זבולוני
כל התמונות באתר (אלא אם כן צוין אחרת) הן פרי יצירתו של אלי זבולוני בעל הזכויות בהם. אין לעשות בהן כל שימוש או לשנותן ללא הרשאה מפורשת מיוצר התמונות.
אין להעתיק, לשכפל, לחקות או לעשות כל שימוש בתוכן שבאתר ללא רשות בעלי הזכויות.
בקשות לשימוש בתוכן כלשהוא מהאתר יש לשלוח דרך דף צרו קשר.