לדוגמא: הרב שך | "הרב שך"
חפשו

ההלכה והאשה

אשה שוחטת, מי ראה מי שמע


מאת: נח זבולוני
פורסם: דבר | דבר - עמוד פנימי (עמוד 9) - 20/11/1989 (יום שני)
מי ראה ומי שמע, בימינו, אשה שוחטת ושחיטתה כשרה למהדרין מן המהדרין? אפילו אצל הרפורמים או הקונסרבאטיבים לא הגיעה עד כדי כך הקידמה. ידוע על אשה חזנית או רבנית אצל הקונסרבטיבים, אבל שוחטת?

נשים בישראל, לאו-דווקא פמיניסטיות, עורר סערה בציבור החרדי כאשר נבחרו כחברות במועצות הדתיות בארץ, החל בבלהה שקדיאל הדתית בירוחם וכלה, לעת עתה, בבתיה ושיץ החילונית, שנבחרה למועצה הדתית בעיר הקודש ירושלים. כמה דיו נשפך וכמה קולמוסין נשברו בעיתונות החרדית על נושא זה. והנה, לפני כ-500 שנה, נמצא גאון עולם בישראל שנתן הסמכה לשתי נשים לשמש כשוחטות.

באקראי נפל לידי ספר קטן, מועט הכמות ורב האיכות ויקר המציאות: "שאלות ותשובות מהרב הגאון מאור הגולה החכם הגדול רבי יצחק בן עמנואל זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] מלאטאש אשר חי בימיו של מהר"י קארו זלה"ה, בעל "הבית יוסף". הספר היה גנוז מאות בשנים במוזיאון המלכותי של וינה, עד שנמצא לו גואל בדמותו של הרב מרדכי צבי פרידלנדר, שהדפיס אותו לפני מאה וארבעים שנה. המהדורה האחרונה. בצילום בטפסים מצומצמים, ראתה אור לפני עשרים שנה.

מחבר הספר, כאמור, הרב יצחק בן עמנואל (הספר הוצא לראשונה ב-1570) היה ממשפחת רבנים, רופאים וסופרים יהודים שמוצאה מן העיירה לאטאס בדרום צרפת. במאה ה-15 התיישבו אחדים מצאצאי המשפחה באיטליה. בן עמנואל חי במנטובה ופרנסתו היתה על שולחנו של השר דון יצחק אברבנאל (1437-1508) - הוא שימש כמורה לבניו של השר. כפי שכתוב בכותרת ספרו, הוא חי בימיו של הרב יוסף קארו (1488-1575), שהיה מגדולי הדור ונחשב לגדול התורה.

בספרו מספר ר' בן עמנואל, כי נתן לבחורה במנטובה היתר שחיטה. היה זה בראש חודש שבט שנת שי"ו. כעבור חדשיים, בחודש ניסן אותה השנה, "העניק טופס רשות לאשה לשחוט". שתי השוחטות היו רווקות והרב יצחק בן עמנואל מאחל להן בספרו שיזכו להעמיד חופה לבנים זכרים, עוסקים בתורה ומקיימי מצוות בישראל. מעניין שבטופס ההסכמה שנתן לבחורות, לא נקב הרב בשמותיהן ואף לא בשמות מלמדיהן. נראה שגם בזמנו היו קנאים חרדים קיצוניים, מסוג אנשי "קשת", והם עלולים היו לפגוע בשוחטות ובמלמדיהן, אילו הוזכרו שמותיהם.

באחת ההסכמות שנתן הרב בחודש שבט שי"ו לאשה לשחוט, כתב בין היתר:
"על כן האשה הכבודה והצנועה הבחורה מרת פלונית, שנחקרה על הלכות שחיטה ונבדקה ונמצאת יודעת כל הדינים הכתובים בקונטרס הזה, ואזני שמעו כי טוב טעמה תתמוך כבוד למלמדה, וחזרה בפני משנתה, כפי שסדה לה מלמדה, שומה בפיה מפי פלוני מלמדה, המעיד גם הוא עליה ועל כשרותה והיותה הגונה וראויה לסמוך של שחיטתה. ובכן הנני מחזיק ידה ונותן לה רשות לשחוט ומתיר לכל בן ישראל לאכול משחיטתה, אך בזאת שתשחוט פעמיים שלוש לפני מומחה, לראות אם תתעלף ואם ידיה אמונה לדקדק בשחיטה כפי משפטיה החקוקים בלבה, ויותר תזהר לקרוא בהלכות אלה אשר כבקונטרס זה פעמיים בכל יום, פעם בבוקר ופעם בערב, עד שלושה חדשים אחרים, ואחר עד מלאות לה שנה תמימה, פעם אחד בשבוע ושאר כל ימיה, פעם בחודש, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיני שכלה וכחזקתה ביראת ה' לא תסור מן המצווה עקב שכר. באחרית שתזכה לבנים זכריים, מרביצי תורה ושומרי חוקי האלוקים ואת תורותיו, ועיניה ועיני אביה ויולדתה, אחיה וכל אשר לה, תראינה בטוב לאורך ימים, אמן".

בהסכמה השניה שנתן הרב יצחק בן עמנואל בחודש ניסן אותה שנה כתב בין היתר:
"ולמען לא יתערבו זרים, אשר לא מבני ביתה, בבית (נראה כי בזמנו היה השוחט בא לשחוט בבית המזמין לשחיטה, ומפני הצניעות למדה הבחורה שחיטה כדי שהשוחט לא יבוא לביתה - נ.ז.), אחרי אשר צוותה תורתנו הקדושה לתקון נפשנו מצוות השחיטה, וזאת הכבודה מבחירת ישראל הצנועה מרת פלונית בת פלונית לא חסרה לנפשה כל תפארת וכל יקר ראתה עיניה, וכהלכות שחיטה אשר בקונטרס זה בקיאה על-פי התורה אשר למדה הזקן פלוני מלמדה, המעיד עליה ועל בקיאותה וכי ראוי לסמוך על שחיטתה ואני סומך ידה ופותח לה דלת ומתיר לה לשחוט להאכיל אחרים ורק ששחוט לפני מומחה ..."
וחוזר על כל אותן ההוראות שנתן הסכמתו הראשונה.

תגובה

[תגובה מאירת עיניים על המאמר מאת משה צדוק שפורסמה ביום 21/12/1989]

שחיטת האשה כשרה לכתחילה

מאת משה צדוק
תגובה שהופיעה במדור "עכשיו" בעיתון "דבר" בתאריך 21/12/1989

ב "דבר" מיום שני, 20 בנובמבר, פירסם נח זבולוני רשימה טובה ובה הוא מזכיר גם את שחיטת האשה שהיא כשרה, אלא שהוא מביא את ההלכה שנכתבה רק לפני חמש מאות שנה. למעשה ההלכה נמצאת במשנה ובמסכת זבחים, כלומר דיני השחיטה לעניין הקרבנות בבית המקדש, בה נאמר: (זבחים, פרק ג' משנה א') כי שחיטת הנשים כשרה. ובשחיטת "חולין" כלומר שחיטה לצורך אכילה לבני אדם רגילים נאמר (חולין א' א')" "הכל שוחטין ושחיטתן כשרה חוץ מחרש שוטה וקטן" מכיוון שאינם אחראים על מעשיהם.

התלמוד שהבין את המשנה כפשוטה מוסיף: "לימד על השחיטה שכשרה בכל אדם הוא הדין לכתחילה". בעלי התוספות, בני המאה העשירית מעירים על זה: "מוכח בגמרא דנשים שוחטות אפילו לכתחילה", ודוחים את הסברא שנשים לא ישחטו מפני שדעתן קלה.

הרמב"ם כתב כי "האשה ששחטה לשם עולת יולדת (קרבן שהיולדת מקריבה בבית המקדש) ואמרה: זו לעולתי, שחיטתה כשרה". גם ר' יוסף קארו מחבר שולחן ערוך פוסק: "הכל שוחטין לכתחילה, אפילו נשים". אולם ר' משה איסרלס (רמ"א) שהוסיף הגהות לשולחן ערוך לפי מנהגי אשכנז מסתייג וכותב: "יש אומרים, שאין להניח נשים לשחוט".

ספרות יהודי תימן שדנה הרבה בהלכות שחיטה הכשירה את האשה לשחוט אף על פי שלא היו נשים שוחטות מכיוון שלא למדו תורה. על כן כשיהודי בתימן היה לומד הלכות שחיטה כדי לשחוט לעצמו היו אומרים עליו שהוא "מארי", כלומר רב. שוחט כזה היה מבטל את התואר ומוסיף כי השחיטה היא מלאכת נשים ...

צולם בספריית שער-ציון, בית אריאלה - מדור העיתונות
© הזכויות על עיתון "דבר" שייכות למכון לבון - מכון לחקר תנועת העבודה והחלוץ על-שם פנחס לבון
Powered By Click for details


דבר דבר - עמוד פנימי 1989
תגובה מאירת עיניים על המאמר מאת משה צדוק שפורסמה ביום 21/12/1989

לחצו על המפה לתצוגה מדוייקת ואפשרות לצפייה בכתבות מאותו אזור.
במפה זו מופיעות הכתובות הבאות: מנטובה, איטליה
 

ייזום והקמת האתר - אלי זבולוני - עולמות אפשריים בע"מ עולמות אפשריים בע"מ © 2010-2017 - עיצוב: סטודיו פיני חמו

© האתר ranaz.co.il והתוכן המצוי בו מוגנים בזכויות יוצרים. כל זכויות היוצרים על תוכן האתר שייכות לילדיו של נח זבולוני
כל התמונות באתר (אלא אם כן צוין אחרת) הן פרי יצירתו של אלי זבולוני בעל הזכויות בהם. אין לעשות בהן כל שימוש או לשנותן ללא הרשאה מפורשת מיוצר התמונות.
אין להעתיק, לשכפל, לחקות או לעשות כל שימוש בתוכן שבאתר ללא רשות בעלי הזכויות.
בקשות לשימוש בתוכן כלשהוא מהאתר יש לשלוח דרך דף צרו קשר.