לדוגמא: הרב שך | "הרב שך"
חפשו

תשעה באב

לזכור, לבדוק ולתקן


מאת: נח זבולוני
פורסם: דבר | דבר - עמוד פנימי (עמוד 9) - 21/07/1991 (יום ראשון)
האבכה בחודש החמישי - שאלו יושבי בבל את הכהנים (זכריה ז' ג')

שאלה זו, ששאלו אנשי הגולה את הכהנים והנביאים - הראוי לנו לבכות ולהתענות בחודש החמישי (תשעה באב) על חורבן בית ראשון, עתה כאשר נבנה המקדש השני וירושלים הולכת ונושבת - שאלה זו עלתה גם בימינו אנו מיד עם קום המדינה והיא חוזרת ונשנית במיוחד לאחר מלחמת ששת הימים, כאשר הארץ שבריבונות ישראל גדלה, והעיר העתיקה שוחררה יחד עם הכותל-המערבי ויתר המקומות הקדושים. זכריה השיב שהצום והאבל לא נקבעו רק לזכר העבר של חורבן הבית. המטרה של הצום והתענית היא בדיקת המעשים של העם והשלטון, שהביאו לחורבן הבית, ותיקונם המיידי.

בחודש אב קרו אירועים טראגיים לעם היהודי, כפי שמובא במסכת תענית כ"ו ע"ב: נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ ישראל (חטא המרגלים), חרב בית המקדש הראשון והשני, נלכדה ביתר, ונחרשה העיר. בחודש זה היה גירוש ספרד (1492), פרעות ת"ח ות"ט (1648), גירוש יהודי אוסטריה (1670), פרוץ מלחמת העולם הראשונה (1914), מאורעות תרפ"ט בארץ ישראל ועוד.

מפני מה חרבה ירושלים? מפני שנאת חינם. וכדי לתקן שלא יחזור שנית חורבן הבית יש להתחקות אחרי הסיבות שהביאו לחורבן ולסלקן. עתה כאשר ירושלים מתרחבת ומתפתחת, ושערי הארץ פתוחים לעליה המונית מברית המועצות, ושטח ישראל הריבונית גדול יותר מאשר בימי זכריה, הציעו אנשי הקיבוץ הדתי להוסיף לקינות המקובלות של תשעה באב גם את הקינה, שחיבר פרופ' א. א. אורבך ז"ל:
"רחם ה' אלוקינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים עלינו ועל עמך ישראל, ועל ירושלים עירך הנבנית מחורבנה, המקוממת מהריסותיה והמיושבת משוממותה. על חסידי עליון שנהרגו בזדון, ועל עמך ישראל שהוטל לחרב, ועל בניה אשר מסרו נפשם ושפכו דמם עליה. נטה עלינו סוכת שלומך כנהר שלום, לקיים מה שנאמר: ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. ברוך אתה ה' מנחם ציון ובונה ירושלים".
הקינה של פרופ' אורבך לא מזכירה אף במלה אחת את חורבן הבית הראשון והשני, אלא מתייחסת לאירועים שקרו בימינו והיא אקטואלית גם כאשר העם היהודי חוזר למולדתו.

בחוברת "חגים וימי זיכרון - הצומות", שחיבר הרב ד"ר אפרים שך, בנו של הרב אליעזר מנחם שך, חוברת שיצאה לאור מטעם משרד החינוך, מביא המחבר את דברי ברל כצנלסון על תשעה באב:
"בראשית ימי הגדוד העברי ביקשתי לייחד בתוך הגדוד את זכר יום האבל הלאומי, שלא יהיו בו פאראדים (מסדרים, ברוסית) ותרגילים והליכות של חול. התקוממו כנגדי כמה חברים שראו בזה הוכחה "לגלותיות". דרשו להפוך יום זה להילולא וחינגא, כי כבר "נגאלנו". מה בא עלינו לאחר ימי הגאולה ההם יודעים אנחנו כולנו. כל מה שירבו השגינו בארץ, וכל מה שנרבה ונגבר כאן, וגם לכשנזכה ונחיה כאן חיים שאין בהם בושה וכלימה - לא נאמר נגאלנו. כל עוד לא תמה גאולתנו, כל עוד ישראל פזורים בגלות ונתונים לגזירות ולאיבה ולביזיון ולשמד, לא אשכח, לא אוכל שכוח את יום החורבן, יום האיום מכל הימים יום גורנו".

ועוד כתב ברל:
"מספרים על אדם מיצקביץ, משוררה הגדול של פולין, שכל ימיו היה מתאבל על שעבודה, ומתכן תכניות לשחרורה, כי בתשעה באב היה הולך לבית-כנסת יהודי, לשתף עצמו עם היהודים המתאבלים על חורבן מולדתם".

וברל סיפר כי התריע על יציאתם של חברי הסתדרות נוער למחנה קיץ בלילה שבו מבכה ישראל את חורבנו. הוא כתב:
מה ערכה ומה פריה של תנועת שחרור, שאין עמה שורשיות ויש עמה שכחה, אשר תחת לטפח ולהעמיק בקרב נושאיה את הרגשת המקור ואת ידיעת המקורות, היא מטשטשת את זיכרון נקודת-המוצא. כלום היינו עוד מסוגלים כיום הזה לתנועת-תקומה, לולא היה עם ישראל שומר בלבו בקשיות-עורף קדושה את זכר החורבן? לולא היה מייחד בזיכרונו ובהרגשתו ובהליכות-חייו את יום החורבן מכל הימים? זהו כוחו של הסמל החיוני המגובש והמפרה בקורות עם. אלמלא ידע ישראל להתאבל במשך דורות על חורבנו ביום הזיכרון, בכל חריפות ההרגשה של מי שמתו מוטל לפניו, של מי שאך זה עתה אבדו לו חירותו ומולדתו, לא היו קמים לנו לא הס ולא פינסקר, לא הרצל, לא נורדוי, לא סירקין ולא בורוכוב, לא א. ד. גורדון ולא י. ח. ברנר. ויהודה הלוי לא היה יכול ליצור את "ציון הלא תשאלי" וביאליק לא היה יכול לכתוב את "מגילת האש". ואנחנו? הדור אשר שתה את קובעת הגלות והשעבוד יותר מכמה וכמה דורות שקדמו לו, הדור אשר הוחזר בחוזק יד אל הרגשת החורבן והגירושים, הדור אשר כל טעם חייו הוא כזה שישמש גשר מן החורבן והגלות אל חיי עצמאות וחירות, האם הדור הזה יתחנך לייעודו על שכחת יום אבל עמו ?"
שואל ברל כצנלסון.

דברי ברל אקטואליים גם כיום, אף כי ירושלים שוחררה ועצמאותנו היום לא פחותה מאשר בימי זרובבל וחבריו. ונסיים בדברי נחמה: "כה אמר ה' צבאות: צום הרביעי וצום החמישי וצום התשיעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו " (זכריה ה' ח').

© הזכויות על עיתון "דבר" שייכות למכון לבון - מכון לחקר תנועת העבודה והחלוץ על-שם פנחס לבון
Powered By Click for details


דבר דבר - עמוד פנימי 1991

לחצו על המפה לתצוגה מדוייקת ואפשרות לצפייה בכתבות מאותו אזור.
במפה זו מופיעות הכתובות הבאות: רחוב עוזיאל, ירושלים (ביתו של אפרים שך בשנות ה-80 וה-90, שכונת בית וגן (משוער)) | הר הבית ירושלים
 

ייזום והקמת האתר - אלי זבולוני - עולמות אפשריים בע"מ עולמות אפשריים בע"מ © 2010-2019 - עיצוב: סטודיו פיני חמו

© האתר ranaz.co.il והתוכן המצוי בו מוגנים בזכויות יוצרים. כל זכויות היוצרים על תוכן האתר שייכות לילדיו של נח זבולוני
כל התמונות באתר (אלא אם כן צוין אחרת) הן פרי יצירתו של אלי זבולוני בעל הזכויות בהם. אין לעשות בהן כל שימוש או לשנותן ללא הרשאה מפורשת מיוצר התמונות.
אין להעתיק, לשכפל, לחקות או לעשות כל שימוש בתוכן שבאתר ללא רשות בעלי הזכויות.
בקשות לשימוש בתוכן כלשהוא מהאתר יש לשלוח דרך דף צרו קשר.