פריצת גדר חמורה

לפני עשר שנים הופיעה ברחוב החרדי חוברת שעסקה בקבלת כספים מהממשלה. בין המתנגדים לנוהג היה ראש כולל לא מוכר אחד, הרב משה זאב פלדמן שמו

לפני שמונה שנים פסקה מועצת גדולי התורה, המוסד העליון של "אגודת ישראל", שאסור לחבריה להתעסק בחלוקת כספים וכן אסור שחברי כנסת מטעמה יעמדו בראש מוסדות. היה זה הכינוס האחרון של מועצת גדולי התורה לפני הפילוג שחל ב "אגודת ישראל" עם פרישתו של הרב אליעזר שך והקמת מפלגה חרדית מתחרה לה, "דגל התורה", עם מועצת גדולי התורה משלה.

ההחלטה התקבלה, כאמור, כאשר "אגודת ישראל" היתה מאוחדת והיא חייבה את כל הפלגים. ממילא, האיסור החמור לא בוטל ושתי המפלגות, "אגודת ישראל" ו- "דגל התורה", חייבות להישמע להחלטה זו.

עסקני "אגודת ישראל" ו- "דגל התורה" היו צריכים ללכת בדרכי רבותיהם, אבל שתי המפלגות החרדיות ביטלו כעפרא דארעא את החלטות רבותיהם והן עוסקות ראשון ורובן כספים הנקראים בשם המצלצל "יחודיים". השוני מאז הוא, שהם מרכזים עתה את הכספים בעמותות למיניהן המשתייכות לשתי המפלגות החרדיות המדברות בשם התורה ובשם הקב"ה.

ההחלטה שקיבלה מועצת גדולי התורה לא היתה יוצאת-דופן. לפני עשר שנים ראתה-אור חוברת, "עת לדבר" שמה, מטעם סיעה חשובה ומרכזית באגודת-ישראל, שרובה ככולה היתה מוקדשת לקבלת כספים מן הממשלה וחלוקתם. בחוברת שפכו הכותבים אש וגפרית על מקבלי כספים ייחודיים, הגורמים, לטענתם, אי-צדק ועיוותים. מקום נכבד בחוברת הזו תפס ראש כולל של חסידי גור, איש בלתי מוכר אז, הרב משה זאב פלדמן.

מתוך אותה חוברת אפשר להבין שגם אז ניטש ויכוח פנימי באגודת-ישראל על נושא הכספים. השוללים את קבלת הכספים הגדירו אותה כפריצת גדר חמורה והמתמרדות כנגד ההוראות הברורות של חברי מועצת גדולי התורה, שכבר אז הוקיעו בלשון בוטה את "השיטה הפסולה והקלוקלת" של קבלת הכספים הייחודיים.

מבחינה מעשית ניצחו בוויכוח מחייבי השנור. מגיפת קבלת הכספים הייחודיים פשתה כמו מחלה מידבקת גם ב "דגל התורה". התברר שעל-אף היריבות בינה לבין אגודת-ישראל, בנושא השלל והביזה הן מאוחדות.

לפני שישבה "דגל התורה" ליד סיר הבשר הכריזו עסקניה, שהם מתנגדים לכספים הייחודיים. משהצטרפה סיעתם לקואליציה החלו עסקניה לזמר זמירות אחרות ומהר מאוד למדו להפוך שחור ללבן: שני חברי הכנסת מונו לתפקיד סגן שר, האחד במשרד השיכון והבינוי והאחר במשרד הדתות. אגב, משרד הדתות היה טריפה בעיני אנשי "דגל התורה". בזמנו ראו בו "עבודה זרה" ממש.

כדאי להזכיר, כי לפני שמונה שנים היה מדובר בכספים ייחודיים בהיקף של שלושה מיליון דולר והחרדים הוקיעו אותם ככספי אתנן, ואילו עתה, כאשר מדובר בעשרות ואפילו במאות מיליוני דולרים, פתאום הגיעו החרדים לכלל הכרה, שחבל לוותר על "חתיכא דאיסורא" שכזו.

הארגונים והמוסדות של החרדים, שאינם נהנים מכספי השלל והביזה, הם אלה שלא הספיקו להקים "עמותות". ארגונים אלה טוענים במרירות, שיש להם ותק רב בפעילות חברתית לנוער, אך דווקא הם לא מקבלים אף פרוטה אחת מכל הכספים הממשלתיים.

הם מתרעמים על מועצות גדולי התורה של "אגודת ישראל" ושל "דגל התורה", שאינן נוזפות בחברי הכנסת משתי הסיעות על שום שהפרו את החלטתן לבל יתעסקו בחלוקת כספים ולבל יעמדו בראש מוסדות. לא זו בלבד, אלא שהוסיפו חטא על פשע, בתבעם תוספת כספים במסגרת המפלגות, והכל תחת המסווה של "הפסקת הכספים הייחודיים".

חרדים אלה, שאינם מקבלים את הכספים, טוענים כי לקיחת כספים זו בריש גלי היא בחזקת גזילה, והם קוראים לסלק מן העולם את העיוות המשווע ולקום "כאיש אחד ובלב אחד למחות נגד תופעה מבישה זו".

לטענת ארגונים אלה, המערכה שהם מנהלים נגד הכספים הייחודיים יש לה גם היבט מוסרי בחינוך הדור הצעיר החרדי ליושר, להגינות ולמידות טובות.

"חילול השם גדול לאין שיעור בקבלת כספים אלה וגדול ביזוי התורה וביזוי שומרי התורה והמצוות כאחד", הם קובעים. "איך נסתיר את הפנים ולאן נברח מהבושה ומהכלימה? איך נחנך את הצעירים והנוער שלנו, הרואים איך "מנהיגינו" מתכחשים לדעותיהם של גדולי התורה ואיך נוכל להציג דרישות לאנשים שמחוץ למחנה החרדי, אם הם רואים את המתרחש במחננו שלנו? " - זועקי הארגונים החרדים שנותרו "מחוץ לתחום" של הכספים הייחודיים.