לדוגמא: הרב שך | "הרב שך"
חפשו

לולבי ירדן ואתרוגי מרוקו


מאת: נוח זבולוני
פורסם: דבר | סוכות (עמוד 23) - 11/10/1992 (יום ראשון)
מיון מהיר:
מרוקו
חב"ד
סוריה
1992
מצוות ארבעת המינים היא מקשה אחת, ומי שמחסיר אחד מהם לא יצא ידי חובתו. אולם חלוקות הדעות בשאלה איזהו האתרוג הכשר והמשובח, איזהו הלולב הראוי לברכה, אילו ערבות יש לחבט ומאין יוקחו הדסים שאין בהם פגם. עד כדי הצעה לגידול בהנדסה גנטית הגיעו הדברים

חג הסוכות נקרא גם "חג האסיף" (שמות כ"ג יד-יז). בצד ההיבט החקלאי שלו מודגשת בתורה גם משמעות היסטורית "למען ידעו דורותיכם, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כ"ג מג).

מצוותיו המיוחדות של חג זה הן ישיבה בסוכה, לקיחת עץ הדר (אתרוג), כפות תמרים (לולב), ענף עץ עבות (הדס) וערבי נחל, המהווים יחד את ארבעת המינים, וכן מצוות ניסוך המים בבית המקדש.

ארבעת המינים הם מצווה כמקשה אחת ואין יוצאים ידי חובתה אם חסר אחד מן הארבעה. ארבעה המינים נקראים "מצוות לולב", והברכה היא "על נטילת לולב" משום שהלולב הוא הגבוה מכולם, על אף שהאתרוג הוא המין הדומיננטי בארבעה.

ניסוך המים היא מצווה שהיתה נוהגת בזמן שבית המקדש היה קיים. אז נהגו לנסוך מים שנשאבו במעיין השילוח (כפר סילואן), על גבי המזבח שבעזרה. באחרונה מקיימים מצווה זו אנשי "בית המקדש", העולים להר הבית בתחבולות עורמה ושופכים במקום המקדש מים ששאבו במעין השילוח.
הטקס של ניסוך המים בזמן שבית המקדש היה קיים היה מרשים ביותר. בגלל הצדוקים שלחמו במצווה זו הוא נערך בלילות חול המועד סוכות תוך כדי שירה, ריקודים ונגינה ועל כן נקרא "שמחת בית השואבה". עליה נאמר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו". עם שחר היו הולכים בתקיעות ובתרועות לשאוב מים ממעיין השילוח, כדי לנסוך אותם על גבי המזבח. מסופר במקורות: פעם אחת נסך אחד (צדוקי) על גבי רגליו (כהפגנת מחאה) ורגמוהו כל העם באתרוגיהן" (סוכה).

אילו אתרוגים

ארבעת המינים מסמלים סוגים שונים שבעם ישראל, שיש בהם טעם או ריח, או אין בהם טעם ואין בהם ריח, ועל כך נאמר במדרש רבה ויקרא ל' א: "פרי עץ הדר - אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים; כפות תמרים (לולב) - אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל, יש בהם [שיש בהם] תורה ואין בהם מעשים טובים; וענף עץ עבות (הדסים) אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כי ישראל יש בהם, שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. וערבי נחל - אלו ישראל. מה ערבה זו שאין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים.
מה הקדוש ברוך הוא עושה להם, לאבדם אי אפשר, אלא אמר הקב"ה, יוקשרו כולם אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו. עשיתם כך אותה שעה, אני מתעלה כמו שכתוב בעמוס ט' "הבונה בשמים מעלותיו", ואימתי הוא מתעלה כשהם עשויים אגודה אחת, שנאמר שם (עמוס) "ואגדתו על ארץ יסודה" ...

מדי שנה בשנה לקראת חג הסוכות מתעוררת הבעיה של אתרוגי מרוקו ויוון, שהם הנפוצים ביותר בקרב היהדות החרדית הקיצונית בתפוצות (סאטמר) ובאחרונה גם אתרוגי יאנובה (קאלבריה) שבאיטליה. חרדים אלה מחרימים את אתרוגי ישראל בגלל שאינם מכירים במדינה הציונית.
העיתונות החרדית, המזוהה עם חסידי סטמאר ו "נטורי קרתא" באמריקה, מפרסמת לקראת חג הסוכות מודעות ענק על אתרוגי מרוקו ויוון ויאנובה. לעומתם יוצאים רבנים וראשי ישיבות בקריאה נרגשת לרכוש אתרוגי ישראל, כדי לקיים את מצוות "על נטילת לולב" בתוצרת ישראל. יחד עם זה הם קוראים להחרים את אתרוגי מרוקו. המאבק בין החרדים עצמם על אתרוגי מרוקו גורם "חילול השם" משום שהרבנים מחרימי אתרוגי מרוקו פרסמו פסק הלכה לפיו אתרוגים אלה פסולים ומי שמברך עליהם לא יצא ידי חובתו בקיום מצוות נטילת לולב. הרבנים הללו מסתמכים על מסורת ממשה רבנו מסיני. לפי המסורת צריך האתרוג להכיל בתוכו זרע וגרעינים ובניסויים שנעשו במעבדות משוכללות לא נמצא התא הנדרש באתרוגי מרוקו ויוון. משום כך הוכרזו פסולים.

החרדים הקיצונים הגיבו בחריפות על פסק הלכה זה, שלפיו יצא כי עדה שלמה לא קיימה את מצוות "נטילת לולב".

הזכרנו לעיל את אתרוגי קלבריה-יאנובה. אתרוגים אלה מבוקשים במיוחד על ידי חסידי לובאוויץ' והם אינם מברכים על זן אחר של אתרוג. זאת - על סמך מסורת המקובלת על חסידי חב"ד, כי האתרוג הראשון שעליו בירכו בני ישראל כאשר היו במדבר גדל בקאלאבריה ... והוא האתרוג שעליו נאמר "ולקחתם לכם". מסורת זו מובאת בספר "המנהגים מנהגי חב"ד", המלוקט ממכתביהם ומליקוטיהם ומרשימותיהם של נשיאי חב"ד. נאמר שם בין היתר "קבלה בידינו מאדמו"ר הזקן בעל "התניא מלאדי ושולחן ערוך" (הרב שניאור זלמן מלאדי, 1745-1813, מייסד שושלת חסידי לובאוויץ', המכונה בפי חסידי חב"ד האדמו"ר הזקן - נ.ז.) להדר אחרי אתרוגי קאלבריה - יאנובה, מטעם הידוע לו ואמר: כאשר אמר הקדוש ברוך הוא, ולקחתם לכם פרי עץ הדר, הלוא היו במדבר ומנין לקחו זאת? אלא הושיבו שלוחים על ענן ושלחום להביא אתרוגים מקאלאבריה ... "

עוד נאמר שם: "ראה בשאלות ותשובות של חתם סופר חלק "אורח חיים" סימן כ"ז, האמור, דינו של אתרוג כדין של עוף טהור שאינו נאכל אלא במסורת, על כן אותם האתרוגים הבאים מיאנובה (קאלאבריה) שמסורת בידינו מאבות אבותינו ורבותינו חכמי צרפת אשר מעולם ישבו במדינת אשכנז, יצאו ידי חובתם באתרוגים הבאים מיאנובה הן הינם כשרים ואין צריך שום סימן". הרבי מלובאוויץ', מברך על אתרוג הגדל בקאלאבריה. שלוחים מטעמו יוצאים מדי שנה בשנה לקאלאבריה להשגיח על גידול האתרוג ועל קטיפתו ואריזתו. באחרונה הובא לארץ זן של אתרוג מקאלאבריה ונשתל בכפר חב"ד. הוא נקרא אתרוג "כפר חב"ד - קאלאבריה" והרבי מברך על שניהם - על זה שגדל בקאלאבריה ועל זה שגדל בכפר חב"ד.

ואם לא די לנו בסוגיה מסובכת זו של האתרוגים, בא "שר החוץ" של "נטורי קרתא" הרב הירש וסיבך אותנו באתרוגי תימן. הרב הירש מספק לאנ"ש (אנשי שלומו) אתרוגים המיובאים מתימן על ידי אנשי "נטורי קרתא" מארצות אירופה ואמריקה, המבקרים בתימן כדי לחזק את לב יהודי "שארית הפליטה" שלא לעלות לישראל. שלוחים אלה מביאים את האתרוגים, שלפי דעתם הם הכשרים ביותר, בלתי מורכבים ולא מצויים למכירה בשוק "ארבעת המינים" בארץ ובתפוצות.

מירדן ומסוריה

עד כאן בעיית האתרוג. ומכאן ולהבא - בעיית הלולבים, ההדסים וערבי הנחל, המאוגדים יחד.
כידוע, הלולב הירדני הוא המבוקש ביותר בארץ. הרב הירש, המכהן עתה כיועץ למשלחת הפלסטינאית בשיחות השלום, נהנה - לדבריו - מ "חסינות דיפלומטית" ועובר דרך גשר אלנבי לירדן בלי שום ביקורת, כדי להביא משם את הלולבים המיוחדים בעבור צאן מרעיתו.

גם הדסים מקבל הרב הירש מסוריה, ולא מרמת הגולן, מפני שהאחרונים גדלים בשטח כיבוש ציוני. על כך סוכם בינו לבין דוברת משלחת הסורית בושרה כנפאני. ואת הערבות מגדלים ה "נטורים" בחצרות של "מאה שערים", שלפי הכרזתם הם שטח אקסטריטוריאלי ובבוא היום יסופח למדינה הפלסטינית שתקום בראשותו של יאסר ערפאת.

לגבי ההדסים התעוררה בארץ בעיה נוספת. לפי ההלכה יש לקחת לצורך קיום המצווה "ענף עץ עבות". כלומר - שיהיו יוצאים מבד ההדס שלושה עלים מכל קן וקן, סמוכים זה לזה, בעיגול אחד בשווה. אם אחד מהם גבוה או נמוך מן השניים הוא נקרא "הדס שוטה" ואין הנוטלים אותו יוצאים ידי מצוות "על נטילת לולב". היו שניסו לגדל את ההדסים שיהיו משולשים ב "הנדסה גנטית" ואז התעוררה השאלה אם על הדס שגדל בעזרת הנדסה גנטית אפשר לברך.

הדסים גנטיים

נמצא בירושלים יהודי אחד בשם הרב מנחם בורשטין מישיבת מרכז הרב, שהתמחה בבדיקת ארבעת המינים והוא שהעלה את הרעיון לגדל הדסים מתאימים באמצעות הנדסה גנטית. הרב בורשטיין פנה בנדון אל ראש מחלקת המטעים במכון למחקר חקלאי וולקאני ד"ר עודד ראובני, שהוא מומחה בתחום זה, וראובני נאות להקצות בחממות המשוכללות של המכון מקום מיוחד לבדיקת הנושא. כן פנה הרב בורשטין אל פרופ' דניאל זהרי מהאוניברסיטה העברית בירושלים, מדען בעל שם בין-לאומי בתחום ההנדסה הגנטית בצמחים, וזה אמר לו, כי בהסתמך על הידע הרב שהצטבר בטיפוח צמחי נוי, ירקות ועצי פרי, אין ספק שאפשר להגיע להצמחת הדסים משולשים, לפי דרישת ההלכה. הוא אף הסכים לנסח את ההליכים והשלבים השונים של הפרוייקט.

בשיחה שקיים הרב בורשטין עם פרופ' אליעזר גולדשמידט, שחשף בזמנו את סוד צמיחת הפיטמים באתרוג, הבהיר לו הפרופסור את קשיי הטיפוח של זן כזה בהדס, שכן כדי להבטיח צמיחת עלים משולשים יש לטפל באמיר הצמיחה.

בעבר חקרו את הנושא גם שני תלמידי תיכון, שעשו עבודת גמר על טיפוח ההדס. האחד בכפר הנוער הדתי בכפר חסידים, בהדרכתו של צבי אורלן, החוקר בעצמו זה שנים רבות את ההדסים, והאחר בהדרכתו של האגרונום משה זקס.

לאור כל אלה פנה הרב בורשטין אל יוסף וידברג, מגדל ותיק של הדסים, וביקש ממנו לסייע ביישום המידע הרחב שכבר הצטבר בנושא. ואמנם מר וידברג התחיל להכשיר כמה דונמים בפרדסו לעריכת הניסויים השונים במסגרת המחקר.

דפים בנושא:


© הזכויות על עיתון "דבר" שייכות למכון לבון - מכון לחקר תנועת העבודה והחלוץ על-שם פנחס לבון
Powered By Click for details


דבר סוכות 1992

לחצו על המפה לתצוגה מדוייקת ואפשרות לצפייה בכתבות מאותו אזור.
במפה זו מופיעות הכתובות הבאות: תימן | קלבריה, איטליה | ירדן | בריכת השילוח, ירושלים (כפר סילואן) | רחוב עין יעקב 37, ירושלים (ביתו של הרב משה הירש (משוער)) | סוריה
 

ייזום והקמת האתר - אלי זבולוני - עולמות אפשריים בע"מ עולמות אפשריים בע"מ © 2010-2017 - עיצוב: סטודיו פיני חמו

© האתר ranaz.co.il והתוכן המצוי בו מוגנים בזכויות יוצרים. כל זכויות היוצרים על תוכן האתר שייכות לילדיו של נח זבולוני
כל התמונות באתר (אלא אם כן צוין אחרת) הן פרי יצירתו של אלי זבולוני בעל הזכויות בהם. אין לעשות בהן כל שימוש או לשנותן ללא הרשאה מפורשת מיוצר התמונות.
אין להעתיק, לשכפל, לחקות או לעשות כל שימוש בתוכן שבאתר ללא רשות בעלי הזכויות.
בקשות לשימוש בתוכן כלשהוא מהאתר יש לשלוח דרך דף צרו קשר.