לדוגמא: הרב שך | "הרב שך"
חפשו

מי היה מצודתי?


מאת: נח זבולוני
פורסם: ידיעות אחרונות | 7 ימים (עמוד 52) - 23/04/1982 (יום ששי)
הרשימה של מ. דביר "ההוצאה להורג של מצודתי" (7 ימים 16.4.82) לוקה בחסר.

את מצודתי הכרתי בתקופת מלחמת האצ"ל בבריטים. לצורך מימון פעולות המאבק בדומה לקרן תל-חי של התנועה הרביזיוניסטית יסד האצ"ל קרן בשם "מס חזית ישראל", והצ"ח (הסתדרות ציונית חדשה). מצודתי נשלח על ידי האצ"ל לירושלים כמתרים וכגובה של ה "מס". מפקדו הישיר בירושלים לצורך פעולות הגבייה היה דב מילמן.

מצודתי היה נאמן לתפקידו ומילא אותו בחריצות ובכושר מיוחד במינו. על חייו היה מספר כי הוא ניצול שואה ושאין לו אח וקרוב בארץ. עובדה זו מתאשרת בכך, כי עברו כ-37 שנים מאז שהוצא להורג ואף אחד ממשפחתו או ממקורביו לא פנה לבקש לטהר את שמו ולהביאו לקבר ישראל כפי שנעשה לאליהו גלעדי וללוי.

מצודתי היה גבר מוצק אך נמוך קומה, ולא כפי שנכתב. הוא לא היה חבר - כפי שנאמר ברשימתו של מ. דביר - במוסדות המרכזיים של התנועה הרביזיוניסטית. ונדמה כי אף במוסדות המקומיים של תנועה זו לא תפס עמדה. הוא שירת בצבא הבריטי, נפצע בידו ונותרה לו צלקת.

מצודתי היה מסור מאוד לפעולות הקרן. על הקורות אותו בעת גיוס הכספים היא מספר לידידיו בירושלים. היו שנתנו בעין יפה, היו שסירבו לתרום, אבל עם כולם היה מצודתי מסתדר. הוא סיפר כי החברה הירושלמית "מן וברמן" שעסקה ביבוא עצים. תרמה לקרן 300 לירות. בשעתו היה זה הון עתק. היו, כאמור, כאלה שסירבו לתרום. כמובן שלא היו בידי מצודתי אמצעי כפייה מיידיים. אך כשהיה נתקל בסירוב, היה שואל "בתמימות" את בעל העסק או בעל החנות: תגיד לי בבקשה, כמה שווה עסק שלך? המסרב הבין את הרמז ה "דק" והיה מבקש ממצודתי לשבת כדי להגיע לעמק השווה על גובה הסכום על זמן פרעונו ...

מצודתי נעצר על ידי הבריטים ונשלח ללטרון ומאז לא שמענו עליו. היו שמועות כי הוצא להורג על ידי האצ"ל ובשעת ההוצאה להורג, סיפרו כי עמד דום ושר "התקווה" וזעק: אני חף מפשע. אבל אלה היו רק שמועות ותו לא. אלה שידעו את האמת שמרו על שתיקה.

הערות: כתבתו של מ. דביר הופיעה שבוע קודם בשבועון 7 ימים של ידיעות אחרונות תחת הכותרת: ההוצאה להורג של מצודתי.
בכתבה זו מתאר הכתב את הוצאתו להורג של מצודתי-פסטינג ע"י האצ"ל מאחר שנחשד בבגידה ושיתוף פעולה עם הבריטים.
הגרסה הראשונה המתוארת היא של יהושע בר-זיו מפקד הש"י באזור השרון, בו הוא מתאר בית-דין שדה ובו חמישה שופטים, אשר גזר את דינו של מצודתי למוות שבוצע מיד ע"י דוד דהרי.

הגרסה השניה של דוד דהרי, טוענת שלא היה משפט, מאחר וגזר הדין נקבע לפני זמן רב, מאחר ומצודתי היה במעקב ארוך וממושך.


מקור הכתבה

[המקור כפי שנשלח ע"י נח זבולוני]

הרשימה של מ. דבר "ההוצאה להורג של מצודתי" (שבועון ידיעות אחרונות - 7 ימים 16.4.82), לקוייה בחוסר וביתר ...

נתחיל בפרטים האישיים של מצודתי ברשימה זו: "מצודתי-פסטינג היה גבר כבן 40 גבוה וחסון, איש אצ"ל וחבר המוסדות המרכזיים של התנועה הרביזיוניסטית", פרטים אישיים כגון אלה, לגופא של העניין שנכתב ברשימה אינם חשובים ואינם קובעים. אבל כשבאים לתאר את מצודתי כבוגד שנידון למוות עבור הבגידה וכן הוצא להורג ע"י פסק דין שניתן ע"י בית דין שדה שהתכנס באחת החורשות של נתניה, ולפי בעל הרשימה היו השופטים שדנוהו למוות עמיחי (גידי) פאגלין קצין המבצעים של אצ"ל ואח"כ היועץ של ראש הממשלה מנחם בגין לענייני טרור שנספה בתאונת דרכים, ויצחק פוקס בעל בית חרושת ליהלומים בנתניה שגם הוא אינו בין החיים, גם פרטים אישיים אלה צריכים לתאום את המציאות.

אגב, יש לשאול את אלה שמינו את השופטים לדון את מצודתי למוות, מי שמכם? ומי סמכם (מלשון סמיכה) ?, לדון למוות איש שהיה חשוד בבגידה שלפי ההלכה היהודית אפילו היה מצודתי בגדר של רודף אחר חבירו להרגו שמותר לכל אחד ואחד להקדים ולהרגו, אך יש גם הגבלה והגדרה בהלכה זו, והיא, אם אפשר להצילו באחד מאביריו, כלומר שלא יכול להגשים את זממו, ולא הציל, כלומר לא עשה זאת, אלא הרג את הרודף אז הוא חייב ונהרג עליו (סנהדרין דף נ"ז ע"א וע"ב). ואפילו סנהדרין [שהיא] שלכל הדעות הסמכות העליונה לדון בדיני נפשות, אף הם לפי ראב"ע אם הורגת אחד בשבעים שנה נקראת חובלנית (מכות א').

את מצודתי הכרתי בתקופת מלחמת האצ"ל בבריטים. לצורך מימון פעולות המאבק יסד האצ"ל מכשיר כספי בשם "מס חזית ישראל", בדומה לקרן תל-חי של התנועה הרביזיוניסטית והצ"ח (הסתדרות ציונית חדשה). מצודתי נשלח ע"י האצ"ל לירושלים כמתרים וגובה של ה "מס". מפקדו הישיר בירושלים בפעולות גביית המס היה דב מילמן ח"כ לשעבר מטעם חרות וכיום שגריר של ממשלת "הליכוד" באחת הארצות.

מצודתי היה נאמן לתפקידו ומילא אותו בחריצות ובכושר מיוחד במינו, על חייו היה מספר כי הוא ניצול השואה ואין לו אח וקרוב בארץ, עובדה זו מתאשרת בכך, כי עברו כ-37 שנים מאז שהוצא להורג ואף אחד לא קם ופנה מן המשפחה או מקרוביו לבקש לטהר את שמו ולהביאו לקבר ישראל כפי שנעשה לאליהו גלעדי וללוי, מסיבה פשוטה כי לא היה כזה.

מצודתי היה גבר מוצק אך נמוך קומה, לא היה חבר - כפי שנאמר ברשימתו של מ. דבר - במוסדות המרכזיים של התנועה הרביזיוניסטית ונדמה כי אף במוסדות המקומיים של תנועה זו לא תפס עמדה. שירת בצבא הבריטי נפצע בידו וצלקת כסימן לפציעה נשארה בידו האחת.

מצודתי היה מסור מאוד לפעולות ה "מס", על הצלחותיו בהתרמת כספים לטובת הקרן היה מספר לידידיו בירושלים כל מיני סיפורים. היו שנתנו בעין יפה, גם היו שסרבו לתת, אבל עם כולם היה מצודתי מסתדר. הוא סיפר כי החברה הירושלמית מן וברמן שהיו [לה] סניפים בכל הארץ, היא עסקה באימפורט עצים, תרמה ל "מס" 300 לירות פלשתינאיות טבין ותקילין, סכום זה שולם בשלושה תשלומים, בשעתו היה זה הון עתק. היו גם שסרבו כאמור, כמובן שלא היו בידי מצודתי אמצעי כפייה מיידיים, אך כשהיה נתקל בסירוב היה לסרבן אומר "שלום" יפה והולך, אבל כעבור דקות שניות היה חוזר ושואל "בתמימות" את בעל העסק או בעל החנות שסירב לתרום את השאלה הבאה: תגיד לי בבקשה כמה שווה החנות שלך או העסק שלך? המסרב הבין את הרמז ה "דק" והיה מבקש ממצודתי לשבת בכדי להגיע לעמק השווה על גובה הסכום ועל זמן פרעונו ...

מצודתי נעצר ע"י הבריטים ונשלח ללטרון ומאז לא שמעו עליו. דבר זה היה תמוה לרבים בגלל העובדה שכל טרמפיסט שקפץ על עגלת האצ"ל לא ח"ו בזמן המאבק אלא ערב הקמת המדינה ולאחר צאת הצבא הבריטי מארץ ישראל, ניצל את מרפקיו ונהנה מן הטרמפ, ואותם אתה יכול לפגוש במפלגת חרות בכנסת ובחברות ממשלתיות, ואילו שמו של מצודתי הוא בבחינת בל יזכר ובל יפקד. נכון היו שמועות כי מצודתי הוצא להורג ע"י אצ"ל ובשעת ההוצאה להורג סיפרו כי עמד דום ושר "התקווה" וזעק: אני חף מפשע. אבל אלה היו רק שמועות ותו לא, ואלה אשר ידעו את האמת מה שקרה למצודתי, הפונים אליהם לשוחח על נושא זה נתקלו בקיר אטום ובסירוב גמור ...

והנה בא מר מ. דביר ופירסם רשימה המאשרת את השמועות כי מצודתי הוצא להורג ע"י אצ"ל בעוון בגידה. ברשימתו של דביר ישנם כמה פרטים התואמים את המציאות, כמה אי דיוקים וכן פרטים רבים השנויים במחלוקת ...

הערות על גירסת המקור: נח זבולוני לא היה כתב של "ידיעות אחרונות" ומאחר שנושא העלמו של מצודתי בער בעצמותיו (כפי שסיפר בראיון שערכו איתו באותה שנה: גם בגין לא זרק פצצות א' ושנים מאוחר יותר ומה פוסק על כך הרנ"ז) בחר להגיב על הכתבה.
ידיעות אחרונות פירסמו את תגובתו כידיעה (ולא במדור "מכתבים למערכת"), אך השמיטו חלקים נכבדים.

בכתבה המודפסת חסרים שני אלמנטים שהופיעו בכתבה המקורית:
א. הביקורת על חוסר הדיוק בכתבתו של מ. דביר.
ב. הביקורת על תנועת הליכוד (אחרי הקמת גח"ל, עזב נח זבולוני את תנועת החרות, בתחושת קיפוח, וכפי שהוא מתאר בראיונות שערכו איתו: "במועצה, אנשי חרות עשו לי את המוות. הם חיפשו כל דרך להכשיל אותי ....") שבאה לידי ביטוי בשתי פסקאות:
- הביקורת על הסמכות לדון אדם למוות המלווה בציטוטים התלמודיים (סנהדרין חבלנית)
- הלעג של נח זבולוני לטרמפיסטים "הקופצים על עגלת האצ"ל" אחרי הקמת המדינה (כאשר כמובן לא היה כבר צורך באצ"ל), כדי להנות ממנעמי השלטון, ומכהנים היום כבכירי הליכוד .

- אלי זבולוני

Powered By Click for details


ידיעות אחרונות 7 ימים 1982
רשימתו של מ. דביר עליה מגיבה כתבה זו.
הופיעה ב- 7 ימים ב 16/4/1982
לחצו לפתיחת המסמך
מקור הידיעה מודפס במכונת כתיבה ע"י נח זבולוני
 

ייזום והקמת האתר - אלי זבולוני - עולמות אפשריים בע"מ עולמות אפשריים בע"מ © 2010-2017 - עיצוב: סטודיו פיני חמו

© האתר ranaz.co.il והתוכן המצוי בו מוגנים בזכויות יוצרים. כל זכויות היוצרים על תוכן האתר שייכות לילדיו של נח זבולוני
כל התמונות באתר (אלא אם כן צוין אחרת) הן פרי יצירתו של אלי זבולוני בעל הזכויות בהם. אין לעשות בהן כל שימוש או לשנותן ללא הרשאה מפורשת מיוצר התמונות.
אין להעתיק, לשכפל, לחקות או לעשות כל שימוש בתוכן שבאתר ללא רשות בעלי הזכויות.
בקשות לשימוש בתוכן כלשהוא מהאתר יש לשלוח דרך דף צרו קשר.