דורשים להחזיר עטרת הצניעות

החרדים דורשים להחזיר את "עטרת הצניעות" של בנות ישראל ליושנה. לדעתם, אשמים בהתדרדרות הצניעות גם בתוך בתיהם, בבתי הספר לבנות חרדיות כגון: "בית-יעקב" של החינוך העצמאי של אגודת ישראל והסמינרים השונים למיניהם, שלדבריהם – הם שמרגילים את הבנות לחפש בילויים בחוץ, ומפתים אותם להישגים מפוקפקים. שזה, מלבד הפגיעה בצניעות אף גורם לכישלונות נוספים והם: קנאה כמו: קנאת סופרים ותחרות. ולא תמיד המורה או המחנכת שמפעילה את הערכת החינוך, לאחר המעשה מתקנת את המעוות.

הורים אלה שואלים בתימהון: "איך רכשנו ואיך השתלנו לבנות ישראל חינוך יווני זה, של תיאטרון בנות? האם דמיונן של המורות והמחנכות אינו משיג צורה אחרת של תעסוקה לבנות יעילה, כשרה וצנועה שמטרתה תהיה לכוון את בנותינו אל הבית ולא ממנו החוצה" הלא כבר כתב המלך דוד, נעים זמירות ישראל, בספר ה "תהלים" "כבוד בת מלך פנימה". והמחנכות מכוונות ומשנות את כיוון החץ".

נוסף לזה הלא נאמר במקורות: "כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות, היללות ופריצות "וחרף הדרשות השונות לפיהן יש להתיר ללמוד לבנות תורה הלא נאמר עוד: "אין מקרא יוצא מידי פשוטו" (שבת ס"ג ע"א).

ועוד: כל זה נעשה בתירוצים שונים ומשונים, כגון: פיתוח כישורים, מסר חינוכי חשוב, ועוד ועוד. הלא גם בימי החשמונאים טוענים חרדים אלה רצו המתיוונים עקרונות אלה בשאיפה ליעילות ותועלת כגון: תיאטרון כדי לפרק מתחים ולחצים. ספורט כדי לחזק את השרירים לילדים חלושים וכגון זה. כבר הטיף, הציוני מכס נורדאו (1923-1849) "נשמה בריאה בגוף בריא" ... ועל כגון דא כבר נאמר במקורות: "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי קיר" (מועד קטן כ"ה ע"ב).

הר הבית פרוץ

הר הבית פרוץ, באשמה זו, מושיטים החרדים אצבע אל הרבנות הראשית לישראל, משרד הדתות, ואף ל ... משטרה.

החרדים טוענים בי בימינו, אנו כאשר כולם הם "טמאי מתים" ומקווה טהרה רגילה, בלי האפר של "פרה אדומה" שאין בימינו אנו, לא מטהרת את הטמאים כדי שיוכלו לעלות על הר-הבית, שעונשו לטמא מת, הנו לא פחות מאשר כרת. "הם גם מאשימים את אנשי "מכון המקדש" שהסירו את שלט האזהרה שהיה תלוי מטעם הרבנות הראשית לישראל, שאסור לעלות להר הבית. בכניסה להר הבית משום כך הם דורשים להחזיר את שלט האזהרה למקומו ויתרה מזאת, הם מבקשים להעמיד שוטר שלא ייתן ליהודים לעלות על הר הבית, ובכך ימנעו את עונש הכרת, החמור, וגם את ההתגודדות של העולים להר הבית עם אנשי הוואקף.

לגרש את הערבים

אנשי כ"ח (כהנא חי) שהוצאו מחוץ לחוק, תוקפים קשות את ראשי "גוש אמונים" שיחד עם התחלת ההתנחלות בשטחים, לא קיימו את הצד השני של המטבע והוא: להורשת הערבים, בלשון פשוטה, לגרש את הערבים ממקומות מגוריהם.

ההתקפה באה על רקע הכרזתו של ראש מועצת אפרת שלאחר הפשרה שהושגה בגבעת המריבה, אמר שהוא רוצה לחיות עם שכניו מאל ערוב בדו-קיום. דברי "האפיקורסות" אלה שיצאו מפיו של המתנחל, שראשי יש"ע מכנים אותו המפא"י, אולי היו יכולים אנשי כ"ח להתייחס בסלחנות לאשליה זו, אלמלא היא הייתה לדבריהם "פצצה מתקתקת" מתחת לכל ההתיישבות ביש"ע. אנשי כ"ח היושבים בתפוח שם מתגורר מי שעמד בראש הארגון בנימין זאב כהנא בנו של מייסד התנועה מאיר כהנא, אומרים "כי לדאבונם, מטעמים של יחסי צבור, ראשי המתנחלים אמצו מלכתחילה רק צד אחד של המצווה כאמור, כי התורה אמרה "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם ... וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה"..

כי הפחד להראות מנשלים הביא אותם לסרב להביט בעיניים פקוחות לאזהרות של מאיר כהנא שהזהיר אותם לא פעם אחת ממרחק השנים, עד כמה שהבניין שהם מקימים הוא רעוע, מתוך התעלמות מקיומם של 2 מליון ערבים מסביב לאותם הישובים לא די שלא קבלו ולא שהו לאזהרה של מאיר כהנא אלא נוסף לזה הוסיפו חטא על פשע: וגינו אותו, ובכך הם יכלו להצטרף למקהלה ההומאנית של השמאל.

ולכן ישנו כלל גדול והוא: מידה כנגד מידה, הם המתנחלים לא העיזו לדרוש את הורשת (גירוש) הגויים, חשבו למצוא חן בעיני השמאל, בא השמאל, וקם ורואה במתנחלים גזלנים ומנשלים, וזוממים לעקור הכול כמו לבן שביקש לעקור את הכול ...

אבל זה לא עזר להם, ועתה לינון אחימן שלדבריהם חי בעולם ובפלנטה אחרת הרוצה להתחנף לשמאל ומכריז "אנו רוצים דו קיום עם הערבים" והערבים צוחקים לו בעיניים, ושואלים את אחימן "עם מי אתה רוצה דו קיום מר אחימן" עם שכניך היקרים שרואים בך את גוזל אדמתם?

לאור כל זה דורשים אנשי כ"ח מציבור המתנחלים להתעשת ולהדבק פחות עכשיו, בצד העזוב של מצוות יישוב ארץ ישראל כלומר גירוש הערבים, ותהא הבשורה שלהם, הכוח להפיח רוח חדשה שאיתה יוכלו לשמאל ...

הסתדרות חרדית

פא"י (פועלי אגודת ישראל) שהיא לע"ע [לעת עתה - א.ז.] חברה באיגוד המקצועי של ההסתדרות הכללית, מושיטה אצבע מאשימה לעברו של חיים רמון, שהוא גרם להתארגנות הקמת ארגון עובדים דתי חרדי שיתחרה בהסתדרות הכללית.

בפא"י טוענים כי מאז הקמתה של ההסתדרות הכללית ועד ימינו אנו, היה הציבור הדתי והחילוני מואגדים במסגרת אחת. הנהגת הציבור הדתי והחרדי, ראתה צורך לייצוג הציבור גם במישור זה וההסתדרות שימשה כגורם היחיד הקיים שמטרתו להגן על העובד.

לדעתם – השינויים שחלו בהסתדרות הכללית ובחירתו של רמון הביאו לביטול ההסכמים שהיו קיימים באורח חד צדדי על ידי רמון ושותפיו ממרצ. ההתנהגות של רמון וחבריו מעלה את החשש בקרב ראשי הארגונים הדתיים כי התכחשותו של רמון לציבור הדתי והחרדי יגרום לפגיעה הן במישור המקצועי והן בתחומי רווחת העובד.

לדעתם של פא"י, ההסתדרות בזמנו של רמון תהפוך לארגון שמטרתו להביא לבחירת רמון כמועמד לראש הממשלה, והחשש – התחייבותו של רמון לענייני רווחת העובד הדתי והחרדי, אינו מענינו וזה הביא את ראשי הארגונים הדתיים לעסוק בהקמת ארגון עובדים דתי.

לדבריהם, מאות אלפי החברים הדתיים אינם חפצים להעביר את מסיהם להסתדרות הכללית, אשר חפה מכל נושא שריח יהדות בו. ההתנתקות של הארגונים הדתיים מההסתדרות הכללית, תהליך אשר כבר החל מחודש זה (ביטוח בריאות רפואי ממלכתי) מותירה את ההסתדרות הכללית להיות חילונית לחלוטין. ואל לארגונים הדתיים להשאיר את חבריהם לחסדי הסתדרות זו, ועל הציבור הדתי והחרדי להתארגן כאחד בארגון עובדים מאוחד דתי וחרדי חדש – קוראת פא"י בירושלים.

הזהרו בבני עניים

למה הדור שלנו הוא העני בגדולי ישראל והתורה, והעומדים ליד ההגה של חיי הציבור היהדות החרדית? למרות הישיבות המרובות בהן משקיעים מאות ואלפי מיליוני דולרים מדי שנה בשנה כדי לגדל קדרים של בני תורה וגדולי הדור: שואל יהודי שאין לחשוד בו לעוינות ליהדות החרדית, הלוא הוא הרב שמחה עלברג עורך "הפרדס" ירחון תורני היוצא לאור בברוקלין מזה 69 שנה נוסד בשנת תרע"ג (1913) בפולין. הרב עלברג כהן כיו"ר מרכז אגודת ישראל בארצות הברית, המושך גם בקולמוס פולמוס גם עם חבריו לדעה.

שאלה זו של הרב עלברג, הקיימת גם אצלנו בארץ, למרות מאות אולי אלפי הישיבות בארץ הצצות בכל בית מדרש בכל פינות הארץ, שיש בהם להתגאות כדברי הרב עלברג אבל גדולי ישראל – טוען הרב עלברג – במובן האמיתי של גדולות כאלה שהיו עמנו בבית המדרש הישן בארצות אירופה השונות – לא התפתחו באמריקה. ולמה? נשארנו אחרי כל זה דור יתום ללא גדולי ישראל בשיעור הקומה הידוע. דורנו זה קבע עלברג – יכול להחשב בהחלט כדור של ממוצע. אנשים מן הממוצע עומדים ליד ההגה של חיי הציבור, ולדאבוננו ניכר הדבר גם בשורותינו אנו.

מה התשובה? התשובה היא: חסרות עניות, חסרים כאן בני עניים כמו שנאמר: "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" (נדרים פ"א). פינות כאלה שמהן צמחו תמיד ענקי התורה וענקי הרוח המפורסמים ביותר. בשנים שעברו כאשר בן הישיבה ניזון מפת במלח וישן על ספסל קשה כמו שנאמר "פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן, חיי צער תחיה ובתורה אתה עמל" (אבות ד' ו'), למד בבית מדרש, קר בלילות חורף הארוכים לאורה של עששית, צמח הגאון הגדול בישראל ופוסק הדור. מבתי המדרש האפלוליים יצאו מאורי ישראל.

כיום כאשר הישיבות משוכנות בהיכלות מפוארים, האוכל עשיר שם יותר מאשר בחתונה נגידית בעבר, ישנים בחדרים ממוזגים ועל השולחן שליד המטה עומד מכשיר טלפון המקשר את הלומד עם כל העולם, הוא לבוש בגדי תפארת, והוא נוסע לישיבה במכונית פאר משלו מן המודל החדיש ביותר. פרוזדור עולם הזה כשר כזה – כמה שלא יהיה טוב ונוח, בכל זאת אין בו כדי לחזק את ההתמדה של בן הישיבה, הרחוב מגרה ואפילו שלא נמשכים אחריו אלא רק לשנייה אחת בלבד, הרי שזה כבר מפריע לצמיחה הרוחנית ...

נאמר: היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה – מה היא מעלתם? מה משפיע עליהם שמהם תצמח תורה? שואל הרב עלברג. והוא משיב: מפני שאין להם עסק אחר מחוץ ללימוד התורה, אומר הר"ן (רבנו נסים) על הנאמר היזהרו בבני עניים (שם במקום) עניין אחד יש להם לעניים והוא לעסוק בתורה אבל היום לדאבונו הגדול, יש לבני הישיבות עניינים אחרים להתעסק בהם במקום לעמול בתורה, הם עוסקים בפוליטיקה קוראים את כל העיתונים אפילו בין השורות ולכן אינם מטפסים בשבילים הגבוהים ביותר של סולם התורה ...

הרב עלברג אומר כי היום המצב שונה ויש להרהר קצת במצב החדש שנוצר ולהשתחרר מכל העסקים האחרים הנוטלים מלומד התורה את כוחותיו הטובים ולהתמסר ללימוד התורה כמו בדורות הקודמים ...