שומר החותם הליטאי, ש"ס בתורה

הרב אליעזר מנחם שך, ראש ישיבת פוניבז' בבני-ברק, לשעבר נשיא מועצת גדולי התורה, וכיום הסמכות הדומינטנטית בעולם הישיבות הליטאיות והמנהיג הבלתי-מעורער של היהדות החרדית כולה, היה נודע רוב ימיו כעילוי מובהק, שקוע בעולמה של תורה, שאין לו יד ואין לו עניין בעולם הפוליטיקה וגם לא בעולמן של המפלגות החרדיות.

כשהגיע לארץ בימי מלחמת העולם השניה התמנה לראש ישיבה בישיבת "הישוב החדש" של הרב אביגדור עמיאל ז"ל, רבה הראשי של תל-אביב ויפו. היתה זו ישיבה "ציונית" לכל דבר. השיעורים בה ניתנו בעברית. אך בהתערבותם של הגאון מבריסק ר' זאב (וולוולה) סולובייציק ז"ל, וה "חזון איש" (הרב אברהם ישעיהו קרליץ) ז"ל, פרש מכהונתו ונתמנה לראש ישיבת קלצק (הדרום) בפרדס-חנה שהועתקה לרחובות. ברבות הימים נהפכה ישיבה זו לישיבה תיכונית מובהקת, אך גם אז נטתה בהשקפותיה ל "מזרחי" (כיום מפד"ל).

איש לא חשד ברב שך, שבהיותו ראש הישיבה הוא מזדהה עם ההשקפה המפלגתית של ראשיה. ייחסו זאת לתמימותו הרבה - הוא לא הבדיל בין הקצוות המפלגתיים שבישוב. כבר אז היה ידוע כגאון גדול, מחדש חידושי תורה, ועל כך תעיד ההסכמה שנתן הגאון מבריסק, ר' וולוולה סולובייציק לחיבורו של הרב שך על "היד החזקה" של הרמב"ם. בין היתר כתב הרב סולובייציק בהסכמה שלו "והאמת כי הגאון ר' אליעזר מנחם שך שליט"א אינו צריך כלל לשום הסכמה ממישהו, כי גדול האיש מאוד ורב גוברייה בתורה, בחריפות ובקיאות ועמק הפשט בכל מקצועות התורה כאחד מגדולי דורנו". יש לציין כי זו אחת ההסכמות הבודדות, ואולי היחידה, שכתב הרב מבריסק על ספרים. גם ה "סטייפלר", הרב ישראל יעקב קנייבסקי ז"ל, אמר על הרב שך, הוא "אחד משיירי אנשי הכנסת הגדולה".

הרב שך ידוע כשקדן עצום. לא פעם ראו אותו יוצא את אולם הישיבה, תוך כדי תפילת חזרת הש"ץ של תפילת "שמונה עשרה", ויורד ל "אוצר הספרים" (ספריה) של הישיבה ומביא עמו, בשתי ידיו, ערימה של ספרים לעיין בהם. מספרים כי משגיח הישיבה, שהיה נודע כגאון במוסר, הרב יחזקאל לוינשטיין ז"ל, היה מעיר לו לא פעם, שהוא משבש את סדרי התפילה ומשמש דוגמא לבחורי הישיבה בהקלת ראש בחזרת הש"ץ.

אף-כי הרב שך עמד כאילו מעבר למתרס הפוליטיקה הדתית והעסקנות הפוליטית, דובר כבר אז כי ר' וולוולה מבריסק ראה בו את ממשיך דרכו ואת שומר החותם של ההשקפה הליטאית-ישיבתית. הרב מבריסק אכף על הרב שך להיכנס, בשעתו, כחבר למועצת גדולי התורה של אגודת-ישראל, שלימים הגיע לעמוד בראשה. אלה הזוכרים זאת מבינים כמה חדה ובהירה היתה ראייתו של ר' וולוולה, שחזה את הנולד והבין כי הרב שך יגיע למנהיגות, ויהיה המכריע בענייני צבור, הן בעניינים פוליטיים מובהקים והן בענייני דת ומדינה. באותם ימים איש לא העלה על דעתו כי הרב שך אמנם יגיע למעמד חשוב זה.

יש לציין שאם במדיניות-הפנים של היהדות החרדית רבים סוברים שהרב שך סטה מדרכו של הרב מבריסק, שכן ר' וולוולה, עם כל ההסתייגות שלו מדרכים רבות של אגודת-ישראל, חתר למצוא את המשותף בין כל פלגי האגודה - הרי במדיניות החוץ והבטחון צועד הרב שך בעקבותיו של הרב מבריסק. ר' וולוולה סבר, ששלום עדיף על שטחים וענייני בטחון נחתכים לא על-ידי פוליטיקאים כי אם על-ידי יודעי דבר ומומחים צבאיים בטחוניים מובהקים. הוא התנגד להחלת החוק הישראלי על רמת-הגולן, והוא שלחץ על סיעת אגודת-ישראל בכנסת, שהיתה בקואליציה, שלא להצביע בעד החוק, כשהוגש בשעתו על-ידי ממשלת בגין. הסיעה נמנעה אז מהצבעה, אף שהיתה בקואליציה הממשלתית. גם הרב שך מתנגד להתנחלות בשטחים ואף הביע מורת-רוח מן ההתנחלות החרדית בעיר עמנואל בגדה המערבית; כן התבטא במלים חריפות נגד גוש-אמונים ונגד המחתרת העברית, שמתגרים באומות העולם ומעמידים את כלל ישראל בסכנת נפשות.


כאיש ההפתעות הפתיע הרב שך גם בתחום שבירת החומות בין אשכנזים וספרדים. על-אף זקנתו המופלגת הצליח לארגן את היהדות הספרדית ולהפיח בה את האומץ לצאת למסע של בחירות עצמאיות לכנסת, כגוף פוליטי לכל דבר.

הרב שך גם הפתיע רבים בעמדתו האיתנה והבלתי-מתפשרת עם העקרונות ובשיטתו העקבית. הוא לא חושש להכנס למאבק עם כוחות איתנים, גם אם נגזר עליו להשאר בודד במערכה. משום כך הוא נמצא היום במאבק ממושך עם חלקים רבים של היהדות החרדית, לא רק בעניינים מדיניים ובטחוניים, כגון עם גוש-אמונים והמפד"ל, אלא גם עם כוחות דתיים מובהקים ואדירים, כמו עם חצר לובאביץ' ובמידה מסויימת גם עם חצר גור בירושלים, וכן עם פא"י, שאיתה יש לו מאבק ממושך.

הרב שך נולד ב-1898 (ויש אומרים שב- 1899) בעיירה הקטנה באבולניק שבליטא (בעולם הישיבות בחו"ל היה ידוע בשם "דער באבולניקער") להורים מהמעמד הבינוני שעסקו במסחר. מתוך ארבעת הבנים שנולדו להוריו, הוא היחיד שפנה לעולם הישיבות. כבר מגיל שבע נאלץ לנדוד מהעיירה שלו לעיר הסמוכה, הגדולה יותר, כי בעירו לא נמצא מלמד בעל שיעור-קומה לילד העילוי. מאז עזב את בית הוריו ורק לעיתים רחוקות היה בא לביקור.

התחנה הראשונה של הרב שך היתה ישיבת סלובודקה המפורסמת "בית ישראל", ששכנה בסלובודקה, הפרוור של קובנה בירת ליטא העצמאית. כאשר הגאון ר' איסר זלמן מלצר ז"ל, אחד משלושת התלמידים המובהקים והמובחרים של ישיבת סלובודקה, פתח ישיבה בעיר סלוצק שברוסיה הלבנה, הוא לקח עמו את הצעיר אליעזר מנחם שך, שהיה בחיר תלמידיו. בתקופת מלחמת-העולם הראשונה היה הרב שך מנותק לחלוטין מבית הוריו בליטא, הוא המשיך ללמוד בסלוצק והיה מבחירי התלמידים של הרב מלצר. גוטל, בת אחותו של ר' איסר זלמן, שברבות הימים היתה אשתו של הרב שך, נולדה בעיר מיר, שישיבה גדולה היתה בה. גוטל למדה רפואה באוניברסיטת מוסקווה. כשחלתה האם, הוזעקה גוטל ממוסקווה להיות לידה בשעותיה האחרונות. בקשתה האחרונה של האם היתה, שתתחתן עם בן תורה, והיא הפנתה אותה אל אחיה, ראש הישיבה בסלוצק, ר' איסר זלמן מלצר. עם תום ימי האבל על האם נסעה גוטל לסלוצק, לקיים את צוואת האם, וסיפרה לדודה את בקשת אחותו לפני מותה. הרב מלצר הופתע לשמוע זאת מפיה והציע לה מיד את ה "באבולניקער" שהיה מבחירי תלמידיו.

לימים עלה ראש ישיבת סלוצק, הרב מלצר לארץ ועמד בראש ישיבת "עץ חיים" בירושלים; הוא גם כיהן כנשיא מועצת גדולי התורה ואף עמד בראש "ועד הישיבות". משום כך הועתקה הישיבה שלו מסלוצק לעיר קלצק, ובראשה עמד חתנו של הרב מלצר, הרב ר' אהרן קוטלר ז"ל. דודנו, הרב שך, המשיך ללמוד בישיבה. עול הפרנסה היה מוטל על שכמה של רעייתו, גוטל, שעבדה כרוקחת ועזרה לרופא הפולני הלא-יהודי מונדשטאק, במתן שירותים רפואיים בקלצק. אותה עת כיהן הרב שך בישיבת קלצק כמרצה לצעירי תלמידי הישיבה ואסף סביבו ציבור גדול של תלמידים צעירים, שגם כותב שורות אלה נמנה עימם. ^{[ * ]}


שמו של הרב שך הלך לפניו ואף הגיע לאדמו"ר החסידי מקארלין, ר' אהרן ז"ל. כאשר החליט הרבי מקארלין לפתוח ישיבה חסידית-ליטאית בעיר לונינץ בפולין-ליטא, הזמין את הרב שך לכהן כראש ישיבה, אף שלא נמנה עם היהדות החסידית.
הרב שך ניאות לקבל את המשרה ונפרד ממשפחתו, שנשארה בקלצק. תלמידיו בישיבת לונינץ מספרים כי הרב שך היה מתגורר יחד עם הבחורים בפנימיה של הישיבה ורק לחגים היה נוסע למשפחתו בקלצק. את שכר ההוראה שקיבל מישיבת לונינץ היה מפזר בין התלמידים הנזקקים, בקלצק, שרובם היו יוצאי ברית-המועצות והיו מנותקים לגמרי ממשפחותיהם שנשארו ברוסיה הסובייטית. גוטל, אשתו, המשיכה בעבודתה כרוקחת ופירנסה את המשפחה. כדרכו, היה מקדים את תלמידיו בהופעתו בישיבה בבקרים, והיה מחכה עד שיתאספו. יום אחד הגיע בהשכמת הבוקר, חיכה וחיכה ולתמהונו הגדול אין יוצא ואין בא. לאחר חקירה ודרישה התברר לו, שכולם כאחד נסעו לעלות לרגל לאדמו"ר שלהם, להילולא בעיר קארלין. מיד ארז הרב שך את מעט המטלטלין שלו ואמר: "ישיבה המתרוקנת כולה מתלמידיה, מפני שנוסעים לרבי שלהם, שאין לך ביטול תורה גדול מזה. עם ישיבה שכזו אין לי עסק". וחזר לקלצק. כששמע הרבי מקארלין, כי ראש הישיבה עזב ומדוע עזב, מיד שיגר שליח מיוחד אל הרב שך והבטיח לו נאמנה כי להבא דבר שכזה לא יקרה. רק לאחר הפצרות מרובות נעתר הרב שך לבקשת האדמו"ר וחזר ללונינץ.

בפרוץ מלחמת-העולם השניה חלתה בתו הבכורה של הרב שך בדלקת-ריאות. הרבנית גוטל לקחה את הילדה החולה לווילנא, ששירותי הרפואה היו בה מפותחים יותר מאשר בקלצק והיא אושפזה בבית-חולים יהודי. הרב שך חזר מיד מלונינץ לקלצק, כדי לטפל בשני ילדיו הקטנים שנשארו במקום.

במלחמת-העולם השניה כבשו הרוסים את העיר קלצק והשמועות פשטו בווילנא כי ברית-המועצות עומדת להחזיר את וילנא לליטאים, שטענו כי היא עיר הבירה שלהם. גוטל עזבה מיד את הבת החולה שלה ונסעה מווילנא לקלצק, כדי להעביר את כל משפחתה לווילנא. גם חלק גדול של ישיבת קלצק ורוב הישיבות הליטאיות בפולין הגיעו לווילנא, כדי להימלט מהכיבוש הסובייטי. בווילנה גר מנהיג היהדות החרדית, הגאון ר' חיים עוזר גרודזנסקי ז"ל, שכיהן כראש מועצת גדולי התורה ויחד עם בעל ה "חפץ חיים" ז"ל (ר' ישראל מאיר הכהן-פופקא) מראדין ינהלו את כל העניינים הציבוריים של היהדות החרדית וטיפלו בפליטים ובישיבות שלהם שבאו לווילנא. כעבור חדשים מספר התחרטו הרוסים והחזירו את וילנא, יחד עם כל ליטא, לשליטתם. ההוראה הראשונה שקיבלה הממשלה הליטאית מפי השלטון הסובייטי היתה לפזר את כל הפליטים היהודים שהגיעו לווילנא. ישיבת קלצק נשלחה לעיירה הקטנה יאנוב שבליטא ולשם גם הגיעה משפחת שך. בין תלמידי הישיבות הפליטים החלה התלבטות אם לעזוב את ליטא אם לא. הרב קוטלר, ראש ישיבת קלצק, העביר את הישיבה לארצות-הברית דרך שנחאי (סין); הרב שך, לעומתו, אף שהיתה לו אשרת כניסה לארצות-הברית העדיף את ארץ ישראל על-פני אמריקה ובסרטיפיקאט שקיבל מדודו, הרב איסר זלמן מלצר, הגיע לארץ ישראל דרך מוסקבה - אודיסה - תורכיה, כדוגמת ראש ישיבת מיר הרב אליעזר יהודה פינקל ז"ל (שהישיבה שלו הגיע לסין), ר' זלמן סורוצקין ז"ל, נשיא מועצת גדולי התורה ואחרים.

הרב שך נדד בארץ מישיבה לישיבה. תחילה לישיבת "הישוב החדש" ואחר-כך לישיבת "הדרום" ברחובות, שרוב תלמידיה היו חניכי "בני עקיבא", (עד היום הזה מנסים אנשי "נטורי קרתא" לנגח את הרב שך ומזכירים לו את "חטא הנעורים" שלו, שעמד בראש ישיבת "ציונית").


הרב שך טוען כי הוא-הוא הציוני האמיתי; וכי מיום בואו לארץ לא יצא מגבולותיה. נכדתו, עמליה שך, מורה ומדריכה, בתם של תמר שך ושל בנו הרב ד"ר אפרים, המכהן כמפקח מחוזי של החינוך למבוגרים במשרד החינוך והתרבות בירושלים, יצאה לארצות-הברית לשנת השתלמות. לפני כן באה להיפרד מהסב שלה והוא הטיף לה מוסר על שהיא עוזבת את ארץ ישראל לשנה תמימה, אפילו זה לצרכי לימודים. רק לאחר שהסבירה לסבה כי בארץ אין מלמדים את המקצוע שבו היא משתלמת, נחה דעתו.

עם פטירת שלושה גדולי התורה בשנה האחרונה - הרב ישראל יעקב קנייבסקי, ה "סטייפלר" מבני-ברק, הרב יעקב קמינצקי, ראש ישיבת "תורה ודעת" בניו-יורק והרב משה פיינשטיין, נשיא מועצת גדולי התורה בארה"ב וראש ישיבת תפארת שלום - נשאר הרב שך יבל"א היחיד מדור הנפילים בעולם התורה והישיבות הליטאיות בארץ ובתפוצות.

לפני כשנה אמורה היתה להתקיים פגישה בין הרב שך לבין ראש הממשלה שמעון פרס, בעת ביקורו בבני-ברק שרבים ראו בה פגישה "היסטורית". פגישה דומה התקיימה בעבר בין "החזון איש" לבין דוד בן-גוריון. הפגישה בוטלה. יש על כך כמה גירסאות. לפי האחת, היא בוטלה בגלל האבל על מות רעו ועמיתו של הרב שך הרב ישראל יעקב קנייבסקי "הסטייפלר"; לפי האחרת, בגלל התנגדותם של החרדים הקיצוניים.

אולם מפה לאוזן נמסר, כי הפגישה התקיימה, לא בבני-ברק, כי אם במקום "נייטראלי" בחשאי. המפיצים שמועה זו טוענים, כי יש סימוכין לדבר בהתבטאויות של ראש הממשלה שמעון פרס בעניינים דתיים - ניכר בהן, לדבריהם, חותמו של הרב שך.