גלריה: ראיון עם רנ"ז - 10.11.1968 - על ימיו באצ"ל - חלק ראשון

ראיון שנעשה ע"י מכון ז'בוטינסקי, בו נח זבולוני מספר על ימיו באצ"ל ועל תפקידו בארגון - דאגה לעצירי הארגון.

ההקלטה והתמלול באדיבות מכון ז'בוטינסקי

נח זבולוני - עדות שניתנה בפני יצחק אבינועם
בתאריך 10.11.1968 בירושלים.

ש. נח תגיד לי בבקשה מתי עלית לארץ.
ת. אני עליתי ב-1934.

ש. מאיזה מקום.
ת. אני באתי מלטביה.

ש. עלית עם משפחה או לבד.
ת. אני באתי עם פיקציה, הבאתי בחורה שרה יעקובסון ^{[ * ]}

ש. ואיפה אתה גרת כשעלית לארץ.
ת. כשעליתי ארצה באתי לירושלים, זה היה בערך כמה ימים, ביום חמישי או ששי, ביום ראשון נסעתי לתל-אביב והתחלתי לעבוד. נרשמתי בהסתדרות העובדים הלאומית. זה היה כמדומני ברחוב אלנבי למטה ושמה נרשמתי ועבדתי כל מיני עבודות. עבודות בנמל, בצבעות, זאת אומרת מתלמד.

ש. אתה עבדת בתל-אביב, כמה זמן.
ת. בתל-אביב עבדתי רק בעבודות, כל מיני עבודות, ואחר כך נכנסתי לעבוד בנגריה, נגריה של ווסטר (?). זה היה ברחוב בוקי בן-יוגלי, שהוא היה שכן של בת דודה שלי, גב' קיפניס, ושמה עבדתי על יד מכונה שעושה תריסים מתקפלים.

ש. מתי עברת לירושלים.
ת. עברתי לירושלים ב- 1936

ש. מה עשית בירושלים.
ת. בירושלים, כשבאתי לירושלים,. צריך אולי להקדים תחנה אחרת שלי. כשעבדתי בנגריה, ואחר כך מחוסר עבודה פיטרו אותי, ולא הייתה עבודה. הסתובבתי בהסתדרות העובדים הלאומית, הייתי ניגש מדי יום ביומו להירשם, פעם אחת קרן תל-חי סידרה סרט רחוב בפתח-תקוה. אז שלחו כמה בחורים לפתח תקוה להעביר את הסרט. הייתי בין אלו בהתנדבות, איינו זוכר אם זה היה בהתנדבות או לא התנדבות, שמה היו לי כבר מכירים בהסתדרות הלאומית והם אמרו לי תישאר.

היה יצחק המאירי ופסח פידלסקי כמה חברים שלי שלמדנו ביחד בישיבה. ואני נשארתי בפתח תקוה, עבדתי חצי שנה בפתח תקוה, בקטיף. בקיץ עבדתי קצת בעידור. הייתי שמה בערך חצי שנה ואחר כך עברתי לירושלים. אני כחניך ישיבות בחוץ לארץ עוד, באתי פה לפי סרטיפיקציה ששלח לי הרב קוק. אבל לא ניצלתי את הסרטיפיקט בתור בחור ישיבה, אלא קיבלתי סרטיפיקט כמו בתור עולה אז נכנסתי לעבוד. כשחזרתי לירושלים אז הפצירו בי חברים שלי, שם אחד הרב יהודה גרשוני, העילוי מגרודנה, ביקש שאשאר, כמה שנים בישיבה.

למדתי כמה שנים עד 42, מ-36 עד 42, בישיבה. כשהייתי בישיבה הייתי .... בהסתדרות, בקרן תל-חי ובכל מוסדות. לפני זה כשהייתי בתל-אביב אינני זוכר בדיוק איך זה נקרא, היה ארגון הצעיר הלאומי או שם אחר, הייתי, זאת אומרת התנדבתי, נכנסתי לשורות הארגון הצבאי הלאומי בתל-אביב. כשעברתי לפתח-תקוה לא קיבלתי העברה, נותק הקשר. כשחזרתי לירושלים וניכנסתי להיות פעיל בתנועה אח"כ ב- 1942, נכנסתי לעבוד ב- הצה"ר אז חידשתי את הקשר, לפני זה חידשתי את הקשר עם הארגון הצבאי בירושלים. הייתי, עבדתי בדל"ק ועל כך יכולים להעיד המפקד יגנס, יצחק יגנס אבינועם והמפקד יעקב, מרדכי רענן ויעקב אשתואי, כל מיני מפקדים אחרים שזוכרים את תקופת עבודתי.

ש. נחזור ל- 1942, אתה אומר שחידשת את הקשר. אתה יודע כמה זמן היית בישיבה.
ת. בישיבה הייתי מ- 36 עד 42

ש. כל השנים האלה היית בישיבה.
ת. כן

ש. באיזה ישיבה.
ת. ישיבת מרכז הרב.

ש. ב-42, זה היה שאתה חידשת את הקשר.
ת. ב-42 כשנכנסתי לעבוד בתנועה ב "הצה"ר או ב הצ"ח יותר נכון וגם במערכת "המשקיף" בירושלים.

ש. מה אתה זוכר מהתקופה של 42. אני רק רוצה להזכיר לך ש-42 זו הייתה תקופת המלחמה, מלחמת העולם השניה, ואז הייתה תקופה פסיבית, הארגון עוד לא התחיל לפעול. אתה זוכר משהו מהתקופה הזאת.
ת. מהתקופה הזאת אני זוכר, בכל זאת היה נושא הדגל בירושלים, נשארו אז יחידים ואפשר להגיד שבראשם היה דניאל ינובסקי. שהוא ...

ש. זה כבר יותר מאוחר. הפעולות התחילו ב-44, מאסרים היו ב-44
ת. אמרתי לפני זה. (תסלח לי) לפני שהפעילות.

ש. אתה היכרת את דניאל ינובסקי.
ת. כן.
כשמר בגין חזר לפני שמר בגין חזר הייתה תקופה שקטה כזו, בככל זאת היו לפעמים פעם איזה כרוזים, דברים כאלה, אז אני יודע שהיה פעיל בירושלים, היה יוסי ....

ש. אתה עמדת בקשר ישיר עם מי.
ת. אינני זוכר בקשר ישיר עם מי, אבל נוצר קשר. כשהתחלתי לעבוד בהמשקיף ובהצ"ח נוצר קשר איתי והחדר שלי ברחוב חגי 18 היה פתוח עבור חברי הארגון הצבאי הלאומי, שמה ידעו שהמפתח איפה שהיה מונח בחלון, כל אחד ידע ומי שרצה היה נכנס והייתי משאיר לו למשל איזה ידיעות חשובות. יש להדגיש שהידיעה שפורסמה שברקר אמר שליהודים צריכים להכות בכיס שלהם אז הם מרגישים, זה הייתה ידיעה שלי שאני מסרתי אז.

ש. איך קיבלת אותה.
ת. קיבלתי אותה, אני עבדתי במשקיף. היינו מקבלים כל מיני הודעות מסוכנויות שונות, סטא, סוכנויות אחרות, סוכנויות ידיעות אחרות, והצנזור היה פוסל, את הידיעה, אותה ידיעה הייתי מעוניין למסור לארגון הצבאי הלאומי, כי הבנתי שהיא די חשובה כי היא לא תראה אור, אז ידיעה זו הופיעה גם כן באחת הסוכנוית ואני מסרתי, והצנזור פסל אותה, ואני מסרתי אותה.

ש. אתה זוכר את הטיפול באסירים.
ת. למעשה עבודה שלי העיקרית הייתה טיפול באסירים, במשפחות אסירים ובהכנסת אוכל לבתי סוהר, לבית סוהר המרכזי בירושלים, בית לחם ולעתים קרובות גם בלטרון.

ש. איך זה היה מתבצע.
ת. אני מטעם הארגון, קנו תלת אופנוע גדול.

ש. תלת אופנוע או אופניים.
ת. תלת אופנוע, אולי תלת אופניים, אתה צודק, גדול מאוד, עשינו שמה שלושה ארגזים ובתוך הארגזים היו שלושה דודים גדולים והייתי מזמין כל יום במנזה של הסטודנטים,

ש. שלושה ארגזים שאפשר היה להרכיב.
ת. מפני שהאוכל היו מכניסים בשלושה תאים. לשפוטים של אצ"ל, לשפוטים של לח"י ולעצורים. מפני שהם ישבו לחוד. אז אנחנו קיבלנו רשיון להכניס אוכל גם בשביל אסירים לא רק לעצורים גם לשפוטים.
והייתי מכניס כל יום, מזמין בבוקר במנזה של הסטודנטים, מרדכי בן הלל, עכשיו זה איפה שהיה הפיצוץ האחרון של הערבים, קפה אוריאנט, והיה סבל שמו קימחי, הוא עומד ברחוב הרב קוק בירושלים.

ש. ממשיך להיות סבל.
ת. ממשיך כן. והוא היה מכניס את האוכל מדי יום ביומו, שילמתי לו כמדומני 75 גרוש, ליום.

ש. מי זה היה הסבל, איפה הוא גר.
ת. הסבל אינני יודע איפה הוא גר, אבל הוא עומד ברחוב

ש. בן כמה אז הוא היה.
ת. אני חושב בן, באיזה שנה זה היה.

ש. 1945
ת. עכשיו הוא בן 58 אז תעשה חשבון. והוא היה מכניס את האוכל ואני הייתי משלם מדי שבוע, כל שבוע הייתי משלם לבעל המסעדה. ביום בהיר קיבלתי הוראה לפטר את הסבל. ושלחו לי בחור אחר. לא זוכר שמו. היה מאיר נקר, אחד מעולי הגרדום. התברר לי אחר כך שהכוונה הייתה להוציא כמה נדונים למוות בתוך הארגזים, להשאיר שמה את הארגזים עם האוכל ולהוציא בתוך הארגזים את .. כנראה שלא הצליחו. הסבל כעס עלי עד קום המדינה. הוא, לא יכולתי לספר לו, וגם כנראה נודע לו אחר כך, אבל לא יכולתי לספר לו את זה.

תיקנתי את זה באחת הרשימות שלי שכתבתי ב "חרות", היה זה כשמלאו לי 50 שנה, אז כמה חברים כתבו "בחרות" רשימות ליובל שלי, אני זוכר אז כתבתי גם כן כמה שורות בטור "על ימין ועל ושמאל" ^{[ ** ]} והזכרתי את המקרה הזה עם הסבל ומעל טורי העיתון ביקשתי את סליחתו שפיטרתי אותו.
ומחוץ לזה, מחוץ לאוכל הזה הייתי נוסע כמעט פעמיים בשבוע לבית לחם. הבאתי לשפוטות לנידונות מבית לחם ירקות, אוכל, כל המשפחות היו מרכזות שמה את החבילות שלהם שרצו לשלוח, הם ידעו למשל שיום מסויים בשבוע ביום רביעי או ביום שלישי היו מביאים שם את החבילות ואני הייתי מעביר אותן לבית לחם.

ש. מטעם הארגון ממי היית מקבל את התקציב לקניית האוכל.
ת. היה יורם. חיים רזניק. יורם. אני הייתי, הם הביאו את הכסף והיו מסדרים את כל העניינים.

ש. האם היה ידוע לך שהיו מנצלים את המשלוחים האלה למטרות נוספות.
ת. נודע לי שבאחד המשלוחים שאני הכנסתי לבית הסוהר, הכנסתי פעם ארגז פח.

המשך - בחלק השני .






תודה מיוחדת למכון ז'בוטינסקי ובמיוחד לאמירה שטרן על הראיון, ההקלטה והתמלול.