לדוגמא: הרב שך | "הרב שך"
חפשו

ראש השנה - תשנ"ה


מאת: נח זבולוני
פורסם: לא פורסם | הרצאות - 00/09/1994
מיון מהיר:
הרצאות
1994
ראש השנה במקרא: "וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל בני ישראל לאמור: בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון. זכרון תרועה מקרא קודש: כל מלאכת עבודה לא תעשו, והקרבם אשה לה' " (ויקרא כ,ג, כ"ג-כ"ה).

"ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכה לא תעשו. יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כ"ט א').

ראש השנה בנ"ך: "תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגנו, כי חוק לישראל הוא, משפט לאלוקי יעקב" (תהלים פרק א' ד-ה).

"וישבו הכהנים והלוים והשוערים והמשוררים ומן העם והנתינים, וכל ישראל בעריהם, ויגע החודש השביעי ובני ישראל בעריהם: ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים ויאמרו לעזרא הספר להביא את ספר תורת משה אשר צוה יהוה את ישראל: ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל מאיש ועד אשה וכל מבין לשמע, ביום אחד לחדש השביעי: ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור עד מחצית היום נגד האנשים והנשים והמבינים: ואזני כל העם אל ספר התורה: ויעמד עזרא הספר על מגדל עץ אשר עשו לדבר, ויעמד אצלו מתתיה, ושמע, ועניה, ואוריה, וחלקיה ומעשיה על ימינו ומשמאלו פדיה ומישאל, ומלכיה, וחשם, וחשבדנה, זכריה, משלם: ויפתח עזרא הספר לעיני כל העם כי מעל כל העם היה וכפתחו עמדו כל העם: ויברך עזרא את השם האלקים הגדול, ויענו כל העם אמן אמן במעל ידיהם ויקדו וישתחו להשם אפים ארצה: וישוע ובני, ושרביה, ימין, עקוב, שבתי, הודיה, מעשיה, קליטא, עזריה, יוזבד, חנן, פלאי,ה והלוים מבינים את העם לתורה והעם על עמדם: ויקראו בספר בתורת האלקים מפרש ושום שכל ויבינו במקרא: ויאמר נחמיה הוא התרשתא, ועזרא הכהן הספר והלוים המבינים את העם לכל העם היום קדש הוא להשם אלקיכם אל תתאבלו ואל תבכו כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה: ויאמר להם: לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדנינו ואל תעצבו כי חדות השם היא מעזכם: {והלוים מחשים לכל העם לאמר הסו כי היום קדש ואל תעצבו: וילכו כל העם לאכל ולשתות ולשלח מנות ולעשות שמחה גדולה כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם" (נחמיה ז' ע"ג, ח' א-י"ב).

בתלמוד ראש השנה
"בארבעה פרקים העולם נדון, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר היוצר יחד לבם, המבין אל כל מעשיהם (תהלים ל"ג ט"ו) ובחג (סוכות) נדונין על המים (מסכת ראש השנה פרק א' משנה ב').

"הכל נידונין בראש השנה וגזר דינם נחתם ביום הכיפורים, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר משום רבי עקיבא, הכל נידונין בראש השנה וגזר דינם של כל אחד ואחד נחתם בזמנו. בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן ובחג על המים" (תוספתא ראש השנה א).

"אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלושה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים ואחד של בינונים, של צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים. של רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה ובינוניים תלויים ועומדים מראש השנה עד יום הכיפורים. זכו נכתבים לחיים, לא זכו נכתבים למיתה (ראש השנה ט"ז עמוד ב'). על כגון דא היו אומרים בישיבות של נובוהרדוק (בעלי מוסר): הבינוניים דומים למי שנידון למוות והוא עומד על כסא ומעליו חבל התליה, אם מוציאים את הכסא שמתחתיו הוא ימות, ולהיפך אם יסירו את חבל התליה הוא יחיה. ...

אמרו חז"ל, בנוהג שבעולם אדם שיש לו דין - לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל שערו, שאינו יודע היאך יצא דינו. אבל ישראל אינם כן, אלא לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחים עשרן ואוכלים ושותים ומשמחים יודעין שהקדוש ברוך הוא עושה להם נסים" (ירושלמי ראש השנה פרק י"א, הלכה ג').

מפני מה אין אומרים הלל בראש השנה וביום הכיפורים? שאלה זו שאלו מלאכי השרת את הקדוש ברוך הוא. השאלה מובאת במסכת ראש השנה דף ל"ב ע"ב ושם נאמר: "אמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכיפורים. אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים ומתים פתוחין לפניו וישראל אומרים שירה ?"

ראש השנה בתקופת התנ"ך היה נוהג רק יום אחד, כפי שהבאנו בראש השנה בתנ"ך (נחמיה ז' ו- ח'). קביעת החודש היתה בזמן הבית השני על ידי ראיית הלבנה בחידושה מצד שני עדים, שהודיעו על כך לפני בית הדין בירושלים. הואיל וראש השנה הוא באחד בחודש ואי אפשר היה להודיע למקומות המרוחקים מירושלים בארץ ובגולה את יום קביעת החודש חגגו במקומות אלה את ראש השנה שני ימים גם בירושלים עצמה, בימים שלא באו העדים כלל, או שלא הופיעו בשעות הקבועות ביום שלושים לאלול.
מן הזמן ההוא נשתרש המנהג לחוג ראש השנה שני ימים גם בארץ ובירושלים ולראות בשני הימים קדושה אחת מה שנקרא יומא אריכתא (יום ארוך), מה שאין כן בכל החגים.

ישנם מנהגים שונים ומשונים שנוהגים בראש השנה, לכל עדה בישראל מנהג משלה. לדוגמא: מיד כשבאים מבית הכנסת בליל ראשון של ראש השנה לאחר "הקידוש" נוהגים לברך על פירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל כגון: תמרים, ואומרים, יהיה רצון מלפני אבינו שבשמים שייתמו שונאינו ואויבינו. על רימונים - יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנרבה זכויות כרימון. תפוח בדבש - יהי רצון וכו' שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. קרא - יהי רצון וכו' שתקרע רוע גזר דיננו, ויקראו לפניך זכויתינו. רוביא - ... שירבו זכויותינו. כרתי - ... שייכרתו שונאינו. סילקא - ... שיסתלקו אויבינו ומשתיננו. דגים - ... שנפרה ונרבה כדגים. ראש כבש - ... שנהיה לראש ולא לזנב.

תשליך

ביום הראשון הולכים ל "תשליך" לנהר שיש בו דגים. לפי המדרש כאשר הלך אברהם אבינו ע"ה לעקוד את בנו יצחק, הוליכו השטן במים עם צווארו. ואמר אברהם הושע כי באו מים עד נפש, וניצל. מספרים על צדיק אחד שהיה בדרכו לעשות תשליך ביחידות. פעם אחת בא אחריו חסיד אחד בסתר בעת שהצדיק אמר את סדר השתליך. הצדיק הרגיש כי מישהו עוקב אחריו, ולאחר שפנה כה וכה ראה את החסיד, ושאל אותו מה מעשיך פה? השיב לו החסיד: אני רוצה לקחת את העוונות של הרבי שלי שמשליך אותם לנהר. על כך אמר מי שאמר, זה הפירוש על הנאמר "אבותינו חטאו ואינם, ואנחנו עוונותיהם סבלנו". באופן שטחי נראה כי אבותינו היו רעים מאיתנו, ואנחנו טובים מהם. וזה הרי תמוה. אלא הפירוש הוא כל מה שנחשב אצל אבותינו כחטא, הרי אצלנו זה כמצווה ...

מעניין לעניין באותו עניין: בירושלים היו הולכים אנשי קרית משה ובית הכרם לעשות את התשליך בבריכת האוניברסיטה בגבעת רם. פעם הלכנו לשם ביום ראש השנה וחזרנו כלעומת שבאנו. שומר הבריכה לא נתן לעשות את התשליך בבריכה, בטענה כי הדגים ימותו מהעוונות שנזרוק לבריכה ...

תקיעה בשופר

בראש השנה תוקעים בשופר. יש הרבה טעמים למצווה זו, כמו שנאמר: "הייתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?" או כמו שהרמב"ם אומר: "אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר: עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחיזרו בתשובה וזכרו בוראכם".

מספרים על בעל "החזון איש" (הרב אברהם ישעיהו קרליץ 1878-1853) מבני ברק, שפעם בראש השנה אחרי קריאת התורה ציווה הבעל חזון איש לתקוע בשופר תיכף ומיד, מבלי לעשות הפעם שום הפסקה כנהוג. כן ציווה לא להאריך באמירת הפרק "למנצח לבני קורח" שאומרים שבע פעמים לפני התקיעות. רבים לא ידעו את פשר הדבר ותמהו למה החזון איש שינה ולא עשה הפסקה, ולמה קיצר באמירת ה "למנצח" ? התברר כי הוא שמע שיחה קצרה בין שני מתפללים אב ובן צעיר. אבא, אמר הבן, הלא אתה חלש אולי תטעם דבר מה לפני התקיעות? נזף בו אביו ואמר: מעולם לא טעמתי לפני תקיעות שופר. השיחה הזו השפיעה על החזון איש, באיזה מידה חרד הילד לאביו החלש, ולכן ציווה לבטל את ההפסקה ולהזדרז להקדים את התקיעות ...

מספרים שהרבי מקוצק לא היה סובל כאשר החזן היה מאריך בניגוני הפיוטים בראש השנה וביום הכיפורים. בבית מדרשו של הרבי מקוצק, היה בעל תפילה בשם ר' הירש פורציווער שהיה מתפלל בימים הנוראים לפני התיבה. בכל פעם כאשר ר' הירש היה מאריך היה הרבי אומר "הירש תקצר" ...

פעם אחת היתה שריפה גדולה אחר הימים הנוראים בביתו של ר' הירש וכל רכושו נשרף לא עלינו. הוא בא אל הרבי ושטח את לבו המר על השריפה. אמר לו הרבי: " זה מפני שאתה הארכת בתפילת "ונתנה תוקף" באמירת - "מי באש" ...

תקיעת השופר בראש השנה מוזכרת במקרא ובתנ"ך הרבה פעמים, וכבר אמרנו כי התקיעה למרות שהיא גזירת הכתוב, יש בה גם סממנים מיוחדים כפי שהבאנו לעיל. למה תוקעים בשופר של איל, על כך נאמר [במסכת] ראש השנה ט"ז ע"ב: אמר רבי אבהו, למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני כאילו עקדתם עצמכם לפני".

ישנם סיפורים רבים מהם אמיתים ומהם הרבה גוזמאות על תקיעת שופר "מתוצרת עצמית". כלומר כאשר יהודים היו נמצאים במצוקה במחנות מוות או בטייגות של סיביר במלחמת העולם השניה ולא היה בידם השופר לתקוע.

על סיפור אחד שפורסם בספר "סיפורי חג ראש השנה" סיפורים מרתקים ומאורעות מעניינים, שקרו בראש השנה, אחד מהם על "שופר מתוצרת עצמית". נביא אותו בהשמטות קלות.
הדבר קרה בסיביר בכפר קטן ונידח שהיה אלא אך ורק "קולחוז" סובייטי לשם נקלעה משפחה חרדית שהוגלתה מפולין למוסקבה ומשם לסיביר. המשפחה עבדה עיבוד אדמה בקולחוז ובתמורה היו מקבלים אוכל ודמי כיס, לא מתו מרעב אבל לא היה מספיק בידם לשבור את הרעב.

והנה כאשר קרבו הימים הנוראים בכפר לא הייתה אפשרות אפילו לחלום על תפילה בציבור בראש השנה ויום הכיפורים, אולם נודע להם כי בישוב הקרוב יש יהודים הרוצים לארגן בחשאי מניין לראש השנה ויום הכיפורים. זמן קצר לפני ראש השנה ראש המשפחה חלה במחלה קשה ולא יכלו לחשוב על נסיעה לישוב לראש השנה. את ראש המשפחה הטרידה המחשבה כיצד הוא לא ישמע תקיעת שופר בראש השנה? חרף חוליו הוא תבע להשיג לו שופר ויהיה מה שיהיה. אבל שופר לא היה ולא ידעו איך להשיגו.

מספר הבן את "הנס" שקרה להם, בחצר הבית המוזנחת שהיתה מלאה עשבים שוטים, שהייתה מוכרת לו היטב, כיוון שהיה מבלה בה חלק ניכר מזמנו. ביום בהיר אחד הוא גילה בחצר דבר שהיה דומה לראש של איל. הוא לא האמין למראה עיניו, וחשב שהוא הוזה בחלום על מה שהוא חושב, וכיצד הגיע לכאן ראש של איל? עם קרנים גדולות? הלוא מקרן איל עושים שופר ...

מיד לקח את הראש והחביא אותו באחד המחבואים שבחצר, שרק הוא ידע על קיומו. בסוד זה רצה לחלוק עם גיסו שהוא כבר ידע לעשות מהקרן של האיל שופר, למהדרין שבמהדרין ...

למחרת הבוקר לקח את גיסו למחבוא, אולם מה רבה היתה ההפתעה והאכזבה כאשר נוכח כי מהמחבוא נעלם הראש ... לא ראש, לא איל, לא קרן לא שופר! במחשבה ראשונה עלתה בדעתו כי השטן ידו היתה במעל ... כדי לקחת את הראש שלא יהיה להם שופר לתקיעה ... כל היום הלך כסהרורי ובמקום קול השופר צילצל באוזניו מעין בכי חריש ...

כעבור ימים ספורים הוא נכנס לחצר בשעות אחר הצהרים ונשאר עומד דומם כמוכה הלם. באמצע החצר היה מונח הראש "שלו" עם שני הקרניים המתונססות אל על ... כאילו היו מונחים מששת ימי בראשית ... הפעם לא היסס אף רגע, תפס את הראש בידים שלו ומסר אותו לגיסו.
הוא לקח את הראש לשדה שם הוא עבד בקציר החיטה, הוא עבד קשה עד שניקב את הקרן של האיל, ניקה אותה, ניסר אותה - בעבודה זו עזרו לו נערי האיכרים הלא יהודים לאחר שסיפר להם שהוא עושה כאן איזה חליל מיוחד במינו כדי לנגן בו ...

ביום ראשון של ראש השנה נאספו קומץ היהודים אצלו בבית, האב ירד מהמיטה ואמר בבכי מר את הפסוקים שלפני תקיעת השופר, וכאשר הקולות הראשונים יצאו מהשופר של תוצרת עצמית, פרצו קומץ היהודים הנוכחים בבכי מר, כשהם ממררים בבכי על צרותיהם, על הורים, אחים וילדים שאבדו ואינם. הם הזילו דמעות על תשובה ועל תקוה לימים טובים יותר. השופר הובא עימם למוסקבה כאשר שבו אליה לאחר המלחמה ושמרו עליו כעל בבת עינם ...


דפים בנושא:


הערות: כתבה זו נכתבה לפני ראש השנה תשנ"ה - כלומר חודש ספטמבר 1994. נראה שכתבה זו יועדה לשמש כהרצאה או אולי להופיע בעיתון "דבר". הכתבה מכילה קטעים שהופיעו בכתבות קודמות בעיתון "דבר" בנושא "ראש השנה". - אלי זבולוני

Powered By Click for details


לא פורסם הרצאות 1994
לחצו לפתיחת המסמך
לחצו לפתיחת המסמך
שימו לב: התמונות מוגנות בזכויות יוצרים, אין להעתיקם ללא ציון המקור ממנו נלקח הדף - לפרטים פנו לדף צרו קשר
 

ייזום והקמת האתר - אלי זבולוני - עולמות אפשריים בע"מ עולמות אפשריים בע"מ © 2010-2017 - עיצוב: סטודיו פיני חמו

© האתר ranaz.co.il והתוכן המצוי בו מוגנים בזכויות יוצרים. כל זכויות היוצרים על תוכן האתר שייכות לילדיו של נח זבולוני
כל התמונות באתר (אלא אם כן צוין אחרת) הן פרי יצירתו של אלי זבולוני בעל הזכויות בהם. אין לעשות בהן כל שימוש או לשנותן ללא הרשאה מפורשת מיוצר התמונות.
אין להעתיק, לשכפל, לחקות או לעשות כל שימוש בתוכן שבאתר ללא רשות בעלי הזכויות.
בקשות לשימוש בתוכן כלשהוא מהאתר יש לשלוח דרך דף צרו קשר.