לדוגמא: הרב שך | "הרב שך"
חפשו

יום כיפורים - תשנ"ו


מאת: נח זבולוני
פורסם: לא פורסם | נשלחו לפרסום - 00/09/1995
מיון מהיר:
חרמות
נשלחו לפרסום
1995
יום הכיפורים במקרא: "ובעשור לחודש השביעי הזה מקרא קודש יהיה לכם ועיניתם את נפשותיכם כל מלאכה לא תעשו" (במדבר כ"ט ז'). ועוד: "והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה" (ויקרא ט"ז).

בחז"ל: "עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו" (מסכת יומא, פרק ח' משנה ט').
ועוד: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ישראל יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו. ובנות ישראל יוצאות וחונות בכרמים. ומה היו אומרות, שא נא עיניך וראה, מה אתה בוחר לך; אל תיתן עיניך בנוי, אלא תן עיניך במשפחה וכו' " (תענית דף כ"ו ע"ב).

ערב יום הכיפורים נוהגים לערוך "כפרות". את הכפרות רואים כזכר ל "שעיר לעזאזל" שהיה איש עתי משלח ביום הכיפורים כדי לכפר על חטאי ישראל. על טקס "השעיר המשתלח" מובא במקרא בפרשת "אחרי מות" (ויקרא) ובתלמוד. איש העתי היה מעלה את השעיר לראש ההר התלול הנקרא בשם לעזאזל ומעלה אותו על ראש הצוק, היה דוחף אותו מאחוריו והוא היה מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה ממנו אברים אברים (יומא ט"ז ע"א).

בין גדולי התורה בדורות הקדמונים היתה התנגדות לעריכת הכפרות. בין המתנגדים הרמב"ן (רבינו משה בן נחמן) והרב יוסף קארו ה "בית יוסף" (שולחן ערוך) שחי לפני יותר מ-500 שנה, ובמקום כפרות הנהיגו לערוך פדיון כפרות ואת התמורה בכסף נתנו לצדקה.

נשאלת השאלה מיהו ה "איש העתי". על כך כותב ה "זוהר" הקדוש שחיבר התנא האלוקי רבי שמעון בן יוחאי במערה בה הסתתר והוא שואל את השאלה מיהו "איש העיתי" ואיך מכירים בו שהוא מיועד לתפקיד זה. המילה עתי, משמעה, מיוחד ומזומן לתפקיד זה. על כך אומר הזהר, וזה לשונו בפרשת אחרי מות: "דהו זמין להאי, ורשום להאי, וכהנא הוה אשתמודע ביה חד עינא יתיר מאחרא פורתא. סורטא דעל עינא אתחפייא בשערין סגיאין. מכחלא עינא. ולא מסתכל במישר. האי הוא ב"נ (בר נש) זמין להאי וכדקא חזי ליה וע"ד (ועל דא) כתיב ביד איש עתי" עכ"ל [עד כאן לשונו] הזוהר, ופירושו לעברית: מיועד לזה ורשום לזה והכהן היה מכיר בו כי עין אחת היתה גדולה קצת מהשניה, העור שעל העינן דהיינו העפעפים והגבות מכוסות בשערות גדולות וסמיכות ועבות, העין בצבע כחול, ואינו מביט ישר. זהו האדם המוכן לשלוח את השעיר לעזאזל והוא כראוי לו, ועל כך כתוב ביד איש עתי.

ואנו מצידנו נוסיף, הסימנים של איש העתי לדאבוננו הגדול עומדים במבחן גם בדורנו אנו. אנשים עם גבות סמיכות ועבות מוכנים לכל דבר ולכל מעשה נבזה ושפל, ודי לחכימא ברמיזא ולשטיא בכורמיזא ... [ 1 ]

בתלמוד נאמר: "כל האוכל ושותה בתשיעי (ערב יום הכיפורים) מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי (ראש השנה דף ט' ע"א וע"ב). בערב יום הכיפורים ישנה מצווה להרבות באכילה ושתיה ולהרבות בברכות. על כך ישנה אגדה:
מעשה בחייט אחד ברומי, שהלך בערב יום הכיפורים לקנות דג בשוק לכבוד עריכת המצוה של "כל האוכל בתשיעי". משום מה לא מצא שם אלא דג אחד, כי הדגים כבר אזלו מן השוק בגלל המצוה של אכילה בערב יום הכיפורים, ואחרים הקדימו אותו. על הדג היחידי התחרו החייט העני ושליח שר הגליל הרומי, זה מעלה בדמים וזה מעלה בדמים עד שהגיעו לשיא המחיר של 12 דינרים של זהב טבין ותקילין. נציג המושל משום מה פחד שמא המושל לא מוכן לשלם סכום עתק זה בעד הדג, ולכן ויתר לחייט.

בשעת הסעודה בארמון, המושל שאל את הנציג שלו: למה לא הבאת דגים? אמר לו: אדוני! למה לשקר לך, אגיד לך את האמת, הלכתי לשוק לקנות דגים ולא מצאתי אלא דג אחד, היה שם יהודי שהעלה כל פעם את המחיר. מה רצונך שאביא לך דג במחיר אסטרונומי של 12 דינרים? שאל המושל: מיהו היהודי? אמרו לו את השם. אמר לעבדו: לך אמור ליהודי זה כיוון שיכול להרשות להוציא על דג 12 דינרים כנראה שיש לו אוצר גדול ולא שילם מסים. לכן תגיד לו, האוצר מוחרם למלך.
הוא הלך ואמר לחייט מה שציווה לו המושל. אמר לו החייט: מה רוצה המושל? איזה אוצר בראשו? חייט אני. שאל אותו הנציג: חייט עני מרופט אוכל דג כזה יקר? אמרו לו החייט: אדוני! יש לנו יום אחד בשנה שהוא מכפר על כל עוונותינו שאנו עושים כל ימות השנה, וכשמגיע יום זה לא נכבד אותו? אמר לו: כיוון ששכנעת אותי על כוונותיך הטהורות הרי אתה פטור, ושתהיה לך סליחה וכפרה באמצעות הדג ...


ישנם סיפורים שונים ומשונים על יום הכיפורים בתקופות השונות. מספרים כי רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, כי משנכנס ערב יום הכיפורים, קודם תפילת מנחה לבית הכנסת, בדק כל מקום וכל פינה, מתחת השולחנות והכסאות והספסלים, ולאחר מכן עלה לארון הקודש, פתח אותו טען לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר: רבונו של עולם, בוא וראה מה בין בניך לבניו של עשיו? אילו נצטוו בניו של עשיו לאכול ולשתות היום, כמה שיכורים היו מוטלים מתחת לכל שולחן וספסל. ואילו בניך, נצטוו לאכול ולשתות היום כפי שנאמר על האוכל ושותה ביום התשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי. ואני לוי יצחק מברדישטב מעיד לפניך ולפני כל הקהל הקדוש הזה, שבדקתי מתחת לכל שלחן וספסל ואפילו שיכור אחד לא מצאתי ...

בערב יום הכיפורים לאחר הסעודה המפסקת הולכים לבית-הכנסת להתפלל. בערב זה כמעט כולם הולכים לשמוע את תפילת "כל נדרי". כפי שמקובל חובר הנוסח של "כל נדרי" בספרד, בשעה שהאנוסים היו מתכנסים במרתפים ובמערות, היו קוראים בפני הנאספים את הנוסח הזה של התרת נדרים, לרמז שמתבטלים כל הנדרים והשבועות שהם האנוסים נדרו ונשבעו בשעה שקיבלו את הנצרות.
אבל השאלה המתבקשת היא מי חיבר את המנגינה הנפלאה ל "כל נדרי" ? על כך מספר ב. יאושזון (ב. יוסטמן) ז"ל בספרו "מאוצרנו הישן" את הסיפור הבא על הלחנת הלחן לכל נדרי מפי המלחין היהודי הנודע גולומב שסיפור את סיפור המעשה הבא:
בין מקורביו של מלך ספרד פרדיננד נמצא אחד בשם דון מנועל, שהיה מקובל מאוד במדינה. דון מנואל היה אחד מן האנוסים, הוא נתגלה על ידי מרגליה של האינקויזיציה, ובית הדין שלה דן אותו להישרף על המוקד. בטקס ההוצאה להורג נכח המלך בעצמו, וברגע האחרון הביע המלך רצונו לחון את החוטא, בתנאי שיביע בפרהסיא את חרטתו ויישבע אמונים כי למן היום והלאה כבר יהיה נאמן לאמונה הנוצרית. דון מנועל הירהר לרגע ואחר כך פנה אל המלך והתחיל צועק: השלשלת, השלשלת, איך אפשר לנתק את השלשלת? איזו שלשלת שאל אותו המלך, הרי אין אתה קשור לשלשלת? דון מנואל לא חדל לצעוק: השלשלת של אברהם יצחק ויעקב שנמשכת עד דוד המלך (לדון מנואל הייתה איגרת יוחסין שמוצאו מגזע זרע המלך דוד), איך אני יכול להסכים להינתק מן השושלת הזאת? ואחר כך קרא בקול רם "שמע ישראל" וקפץ אל תוך מדורת האש של האינקוויזיציה. אחד מן המלחינים שבאותו הדור, כך מספרת האגדה, הנציח את כל המעמד הנורא הזה ביצירה מוסיקאלית והיא נתקבלה אחר כך בכל תפוצות ישראל כניגון המסורתי ל "כל נדרי".

בצלילי ההקדמה הראשונים באים לידי ביטוי רגשותיהם הקדושים של האנוסים, בשעה שהם מתאספים ביום הנורא בחדרים התת-קרקעים ובמרתפים האפלים נסתרים, להתפלל במחתרת אל בורא העולם. אחר כך הצלילים הולכים ומתגברים, נעשים סוערים יותר, נשמעים קולות הנואקים, מלאים פחד ויאוש.זוהי ההתנפלות הפתאומית של חיל האינקויזיציה המתפרצים אל המחבוא הנסתר ... ואחר כך ... אנקותיהם ואנחות יאוש של המעונים הנכלים בשלשלאות ברזל ואחר כך הולכים הנידונים אל ההוצאה לשריפה, ואחר כך קריאות אוי, אוי, אוי המהדהדת והמלאה גאון, עקשנות ובוז אל האויבים, וקריאות: השלשלת! השלשלת! של דון מנואל ... ואחר כך צלילי הגסיסה, החרחורים האחרונים, אפיסת הכוחות המסתיימות בקריאה האחרונה: שמע ישראל !!!


סיפור הקשור עם יום הכיפורים מובא בספר "שלשלת הקבלה" ושם מסופר:
קבלתי שהיה לרמב"ן (רבי משה בן נחמן - 1194-1270 - הטמון בעכו) שהיה מגדולי ישראל בימי הביניים, תלמיד אחד בשם ר' אבנר, ושרתה עליו רוח עוועים ונעשה צדוקי, ומזלו גרם שעלה במעלות, ויהי נורא בכל הארץ. אחרי ימים ושנים כאשר הגיעו הימים הנוראים ראש השנה ויום הכיפורים, בא אל רבו ביום הכיפורים והביא עימו חזיר ונחר אותו בפני עיני רבו, בישל אותו ואכל אותו באמצע יום הכיפורים היום הקדוש והנורא. לאחר שגמר את הסעודה הדשנה, שאל את רבו, רבי משה בן נחמן, בכמה עבירות הוא עבר וכמה כריתות הוא חייב? אז אמר לו רבי משה כי הוא עבר על ארבע ... התעקש אבנר ואמר לו: אני עברתי על חמש ... הרמב"ן נתן בו עיניו דרך כעס, ויאלם האיש, כי עדיין נשאר בו מעט יראת הכבוד ודרך ארץ בפני רבו.

ולבסוף שאל אותו הרמב"ן את השאלה, מי הביא אותו אל ההמרה? על כך השיב אבנר: קרה פעם כי שמע מפי רבו (רבי משה) שדרש בפרשת "האזינו" כי בפרשה זו כלולות כל המצוות שבתורה, וכל הדברים שבעולם. ולפי דעתו לא נכון הדבר, ומאז הוא הנפך לאיש אחר ... ויען הרמב"ן: עדיין אני עומד על כך. ופנה אל אבנר ואמר לו: שאל נא מה שתרצה בכל מה שנוגע לפרשה זו, פרשת "האזינו". ויתמה אבנר מאוד ואמר לרמב"ן: אם כך, הראה נא לי אם תמצא את שמי כתוב בפרשת "האזינו". על כך השיב הרמב"ן: כן דיברת, מידי תבקשנו. ותיכף פנה הרמב"ן לקרן זוית והתחיל להתפלל. לאחר שגמר את התפילה, בא אל אבנר ואמר לו: שמך נמצא בפסוק "אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם" כי בכל אות שלישית של התבות אלו יש את שם האיש שהיה ר' אבנר. בשמוע אבנר את מה שאמר רבו, נפלו פניו, וישאל לרבו הרמב"ן האם יש תרופה ומרפא למכאובו. ויאמר הרמב"ן: אתה שמעת את דבר הפסוק. וילד הרב לדרכו, ותיכף לקח אבנר ספינה בלי מלח, ונכנס בתוכה וילך באשר מוליכו הרוח, ולא נודע ממנו מאומה.


התפילה המרכזית ביום הכיפורים היא "הוידוי". הרב יצחק מאיר אלתר (רוטנברג) מגור (1799-1866) מייסד שושלת חסידות גור, שהיה מגזע המהר"ם מרוטנברג, בעל מחבר הספר "חידושי הרי"ם" היה אומר: מפני מה סידרו את הוידוי - "על חטא" בסדר אלף בית? [ 2 ] התשובה: אלמלא האלף בית היינו מתוודים בוידוי שאין לו סוף ... שכן העבירות והחטאים והפשעים שבידינו אין להם סוף ...

לפי המסורת הוצא רבי עקיבא להורג ביום הכיפורים ולזכרם של עשרת הרוגי מלכות, שובצה בתפילת מוסף של היום, הקינה על עשרת הרוגי מלכות הנאמרת בבתי הכנסת ביום זה.

פיקוח נפש דוחה את יום הכיפורים

לפני מאה וחמישים שנה בערך, התפשטה מגיפת החולי-רע במדינת ליטא. המגיפה הפילה חללים רבים, וכאשר הגיעו הימים הנוראים והמגיפה עדיין משתוללת. מחמת חלישות הגוף והרעב גוברת הסכנה להתפשטותה של המגיפה ביתר שאת, וכשהגיע יום הכיפורים פירסם הרב ר' ישראל סלנטר (ליפקין) (1810-1883) מייסדה של תנועת המוסר אשר הטביעה את חותמה על רוב הישיבות הליטאיות. ר' ישראל כאמור, פירסם מודעות בכל בתי-הכנסת ובתי המדרש בוילנא, הוראה חד משמעית לא להתענות ביום הקדוש הזה, לקצר בפיוטים, לטייל בחוצות העיר, לשאוף אויר, להושיע איש את רעהו בכח, בכסף ובעצה. מחמת חשש פן העם לא יציית להוראתו מפני קדושת ואימת היום הקדוש והנורא של יום הדין. עלה בעצמו על הבימה שבבית-הכנסת הגדול של וילנא, שהיה מלא מפה אל פה, ולאחר תפילת שחרית של יום הכיפורים, הוציא מאמתחתו בקבוק יין ועוגות. הוא קידש על היין ואכל את העוגות לעיני כל הקהל הקדוש הזה.

קודם תפילת "כל נדרי" מכריזים: "בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, על דעת המקום ועל דעת הקהל אנו מתירים להתפלל עם העבריינים". הכרזה זו הונהגה ע"י ר' מאיר מרוטנברג (1220-1293), כוונתו הייתה להתיר להתפלל ביום הכיפורים עם אותם מהיהודים שעברו על תקנות הציבור, ושהוטל עליהם חרם מטעם הקהילה היהודית. למשך יום הכיפורים הוסר החרם מעליהם והותר להם לבוא ולהתפלל בקהל ה'. ישנה גירסה אחרת שה "עבריינים" מכוון לאנוסים שהמירו את דתם למראית עין ונשארו נאמנים בליבם לדת ישראל, והיו באים בסתר בליל יום הכיפורים לבית-הכנסת בכדי להתפלל בציבור.

יום הכיפורים הוא גם חג, והוא נרשם בחגי ישראל, לא רק כצום וכיום של צער וחרטה על העוונות, אלא גם כאמור חג. פילון האלכסנדרוני (ידידיה) מנמק את משמעות החג: אחרי השופר חוגגים את יום הצום. ושמא יאמר איש מן המאמינים אמונה אחרת ואינם חוששים לגנות הדברים הבאים הנאים: וכי חג הוא זה, שאין בו משתה וסעודות וחבורות אורחים ומכניס אורחים ויין רב ומיני מעדנים וערימות מכל דבר הצריך לסעודה בהמו? כי חושבים הם, כנראה, שלזה עונג ייקרא וזה מביא לידי תענוג, ואינם יודעים מה הוא התענוג לאמיתו, אותו הכיר החכם השלם בעינו החודרת. על כן קרא לצום חג, וזה למען כיבוש היצר, אשר המחוקק מצווה לנהוג בו בכל שעה ובכל מקום ובכל ענייני החיים. ואולם הפעם הוא מצווה עליו ביתר תוקף בהקדישו לו יום מיוחד. כי מי שלמד להינזר מן הדברים ההכרחיים כמזון ומשתה, איך לא ידע להינזר מהמותרות, שכל עיקרם לא באו לשם הקיום והצלת החיים, אלא לשם הנאה מזקקת ... ?

דפים בנושא:


הערות:
1. לא ברור מי האיש עם גבות עבות אליו התכוון נח זבולוני, ייתכן והכוונה לסדאם חוסיין.
2. תפילת "על חטא" מסודרת לפי סדר הא-ב: על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון, ... בבלי דעת ... בגלוי עריות וכו.

כתבה זו נכתבה לפני יום כיפור תשנ"ו - כלומר חודש ספטמבר 1995. נראה שכתבה זו יועדה להופיע בעיתון "דבר" אך לא פורסמה. - אלי זבולוני
Powered By Click for details


לא פורסם נשלחו לפרסום 1995
לחצו לפתיחת המסמך
לחצו לפתיחת המסמך
שימו לב: התמונות מוגנות בזכויות יוצרים, אין להעתיקם ללא ציון המקור ממנו נלקח הדף - לפרטים פנו לדף צרו קשר
 

ייזום והקמת האתר - אלי זבולוני - עולמות אפשריים בע"מ עולמות אפשריים בע"מ © 2010-2017 - עיצוב: סטודיו פיני חמו

© האתר ranaz.co.il והתוכן המצוי בו מוגנים בזכויות יוצרים. כל זכויות היוצרים על תוכן האתר שייכות לילדיו של נח זבולוני
כל התמונות באתר (אלא אם כן צוין אחרת) הן פרי יצירתו של אלי זבולוני בעל הזכויות בהם. אין לעשות בהן כל שימוש או לשנותן ללא הרשאה מפורשת מיוצר התמונות.
אין להעתיק, לשכפל, לחקות או לעשות כל שימוש בתוכן שבאתר ללא רשות בעלי הזכויות.
בקשות לשימוש בתוכן כלשהוא מהאתר יש לשלוח דרך דף צרו קשר.