לדוגמא: הרב שך | "הרב שך"
חפשו

חנוכה - הרצאת תשנ"ו


מאת: נח זבולוני
פורסם: לא פורסם | הרצאות - 18/12/1995
מאי חנוכה? שואלת הגמרא במסכת שבת דף כ"א ע"ב, שעל חג זה נאמר:
בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה תמניה אינון דלא מספד בהון ודלא להתענות בהון? ועל כך משיבה כשנכנסו היוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו להדליק יום אחד. נעשה נס והדליקו ממנו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה.
עד כאן על חנוכה במקורות.

המעניין בדבר כי לא חגגו על הנסים של רבים בעד מעטים, גבורים ביד חלשים ומטמאים ביד טהורים ורשעים ביד צדיקים וכו' [ 1 ] , אלא אך ורק משום שמצאו פך שמן טהור בבית המקדש שהיה רק ליום אחד ונעשה נס שדלק 8 ימים ...

גם בספר חשמונאים א' וב' מסופר כי עיקר החג הוא בגלל חנוכת המזבח אשר טימאו היוונים, חוגגים שמונה ימים.

לחג החנוכה מספר שמות, כגון: "חג האורים", "חג הנרות", שמות אלה אנו מוצאים בספרו של יוסף בן מתתיהו המכונה יוספוס פלאוויוס.

בפסיקתא רבתי פרק ב', מובא טעם אחר ושונה לחלוטין מזה שבגמרא לחגיגת ימי חנוכה והוא אומר:
בשעה שניצחו בניו של חשמונאי כהן הגדול למלכות יוון, נכנסו לבית המקדש שמצאו שם שמונה שפודין של ברזל, וקבעו אותם, והדליקו בתוכם נרות.
לפי זה יוצא כי שמונת ימי החנוכה כנגד שמונה השפודין של ברזל שהדליקו בהם נרות. רמז לכך אנו מוצאים במקום אחר בתלמוד במסכת מנחות כ"ח ע"ב שם נאמר: "כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי שפודים של ברזל וחיפו אותם בעץ, העשירו עשאום של כסף חזרו והעשירו עשאום של זהב" נמא שבבית המקדש היתה מנורה של בית החשמונאים שהיתה עשויה בהתחלה שפודים של ברזל.

ריבוי השמות והסמלים גרמו לכך שבמשך הזמן נשתכח הטעם האמיתי לקביעת החג והיה צורך לנמק אותו מחדש, וכנראה שזוהי הסיבה האמיתית לשתי השאלות שנשאלו בענין זה בתקופה מאוחרת (מגילת תענית):
ומה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא בימי מלכות יוון שנכנסו בני החשמונאי להיכל , ובנו את המזבח, ושדוהו בשיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים. והשאלה העיקרית למה מדליקים נרות בחנוכה? אלא בשעה שנצחו בניו של חשמונאי הכהן הגדול למלכות יוון, נכנסו לבית המקדש מצאו שם שמונה שפודים של ברזל וקבעו אותם והדליקו בתוכם נרות
הפסיקתא כמו שנאמר לעיל. במקורות אלה אין שום זכר לנס של פח השמן.

נימוקים אלה לחג לא הניחו את דעת החכמים, הואיל ולא היה בכוחם להלהיב את העם, המדוכא לאחר חורבן ארצו ואובדן עצמאותו המדינית. כדי לקיים את החג להבא לדורות, דרוש היה טעם ונימוק משכנע אחר שישמש יסוד לכל המנהגים, שהיו להם אז מהלכים בקרב העם בקשר לחג, ושיהיה בכוחו לתת ביטוי לרגשות העם בימים ההם, גם ביחס לחלקי האומה שנשארו בארץ וגם ביחס לאלה שהלכו לגולה.

וזה היה הנס. הרעיון שההיסטוריה נעשית לא בכח ולא בחיל אלא ברוח השם. את הרעיון הזה מצאו חכמינו באגדה שמובאת במסכת שבת והיא: מאי חנוכה? על פח השמן שהיה בידו לדלוק יום אחד ודלק שמונה ימים. מלבד הרעיון הנעלה הצפון באגדה זו, גדלה חשיבותה בעיני העם גם על ידי זה שהיא נותנת טעם אחר גם לקביעת החג שמונה ימים וגם לאופן חגיגתו על ידי הדלקת הנרות, ואמירת הלל. והואיל וקבעו החכמים לברך כל ימי החג בשעת הדלקת הנרות לא רק על ההדלקה, אלא גם ברכה "שעשה נסים לאבותינו", ואם הנרות הם סמל הנס חייבים להעמידם במקום גלוי כדי לפרסם את הנס ואסור להשתמש באורם. ולא נתקררה דעתם של החכמים עד שקבעו בתקופת הגאונים "שהנרות הללו קודש הם" (בספרים האחרונים בית יוסף לטור אורח חיים, פרי חדש, באר היטב ועוד).

יהודית והולופרנס

יש מנהגים רבים בימי החנוכה כגון שאוכלים מאכלי גבינה. בספר "יהודית" הנמנה על הספרים הגנוזים, מסופר על מעשה הגבורה של האשה יהודית, אשר בעלות צבא אשור (הכוונה לצבא פרס), על עיר מושבה, הפקירה את עצמה ויצאה אל האויב, וביפיה הרב לקחה שבי את לב המפקד הולופרנס. באישון הליל הסירה את ראשו מעליו ובזה גרמה למנוסת האויבים ולהצלת עירה.
המסורת קשרה מאורע זה עם מעשי החשמונאים ואף ראתה ביהודית את בתו של מתתיהו החשמונאי ואחותו של יהודה המכבי. ביחוד נפוצה מסורת זו בקרב יהודי איטליה, מקום שם הפך מעשה הגבורה של יהודית לסמל חג האורים (בדופנה האחורית של חנוכיה מהמאה ה-16 מאיטליה מתוארת יהודית כשהיא נושאת חרב בימינה ובשמאלה ראש הולופורנוס. בסידור מצוייר של האיטלקים מן המאה ה-16 מתוארת יהודית לצד ברכת הנרות של חנוכה, כשהיא נושאת את ראש הולופרנס ושמה אותו בשק.

סיפור היסטורי מימי בית שני באחד הספרים החיצוניים שנכלל בתרגום השבעים בין ספרי המקרה ונתקבל בכנסיה הקתולית כאחד מכתבי הקודש: הנוסח של הספר נשתמר ביוונית נוסחאות מקוטעות ומעובדות השתמרו בעברית בסיפורים מדרשיים מימי הבית השני.

באחד הסיפורים לאחר שהולופרנס שם מצור על הערים, והצמא נתן את אותותיו ולאחר חודש גמרו זקני העיר בדעתם להסגיר את עצמם לאויב בעוד חמישה ימים. בעיר בתולה גרה אשה אלמנה בשם יהודית שהיתה מפורסמת ביפיה ובצדקתה וכשנודע לה על החלטת זקני העיר היא פונה לראש העיר וגוערת על ההחלטה שלהם, אולם בלא לפרש את טיב המעשה שהיא עומדת לעשות היא יוצאת אל מחנה הולופרנס וקונה את לבו של הולופרנס ובשעת משתה כשנרדם מרוב יין שהיא השקתה אותו, היא נוטלת את חרבו מסירה את ראשו מעליו וחוזרת לעירה. מות מפקדם הטיל מבוכה ומהומה במחנה ואנשיו היו בורחים ונופלים בחרב בני ישראל. היהודים חוגגים את נצחונם ויהודית שרה שיר תהילה והודיה לשם והיא מהוללת בפי עמה. אחר כך היא יושבת בעירה בלי להינשא לאיש עד מותה בת 105 שנים.

באמנות, נוסף לחנוכיה והסידור האיטלקי מופיעה גם דמותה של יהודית וסיפור העלילה, ביחוד האפיזודה של ליל הריגתו של הולופרנס מופיעים תדיר באיקונוגרפיה (תורת הפסל) של האמנות הנוצרית, בפסלים בשערי הכנסיות, בציור ובפיסול וכן בספרות ובמוסיקה. בסימבוליה הנוצרית מסמלת דמותה של יהודית את הכנסיה הלוחמת. בשירת ימי הביניים מסמלת יהודית את תהילתה של ירושלים ואת ישועתו של העם היהודי. ברוח זו היא מתוארת בפואימה אנגלו-סכסית עתיקה ובפואמת בגרמנית של ימי הבינים מן המאה ה-12. מעשה יהודית נזכר גם ב "קומדיה האלוהית" של דנטה (המצרף שיר איקס), לפי הסיפור היא האכילה אותו גבינה וכן השקתה אותו הרבה יין.

סביבון ומשחקי מזל

ישנם עוד מנהגים קצת מוזרים בימי חנוכה כדי לבלות את הערבים בשמחה ובשעשועים נהגו לשחק בקלפים, ואף תלמידי חכמים לא ראו בזה איסור, כי לפי ההלכה אסור לשחק בקוביה. הטעם להיתר זה, אולי משום שמשחק זה הוא זכר למלחמת המכבים בימים ההם. אבל רבי לוי יצחק מברדיצ'ב מחה בכל תוקף נגד מנהג זה. כדי לשעשע אף את הילדים המציאו להם את משחק הסביבון, והואיל והוא נפוץ מאוד, ביקשו לנמקו בנימוק דתי היסטורי: כי לפי מה שאנו אומרים בעל הנסים "להשכיחם תורתך" בזמן ההוא אמרו כולם בעל פה ובאגודה אחת, והיתה הגזירה שלא יתאספו במקום אחד אגודות אגודות. מצאו החכמים בעת הגזירה עצה נפלאה בזו שעשו משחק סביבון, להראות את אויביהם, אם ימצאו, ששחקו במשחק הסביבון ולא למדו, ובהמצאה כזאת יכלו ללמוד וללמד. לכן נשאר המשחק לזכר הנס שבעבורו לא שכחו את תורת השם שעמדה לאותנו ולנו. [ 2 ]

דמי חנוכה

נהוג היה בקהילות היהודיות במזרח אירופה לחלק לילדים בחנוכה מתנות כסף - מספר מטבעות - בתור "דמי חנוכה" או "מעות חנוכה". מנהג זה הונצח ע"י ספורים שונים ויפים אצל "שלום עליכם" ואחרים. אולם בארצות המערב וביחוד בגרמניה היו נותנים לילדים בחנוכה מתנות יקרות ערך ולא הסתפקו במספר מטבעות כסף. דבר זה בא בהשפעת חג המולד הסמוך לחנוכה, שהאופייני בו הוא חלוקת מתנות לקרובים, למכרים ובמיוחד לילדים. ע"י מתנות חנוכה רצו היהודים למנוע רגש קיפוח אצל ילדיהם לעומת ילדי הנוצרים.

בירושלים היה נהוג לפני דור אחד, שהתלמידים ומלמדיהם מתלמודי תורה הספרדיים, יצאו לרחובות לאסוף תרומות וצרכי אוכל לסעודת חנוכה. הם היו עוברים בחוצות העיר בזמרה ובפתח כל בית וחנות היו שרים בלדינו (השפה העממית של הספרדים) כדלקמן: הבא לנו שמן זית, יתנכם אלוקים כפליים, הבו לנו קמח, יוסיף לכם חיי נצח.

בבוכרה היו נוהגים לשלוח למלמדים ולקרובים העניים עוגות ובתוכן מטבעות כסף וזהב. בתורכיה היו נוהגים נכבדי הקהילה היהודית לעבור מבית לבית ולחלק לביבות לתושבים, כתמורה קיבלו "מעות חנוכה" לתמיכת עניי העיר.

עם תחיית הרגש הלאומי בארץ ובחו"ל, ההרגשה בחג החנוכה, מלחמת השחרור של המכבים, ימי החנוכה מוקדשים לפעולה מוגברת למען הקרנות הלאומיים ותנועות הנוער השונות נוהגות לערוך תהלוכות אורים העשויים להלהיב את הרגש הלאומי בקרב הציבור. מנהג חדש בארץ הוא מרוץ הלפידים מכפר מודיעין לערים ולישובים השונים.

את חג החנוכה נאמר שחגגו "לשנה אחרת" ולא באותה השנה עצמה. על כך אמר הרב קוק משום שכל פעם כשמתרחש נס פתאום, צריך להמתין זמן מסויים ולראות מה יהיו המשכי ההתפתחות של הנס ומה יצמח ממנו, שכן בתולדות עם ישראל כבר אירע לא פעם שלאחר השמחה הפתאומית, ששמחו בשעה שהיו בטוחים בנס שהתרחש ובישועה שבאה, צצה ועלתה האכזבה המעציבה, וראו עד מהרה כי השמחה היתה שמחת שוא ובאה בטרם עת ...

הערות:
1. נח זבולוני השתמש פה בחלק מתפילת "על הניסים" הנאמרת בחג החנוכה.
2. הציטטה היא מאוצר כל מנהגי ישרון של הרב אברהם אליעזר הירשאוויץ (ששם מופיע משחק הסביבון כמשחק דריידל).

הכתבה נכתבה לצורך הרצאה לקראת חג החנוכה תשנ"ו (נתון המופיע בעותק של הרצאה זו), ולפי זה נקבע תאריכה - כ"ה כסלו תשנ"ו - אלי זבולוני
Powered By Click for details


לא פורסם הרצאות 1995
לחצו לפתיחת המסמך
לחצו לפתיחת המסמך
שימו לב: התמונות מוגנות בזכויות יוצרים, אין להעתיקם ללא ציון המקור ממנו נלקח הדף - לפרטים פנו לדף צרו קשר
 

ייזום והקמת האתר - אלי זבולוני - עולמות אפשריים בע"מ עולמות אפשריים בע"מ © 2010-2017 - עיצוב: סטודיו פיני חמו

© האתר ranaz.co.il והתוכן המצוי בו מוגנים בזכויות יוצרים. כל זכויות היוצרים על תוכן האתר שייכות לילדיו של נח זבולוני
כל התמונות באתר (אלא אם כן צוין אחרת) הן פרי יצירתו של אלי זבולוני בעל הזכויות בהם. אין לעשות בהן כל שימוש או לשנותן ללא הרשאה מפורשת מיוצר התמונות.
אין להעתיק, לשכפל, לחקות או לעשות כל שימוש בתוכן שבאתר ללא רשות בעלי הזכויות.
בקשות לשימוש בתוכן כלשהוא מהאתר יש לשלוח דרך דף צרו קשר.