"מה לנו ולהם"? - "יתד נאמן" יוצא נגד השתתפות חרדים בהפגנות הימין ו "מתחשבן" עם הציונות והימין

ההפגנה של הימין נגד ביקורו של יאסר ערפאת בירושלים, שכביכול, עמד לבוא לירושלים להתפלל באל אקצה שעל הר הבית. והקינוח של ההפגנה - הפוגרום בערביי מזרח ירושלים, בה ראו גם כיפות שחורות ואף "קאפעליושים" (מגבעות) של בחורי ישיבות חרדיות, הדליקו נורה אדומה ופקחו את עיניהם של חרדים מסויימים, השואלים את השאלה הנצחית והקרדינאלית: "מה לנו ולהם" ? !!!

המפלגות החרדיות הממוסדות: אגודת ישראל ודגל התורה, האחרונה שהתפלגה ממפלגת האם שלה "אגודת ישראל" ועשתה "שבת" לעצמה. מפלגות חרדיות אלו שונות כיום מאגודת ישראל שלפני קום המדינה, שגרסה את השיטה של "ספלנדיד איזוליישון" (התבדלות גמורה) מהציונות. אולם יש בתלמוד מונח מסחרי ומשפטי בשם: "דבר תורה - מעות קונות" באירוניה מושחזת, כלומר: בעד כסף אפשר לקנות הכל, ויש שבר במצרים ... עם קום המדינה חל שינוי במפלגה החרדית "אגודת ישראל", היא נכנסה לקואליציה הממשלתית עוד בימי חייו של דוד בן גוריון, ושר הסעד היה המנוח הרב יצחק מאיר לוי גיסו של הרבי מגור הרב פנחס מנחם אלתר יבל"א.

נחזור להפגנת הימין. בטאון של "דגל התורה", למחרת ההפגנה וכנראה בעקבות המחזה המביש בו ראו את בחורי הישיבה מישיבות חרדיות יחד עם המתנחלים, עשו מה שעשו, שואל את השאלה הנצחית של היהדות החרדית "מה לנו ולהם" ? "מה להם לנאמנים לגדולי התורה האמיתיים ולהפגנות המנוהלות ע"י פורקי עול תורה ברב או במעט" ? והוא עושה חשבון נוקב עם האידיאולוגיה הציונית ולא חס גם על שוכני עפר כגון אליעזר בן יהודה מחייה השפה העברית שמוסיף לשמו את המלים שר"י (שם רשעים ירקב - נ.ז.). ה "יתד", עומד על הצלחתה של האידיאולוגיה הציונית לסחוף אחריה יהודים שומרי מצוות רבים, שנבעה מהעובדה שהאידיאולוגיה הציונית נבנתה על בסיסם של ערכים מקודשים לעם ישראל כולו. שלדעת הבטאון היתה שיקרית כי האידיאולוגיה האמיתית לדעתו הייתה להפוך את עם ישראל ל "ככל הגויים" שנשען על רגליים איתנות, ובכך הטעתה יהודים רבים מאוד "שלא ראו את הסכנה המסתתרת מאחורי הסיסמה "שיבת ציון" של הרצל וחבר מרעיו".

הביטאון קובע: כי רק גדולי ישראל הם שראו בעין הבדולח שלהם, את השקר שמאחורי האמת. "הם שקילפו את הציפוי היהודי מעל האידיאולוגיה הנוכרית. הם שהתריעו וחזרו והתריעו מפני ההתפתות לדברי החלקלקות שלוו בקורטוב יהדות ובמלוא הכף חילוניות.
כך היה גם כאשר מנהיגי הציונים "אימצו" את לשון הקודש. אותה לשון ששימשה את עם ישראל במהלך הדורות לדברים שבקדושה, נלקחה ע"י המנהיגות החילונית כחלק גס בנושא זה. מהי המטרה האמיתית המסתתרת מאחורי "תחיית השפה העברית". גם כאן השתמשה ההנהגה הציונית בערך יהודי מקודש, כדי לסחוף אחריה יהודים תמימים, שלא הבחינו כי המטרה אינה "קידוש החולין" אלא "חילון הקדושה".
ואחד מגדולי ישראל נשאל פעם ע"י "מחייה" השפה אליעזר בן יהודה שר"י, מדוע כה גדולה ההתנגדות למפעלו, והרי מדובר בלשון הקודש? השיב לו אותו גדול: היין, כידוע, הוא ערך חשוב ביהדות. קידוש, הבדלה וכל דבר מצווה עושים על יין. ובכל זאת כאשר מחלל שבת נוגע ביין, מיד הוא נפסל בשתיה! בזה כוחם של גדולי ישראל האמיתיים, שיש להם את "חוש הריח" להבחין היכן מדובר בערכים יהודים אמיתיים והיכן מדובר בערכי חולין המצופים במעטפה דקה של יהדות".

הביטאון קובע עוד כי לפני 15 שנה, כאשר ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, מסר את סיני למצרים ושרפו את ימית, אז לפי ה "יתד" אם השמאל היה מכריז על הפגנת תמיכה המונית בתהליך המדיני עם מצרים, האם היה עולה בדעתו של יהודי שומר מצוות ובוודאי יהודי חרדי, להשתתף בהפגנה מעין זו? חרף שמועצת גדולי התורה של אגודת ישראל תמכה באופן הברור ביותר בהסכם השלום. ואף על פי כן לא היה עולה על דעתו של יהודי חרדי ליטול חלק בהפגנת השמאל, מסיבה פשוטה. השלום אליו שואף השמאל, אינו השלום אליו שואפים גדולי התורה וישראל, הם רוצים רק בהפחתת שפיכות הדמים ...

ואילו כיום נהרו חרדים רבים להפגנות הימין שדבק בסיסמה "ארץ ישראל השלמה" או "ירושלים לא תחולק". שלפי הימין מהו ארץ ישראל לדידם. על כך התבטא ביבי נתניהו, שאמר: "אנחנו פה כי אין לנו ארץ אחרת", דבר המנוגד להשקפת היהודי החרדי, שלדידו כידוע, ארץ ישראל היא ארץ הקודש, ארץ המקיאה מתוכה את החוטאים והמורדים בהקדוש ברוך הוא ...

וכאן עושה הביטאון חשבון עם הימין ומגלה את פרצופם האמיתי, ומסיר את הצביעות מפניהם. "אנשי הימין, וזה כולל גם את נאמני הדת הלאומית, יכולים לזעוק בגרון ניחר כי "ארץ ישראל שלנו" ובה בשעה לגנות את המפגינים נגד חילולי שבת, פרסומי תועבה ועקירת קברי קדמונים. לדידם הסכנה על ארץ ישראל מרחפת מידיו של ערפאת וחבר מרצחיו. בעוד שכל יהודי הנאמן לתורה ומצוותיה, יודע כי הסכנה לשלמותה של הארץ באה מידיהם של מחללי שבת מפרסמי התועבות ברשות הרבים ובוזי התורה ומצוותה. כי "ארץ ישראל" של הימין, אינה "ארץ ישראל שלנו".

כך גם ירושלים, הימין רואה בה עיר בירה, מקום יהודי היסטורי המסמל את חזון שיבת ציון, אין הוא רואה כל סתירה בין המאבק על ירושלים, לבין עלייתם של יהודים טמאי-מתים על הר הבית, מקום המקדש. הוא מוכן לקבל את טקסי "השבעה" מלווי הפריצות ליד רחבת הכותל המערבי, כסמל לאומי ציוני. לדעת כמה מרבניו יש כבר למחוק מהסידור בתפילת "נחם" הנאמרת בתשעה באב, את המלים "העיר החרבה הבזויה והשוממה". אבל כל יהודי חרדי יודע כי לירושלים עיר הקודש, משמעות אחרת. הוא אינו רוקד ליד כותל המערבי, אלא קורע את בגדיו כאשר הוא רואה את החורבן. הוא אינו שמח בפסטיבלי הפריצות הממלאים את רחובותיה וממשיך לקונן על חורבנה הנורא".

לאור כל זה המסקנה המתבקשת מאליה היא: "ירושלים של הימין אינה ירושלים שלנו! " לכן גם אם המילים דומות, גם אם הסיסמאות מדברות אל הלב היהודי, אין בינן לבינינו ולא כלום. מה להם, ליהודים חרדים, ולהפגנות הימין? מה להם לשומרי התורה בטהרתה ולאותן מחאות לאומניות, המנוערות מזיקה יהודית אמיתית? מה להם לנאמנים גדולי התורה האמיתיים ולהפגנות המנוהלות ע"י פורקי עול תורה ברב או במעט? אין מקומו של יהודי חרדי במקומות אלו. מי שמעט תבונה בליבו, צריך לחוש בושה בעקבות דיווחי התקשורת על נוכחותם של חרדים בהפגנות הימין. מה לנו ולהם? האם "ארץ ישראל" של יצחק שמיר היא ארץ ישראל של נאמני התורה? האם "ירושלים" של רחבעם זאבי היא "ירושלים" משאת הנפש של שומרי התורה? היכן התבונה וחוש האבחנה הבסיסי, כדי להבדיל בין אור לחושך ובין קודש לחול? קובע "יתד" בטאון של דגל התורה שבראשה עומד הרב אליעזר מנחם שך ונציגיה משתתפים באופוזיציה של הימין.

לכאורה דברים מנוגדים למעשים המתבצעים ע"י נציגי מפלגה זו לכל אורך הדרך מאז שבחרה מקודם להקמת תנועת ש"ס, בקיצוניותה עם הקמת ממשלת העבודה ומאבקה בה בכל מחיר ...