הרב משה יהושע לייב דיסקין - מייסד בית היתומים דיסקין

בירושלים האולטרא חרדית קיים מוסד בשם "בית יתומים דיסקין" נכון יותר בית יסומים דיסקין, שנוסד בשנת [1902] שהקים הרב משה יהושע לייב דיסקין רבה של בריסק, שעלה לארץ ישראל לפני למעלה ממאה שנה והשתקע בירושלים שבין החומות.

היה דמות שכל התפוצות היו פונים אליו. ראש כל בני הגולה, היה מקובל גם על ערבים תושבי העיר העתיקה.התיישב בישיבתו ישיבת אהל משה שהקים, גם ערבים היו משכימים לפתחו לבקשת ברכה להתפלל על חולה.

מדי יום ביומו היה נוהג לצאת לשוח בשדה לשאוף אויר כמצוות הרופאים. היה עובר פעם דרך שער שכם ופעם דרך שער יפו, יוצא מן החומות וחוזר כעבור שעה לביתו. פעם אחת בטיולו היומי בבקעת גיא בן הינום הסמוכה לשכונת ימין משה השגיחו בו שני רועי צאן רבים ומכים אחד את השני במקלות. כאשר הרגישו כי הרב מתקרב פסקו לריב ורצו אל הרב ואמרו לו כי חברו טוען כי אני גנבתי ממנו עז. העזים היו פזורות לשני הצדדים של הגיא. שאל הרב את אחד הרועים "איך אתה יודע כמה עזים יש לך ?" ענה לו: "לפי מספר התיישים, על כל תייש יש לי 9 עזים כלומר יחד 10. ובמקרה שיש כתם על הראש סימן שיש לו 10 יחד 11".

הרים הרב את עיניו ושאל: "תראה לי את העזים שלך", הראה לו, מצד ימין נמצאים 10 תיישים ועל אחד שני כתמים, צריך להיות 102 ויש לי רק 101, מפני שהוא גנב ממני אחד.
אמר הרב: תמנה עוד פעם, ולאחר שמנה התברר שיש לו 102. הרועים ראו בזה מופת. הרב מבריסק התערב ואמר זה לא מופת, אני ספרתי. זו ספירה שספרתי.

מספרים עוד "מופת", באחד הימים עמד על המרפסת הקומה השלישית של בית ישיבת אהל משה. עובר ושב עמד למטה כשדם שוטף מאפו. הזעיקו מיד את הרב דיסקין שהסתכל עליו מלמעלה. אמר להם הרב, שהאיש יעלה אליו למעלה ועד שיגיע לכאן ייפסק הדם, וכך היה. שאלו, האם הרב הינו בעל מופת, השיב ראיתי לפי נטיפת הדם שהינו בתהליך של הפסקה והבנתי שכאשר יעלה למעלה הדם ייפסק.

סיפורים דומים נפוצו על הרב דיסקין גם אצל ערבים שהשכימו לפתחו.

בית היתומים

הרב מבריסק הקים בית ליתומים בגלל שאנשי המסיון היו מכניסים במוסדות שלהם ילדים עזובים, הוא דגל בלימוד תורה עם דרך ארץ, ובמוסד למדו גם מלאכה.

במרוצת הזמן יצא המוסד מן חומות העיר והשתכן ברחוב מליסנדה [הלני המלכה - א.ז.] שהיום נמצא בו בנק טפחות, והקים בנין גדול שיוכל לקלוט מאות ילדים. במרוצת הזמן גם בנין זה היה צר מלהכיל את יתומי ירושלים.

בנו של הרב ר' יצחק ירוחם, רכש שטח אדמה ליד גבעת שאול ושם הקימו את המוסד הקיים עד עצם היום הזה בשם "בית יתומים דיסקין".

מתי יש לקרוא את המגילה

בימים ההם היה מרחק רב מהישוב היהודי בתוך החומות. בשנת תרפ"ז כשהגיע הפורים הראשון התעוררה בעיה הלכתית, מתי לקרוא את מגילת אסתר, האם כבעיר מוקפת חומה כמו בירושלים העתיקה בט"ו באדר, או בעיר פרוזה בי"ד באדר, או משום ספק, בשני הימים ?

שאלה זו העסיקה תלמידי חכמים בעיר, וראשי הנושאים ונותנים בעניין זה היו הרב רפאל קצנלבוגן דמות ידועה שהיה תלמידו של הרב דיסקין, שדגל בדעה שיש לקרוא את המגילה כמו בירושלים, דהיינו בט"ו באדר, לעומתו טען הרב מיכל טוקצינסקי ראש ישיבת עץ חיים ועורך הלוח "ארץ ישראל" שיש לנהוג כבעיר פרזות. כאשר שניהם לא באו לידי עמק השווה, סוכם ביניהם כי כל אחד יפנה לסמכות רבנית בנפרד. ר' רפאל יפנה אל הרב חיים יוסף זוננפלד רבה של העדה החרדית ואגודת ישראל, ואילו הרב טוקצינסקי אל הרב אברהם יצחק הכהן קוק רבה הראשי של ארץ ישראל. ונקבע להיפגש אחרי ההתיעצויות הנפרדות שלהם עם הרבנים.

למחרת נפגשו ודווחו אחד לשני. פתח ר' מיכל ואמר - הרב קוק הוא בדעה שהמגמה של הרב דיסקין הייתה להרחיב את ירושלים ולכן צריך לקרוא בט"ו באדר. הרב ר' רפאל אמר כי הרב זוננפלד אמר כי הרב מבריסק שהקים את המוסד בעיר הקודש ירושלים ולא מחוצה לה, ואם ינהגו שם לא כמו בירושלים אז צריך להקים מוסד דומה נוסף ולכן יש להגדיל ולהרחיב את ירושלים.

אגב הרב זוננפלד שהיה חי בעיר העתיקה בחודשי הקיץ, היה יוצא מן חומות העיר ומתאכסן בבית היתומים דיסקין, והיה נוהג לא לנהוג למעלה מ-30 יום מחוץ לחומות העיר בגלל קדושת ירושלים.

יש לי חמץ בבית ...

מעניין לעניין באותו עניין לרב דיסקין. אשתו השניה של הרב דיסקין - סוניה, שהיתה מכונה "הרבנית מבריסק" בגלל שהשפיעה על הרב בקיצוניות שלו, והייתה הדומיננטית בבית. כאשר היה מגיע ערב פסח היתה מהפכה בבית. הייתה מבוקר עד ערב עוסקת בהכשרת הבית, גם את החתולה שלה היתה מלבישה אנפילאות - גרביים בלע"ז . כאשר העיר לה בעלה: סוניה, לפי שולחן ערוך זה מספיק כשר. ענתה לו: אם נסמוך על שולחן ערוך נאכל חמץ. ואז אמר לה הרב: נו יש לי חמץ בבית, והרים אצבע כלפי סוניה. ואז אמרה לו: בוודאי אבא שלי מוכר אותו בשמחה לגוי ...