ההגדה הקיבוצית והגדות אחרות

עשרות מהדורות חדשות של "הגדה של פסח" יוצאות לאור מדי שנה, מו"לים ומחברי ספרים פרטיים יודעים לספר כי כל הגדה מכסה את עלות הדפסתה. ישנן הגדות עם פירושים שונים ותמונות או איורים משונים. על ההגדות המפורסמות והידועות כבר הרחבנו את הדיבור, נייחד כמה מלים על הגדות "חילוניות" במרכאות הנפוצות בעיקר בקיבוצים ובמיוחד בקבוצים של השומר הצעיר.

על כך סיפור לגמרי אחר: במוזיאון של קבוץ יפעת נפתחה תערוכה מיוחדת במינה בשם "כזה ראה וחדש" ובה שלל הגדות קיבוציות מהן נדירות ביותר, הנחשפות לראשונה. בסיור בתערוכה ניתן ללמוד על התפתחות ההגדה הקיבוצית למן הראשונה שהופקה בשנות השלושים בעין חרוד, גבעת ברנר ויגור ועד להגדות התנועתיות שהוציאו "האיחוד" "המאוחד" ו "הארצי", כל תנועה בנפרד. לא נפקד מקומן של הגדות לילדי הגן. בתערוכה ארבעה פרקים: א. הגדות המקום וחג העומר ברמת יוחנן. ב. מהשפעת הזמן והתקופה. ג. הגדות בתנועה. ד. הגדות של גן. כפי שאמרנו.

התנועה הקיבוצית שהיתה מהפכנית בראשיתה, שאפה לבנות גם תרבות יהודית - ישראלית חדשה. היא ניתקה עצמה מהאורתודוכסיה, תוך שמירה על זיקה למסורת ולערכי תרבות. החלוצים ריעננו וחידשו את מסורת החג, הדגישו את הפן החילוני ושילבו בה ריקודים ושירה. ההתכנסות הראשונה הייתה ביישובי חומה ומגדל נטולת מסגרת מסורתית קבועה, כל שנה נבחרו קטעי מקרא שביטאו את הלך הרוח ועיתות הזמנים.

ההגדות הראשונות של עין חרוד, יגור וגבעת ברנר, נוצרו בראשית שנות השלושים. קיבוצים נוספים באו בעקבותיהם, הושפעו ולמדו אלה מאלה. בין אלה שקשורים להגדות הקיבוציות נזכר גם שמו של יהודה שרת, אחיו של משה שרת. הוא היה חבר קבוץ יגור בשנת 1933 כאשר שב משליחות תנועתית בגרמניה אותה ניצל ללימוד מוזיקה, החל להלחין שירים ופסוקי הגדה, הוסיף ושיכלל טקסטים וזמירות עד שהגדת יגור שלו הפכה לנכס צאן ברזל. בהגדה הקיבוצית, בגבעת ברנר המעוז של הקבוץ המאוחד, בחרו שלא לקרוא כלל בהגדה עד לשנת 1935. שם הייתה הצגה, הושרו שירים, ורק בשנת 1935 קראו את ההגדה הגבעת ברנרית הראשונה.

בקבוצים של השומר הצעיר, בהגדות שלהם לא הוזכר כלל שם אלוקים, נכתב שם פשוט "יצאנו ממצרים" במקום "ויוציאנו ממצרים". ההגדה של הקבוץ המאוחד שינתה פניה בהתאם לזמנים ורוח התקופה. יש התייחסות לשואה, לספר הלבן, הגדת האיחוד נוטלת מסורת דתית, ממזגת אותה עם החילוניות ויוצרת הוויה חדשה יפה לכל נפש ...

הפרק המרגש בתערוכה הוא פרק הגדות הגן. הגדות שעוצבו ברוח הדידקטית של גננות הקבוצים. שמוליק כץ, המאייר המפורסם מגעתון, המשתתף בעתון "מעריב" עיצב את ההגדה התנועתית לגנים. בהגדה לגנים סופרו הסיפורים על פי התורה שבעל פה, ורק בהמשך הושם הדגש על האביב, העומר, סיפור יציאת מצרים, סיפורים קטנים כתובים ביד, ציורים צבועים בעפרונות צבעוניים.

כמובן שהגדות של הקיבוצים לא יעלו על שולחן של יהודי חרדי, וייתכן גם לא על שולחנו של יהודי דתי. כמו שנאמר שבעים פנים לתורה, כן מספר פנים להגדות של פסח. כל חוג או פלג או תפיסה ביהדות אימצו לעצמם הגדה שתענה בדיוק עבור צרכיהם. ישנן הגדות בתרגומים שונים לשפות שונות בצידו של המקור בעברית. ישנה אפילו הגדה הנקראת "הגדת הקומיקס" - לצד הנוסח המקורי הדפיסו המחברים סיפורים דמיוניים המיועדים לגרות את סקרנותו של הקורא הצעיר. ספק אם הגדה זו תעלה על שולחנו של יהודי חרדי למרות שאין בה שינויים מהנוסח המקורי, ולמרות הבהרת העורכים כי הסיפורים הם דמיוניים ונועדו רק לעורר את סקרנות הקורא הצעיר.