לב כסיל

בורים ועמי ארצות לא חסרים בישראל, אלא שלמרבה הצער לרובם אין טור משלהם בעיתונות. אך מה קורה כאשר חייבים למלא מדי שבוע טור בעיתון? ובכן, במקרה כזה - כמו למשל הטור "ציתוטים" בעיתון "דבר" - הרי שכולם יודעים על כך ורבים אף מצפים בקוצר רוח לקרוא את הדברים המשעשעים - קוראים, מחייכים ונהנים על חשבונו של המסכן.

הטור ההוא בעריכת דורון שרם ובהשתתפותו המאסיבית של נח זבולוני, ידע למשל לספר לקוראיו, בשבוע שעבר כי "חברי פא"י המזוהים עם חב"ד זעמו על "שערים" בשל פרסום תמונת רה"מ שחזר ממדריד לפני כניסת השבת ובעיקר בשל מאמר חז"ל המצורף לתמונה: "אילמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהילכתן מיד נגאלים" (התלמיד-חכם הזה, אגב, כתב "אילמלא" באל"ף, כלומר: אילו לא ...)

עכשיו שמעו היטב על מה יצא זעמם אליבא דהכותב הנ"ל. הנושא הוא: "מי יביא את המשיח" ולעניות דעתו של שרם (או זבולוני) יש באיזכור המאמר הזה של חז"ל ליד תמונת רה"מ פגיעה ב ... כ"ק אדמו"ר מלובביץ'. אתכם זה מצחיק אבל הוא כותב את הדברים בשיא הרצינות.

ב "דבר" מופיע מדי שבוע מוסף סאטירי ששמו יאה לו "דבר אחר". יהודים יודעים ספר אינם זקוקים למוסף הזה. כדי לצחוק, די לקרוא, לא חשוב מה ובלבד שיהיו אלה דברים המתייחסים ליהדות, לדתיים וכיוצא בזה. או הו. לא תפסיק לצחוק.