רנ"ז בעל יובל

חברנו נח זבולוני המתקרא רנ"ז הגיע אף הוא ליובל שנים ולגיל העצה. ואם אתה מוציא נ שנים מ- רנ"ז הרי לפניך רז, סוד. סודו של ר' נח זבולוני בן החמישים שהוא כבן עשרים לרדף וכבן שלושים לכח. כי שלושה יסודות טמונים בו בנח זבולוני רנ"ז.

כשאתה אומר נח, הרי זה חבר ורע, בעל חוש הומור, טוב ומטיב, שבת צחוק אינה משה מעל שפתיו גם בעדנא דריתחא. חבר וידיד שלא יחסוך עצתו הטובה כשהשעה היא שעת עצה. ולא יחסוך תוכחתו, בבחינת "את אשר יאהב יוכחי", כששעת התוכחה באה.

כשאתה אומר זבולוני, קם לפניך "מוסד" שלם של איש אחד הממלא פונקציות של מוסד, המשרת את העתונות הלאומית ח"י שנים בכל התקופות והתמורות. איש אחד המעמיס על שכמו את עיקר המעמסה. הוא המביא והוא המכניס והוא המוציא. הוא המשכים והוא המעריב והוא העומד על משמר העתון. קייץ וחורף לא ישבות, פרט לשבת ויום טוב. הוא העושה נפשות לעתון והוא המוקיר סופרים וסר לפתחם להביאם ולקרבם אל העתון.

וכשאתה אומר רנ"ז, הרי לפניך סופר בעתוננו, בעל רוח טובה, מפולפל ומעודן כאחד, נוטל עט נועם ומקל חובלים, הכל לפי הצורך, הענין והשעה. הוא חד ושנון, רציני ובעל מחשבה, כתלמיד חכם, שמפסיק משנתו ואומר מילי דבדיחותא.

והנה הוא פתאום בעל יובל ואנחנו לא ידענו. כי הוא נושא את שנותיו בקלילות כזו של נעורים והוא לא ייעף ולא ייגע, ורוחו רוח טובה ורעננה. והוא משובב הרבה שעות של עצבון והוא מפיג הרבה שעות של רוגז והוא מפייס הרבה שעות של כעס ובמילה אחת במקומה מפיג עייפות בשעת עבודה ומשרה אווירה של צחוק וחיוכים בשעת טירדה מרובה.

במה נברך אנחנו את רנ"ז ביום יובלו. שיהיה כוחו עמו - הרי כוחו עמו. שתהיה רוחו טובה - הרי רוחו טובה. שלא תמוש בת צחוק מעל שפתיו - הרי לא משה בת צחוק מעל שפתיו. הרי בזאת נברכו, שכל העובדים שיהיו בעתון יהיו כמוהו ושכרו יהיה שלם.