קרית-ארבע שוב עיר מקלט

ההיסטוריה חוזרת על עצמה, וקרית-ארבע שבה ומשמשת עיר מקלט, כפי שהייתה בימי המקרא, אחת משש ערי המקלט שקבעו משה רבנו ויהושוע בן-נון (הנוספות הן: שכם, קדש בגליל, בצר וראמות בגלעד, וגולן בבשן). אגב, לפי הרמב"ם, בימי מלך המשיח מוסיפין שלוש ערי מקלט על השש. בהתחשב בכך שהרבי מלובביץ' שומע כבר הד פעמיו של מלך המשיח, יתכן כי בקרוב תהיה ירושלים גם היא עיר מקלט ...

כך או כך, בקרית-ארבע היא חברון, מצאו לאחרונה מקלט ומחסה בני הזוג היהודי-אמריקאי וויניג, החשודים ברצח,שהוסגרו לארה"ב בסופו של דבר, וכן אותו בחור צעיר, שרצח את חברו לדירה ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים.

במקורות נאמר על ערי המקלט:
לפי המקורות, התגורר הגולה בעיר המקלט בבית מיוחד שהקימו עבורו פרנסי העיר. כמו כן היו מספקים לרוצח הגולה ליווי לשם הגנה, כשהיה עליו לצאת את תחום עיר המקלט בדרכו לבית המשפט.

לגולה הרוצח הותר לתפוס מקום של כבוד בעיר מקלטו, כלומר, הוא יכול היה להיות ראש העיר, ראש המועצה, או אפילו חבר כנסת או ראש המועצה הדתית ...

הוא היה פטור מלשלם שכר דירה, לא שילם ארנונה או מס הכנסה, וגם לא השתתף בשיפור פני העיר, למרות ששר הבינוי והשיכון דאז סלל עבורו כבישים מיוחדים, כדי להקל עליו להגיע לעיר המקלט במכוניתו-הוא, או במונית.

הדרכים לעיר המקלט היו מסומנות בשלטים: "עיר מקלט". הכל נועד להקל על הרוצח למצוא את מקום המחסה.

תלמיד שגלה לעיר מקלט, מגלים רבו עמו, וכן להיפך: רב שגלה, מגלים ישיבתו עמו.
ארוכה רשימת הפושעים והנוכלים שמצאו מקלט במדינת ישראל ובשטחיה. בין הידועים שבהם, ויליאם נקש, המרצה כיום את עונשו על רצח ערבי, בבית כלא בצרפת.

גם אצל אומות העולם השונות היו ערי מקלט. ביוון שימשו לצורך זה מקדשי האלים, ואילו ברומי נחקק בשנת 399 לספירה חוק, לפיו שימשו הכנסיות כמקומות מחסה והגנה לעבריינים נמלטים מרודפיהם. מכאן פשט הנוהג ברחבי אירופה הקתולית כולה.

ובכל זאת היה הבדל משמעותי בין ערי המקלט העבריות לאלה הנוצריות. באחרונות מצאו מחסה לא רק פושעים מפני רודפיהם, אלא גם פושעים שברחו מפני נושיהם, ומפני בתי המשפט ורשויות החוק.

בכל ארץ נהגו אחרת בנמלטים לערי המקלט. באנגליה, למשל, זכאי היה נמלט, לאחר שהתוודה בפני הכומר והבטיח לציית לתקנות המקום, לשהות בכנסיה ימים ספורים בלבד. לאחר מכן היה עליו לבחור בין הסגרת עצמו לרשות, לבין וידוי בפני שליח המלכות ויציאה לגלות. בניגוד לערי המקלט שלנו, בהן היו חייבים פרנסי העיר לספק לנמלט את כל צרכיו, בכנסיה האנגלית סופקו צרכיו של הנמלט רק לזמן מוגבל, ימים ספורים בלבד, עד שבחר באחת משתי הדרכים.

היה זה פריטיוף נאנסן (1930-1861), מדינאי נורבגי, שהסדיר את שובם של חצי מליון שבויי מלחמת העולם הראשונה, מרוסיה למולדתם, שבשנת 1921 הקים גוף בינלאומי במטרה להעניק מקלט לפליטים באשר הם. ננסן יזם אמנה בינלאומית, לפיה הוענקו לפליטים דרכונים מיוחדים, שנקראו על שמו, דרכון-ננסן ("ננסן פספורט").

לאחר מותו הוקם בג'נבה משרד בין-לאומי לטיפול בפליטים, שנשא את שמו. המוסד פעל בשנים 1938-1931, וסייע לרבים מיהודי גרמניה לצאת מארצם טרם פתח היטלר במלחמת העולם השניה.