ב "הארץ" מכ"ו בניסן פורסם מכתב של מר בן-שמעון, יהודי הרוצה בעילום שם, לעקוץ את ראש עיריית
תל-אביב מר ח.
לבנון וזו לשון המכתב:
הכרזה מוטעית
עסקן צבורי חייב להיות זהיר בלשונו. דבריו, בעיקר בעניני חוץ, עשויים לחייב את הציבור ולפעמים את המדינה. על אחת כמה וכמה אם העסקן הציבורי הוא ראש עירייה, ועוד יותר, אם עיר זו היא תל-אביב, הגדולה והחשובה בערי ישראל. כוונתנו למר
חיים לבנון שהביע את דעתו מעל אחת הבמות המרכזיות של העיר ואמר:
"אין אנו יכולים לשקוט על שמרינו כל זמן שהאויבים מחזיקים
בחברון,
בירושלים ובשכם".
אם נשאל את עצמנו: האם זו עמדת העירייה ומועצתה? - התשובה היא שאין לעיריה ולראשה רשות להחליט בשאלות חוץ. האם זו עמדת המפלגה אליה שייך מר לבנון, כלומר מפלגת
הציונים הכלליים - התשובה: השאלה לא נדונה על ידי הסיעה
בכנסת, שהיא היוזמת שאלות פוליטיות מובהקות, ולא על ידי מוסד מוסמך של המפלגה.
מסתבר שמר לבנון עבר את הגבול המותר בהכריזו על מגמה, שלה מתנגדת המפלגה שבזכותה הוא משרת במשרתו.
בן שמעון תל-אביב
רצינו לנחש מיהו הבן-שמעון הרוגז כל כך על מר לבנון שהראה בגרות מדינית בנאומו בכנס דור המרד.
העיר לנו אחד מיודעי חן על כמה מאמרים שפורסמו ב "
הבוקר" בחתימת בן-שמעון והוא אינו אלא מי
שהיה ראש עירית תל-אביב וכן מי שהיה שר הפנים בממשלת
בן-גוריון: מר
ישראל בר' שמעון רוקח ...
אם אמנם כך הוא, יש לשאול, למה ומדוע חסר
מר רוקח אומץ-לב אזרחי עד כדי כך, שהוא מבכר להסתתר מאחורי השם בן-שמעון, שהוא אך ורק ייחוס אבות, כדי לעקוץ את יריבו האישי בפרהסיה?
צולם בספריית שער-ציון, בית אריאלה - מדור העיתונות
Powered By