"כעס וחימה על בן-גוריון וחבריו" [14/05/1992] - נח זבולוני - רנ"ז

גם השנה התעלמו כמעט לחלוטין הבטאונים החרדים מיום-העצמאות הציוני. "יתד נאמן" הסתפק במיחזור "שיחה" שנתן פעם הרב יחזקאל לוינשטיין ז"ל, ובקריקטורה

המפלגות החרדיות – "אגודת ישראל" ו "דגל התורה" – הן אמנם שותפות מלאות בממשלה הציונית, ויש להן אפילו סגני שרים פעילים, אבל בבטאוניהן לא נמצאו השנה כל סימן וזכר לחג-העצמאות שחגגה המדינה בשבוע שעבר – לא לפני החג, ולא לאחריו.
להוציא השערוריה שחולל יובל נאמן בטכס הענקת פרס ישראל (וגם זה לא נקשר בחג העצמאות עצמו) – לא דווח בעיתונות החרדית מאומה על ארועי החג – "החגא הציוני" בשפת החרדים.

למען הדיוק, "יתד נאמן", בטאונה של "דגל התורה", ציין בכל זאת משהו, איכשהו. למחרת החג הוא מיחזר "שיחה" השמיע הרב יחזקאל לוינשטיין ז"ל, בפני תלמידי ישיבת פוניבז' בבני-ברק, שבראשה עומד הרב אליעזר מנחם שך. השיחה התקיימה לפני שנים רבות, בימים שבן-גוריון כיהן כראש ממשלה, ובמרכז חגיגות העצמאות עמדו, או צעדו, המצעדים הצבאיים.

מורי ורבי, יחזקאל לוינשטיין ז"ל, שהיה המשגיח הרוחני בישיבות הליטאיות הגדולות קלצק ומיר, ובסוף ימים גם בישיבת פוניבז', נשא את הדברים עם חידוש הלימודים בישיבות, לאחר פגרת חג הפסח. בדבריו התייחס הרב לוינשטיין גם ליום-העצמאות שחל בסמוך, וכה אמר בין היתר:

" ... מה זה יום-עצמאות, האם אתם יודעים? עבודה זרה! ביום זה מראים הם את כוחם ועוצמתם, וחושבים אתם שאין זה משאיר רושם עלינו, הרי אנו נושמים את האווירה הזאת. יום זה נקבע לחג, החנויות סגורות, כל בתי ספר סגורים, הכל סגור ומסוגר ו "יום טוב" עליך ישראל. ומה הוא עצומו של החג?" שואל הרב לוינשטיין ועונה: "ביום זה מפגינים ומראים לעין כל, את הכח והגבורה של העם. וכל זה ביום הזה".

הוא ממשיך ואומר:

"והנה לכולנו יש נגיעה ל "כוחי ועוצם ידי,. למשל: אם היו קובעים לערוך את המצעד בבני-ברק ח"ו (חס וחלילה), כמדומה שלהרבה היה חשק לראות, ושואל לפי תומו: "האם אחד מאיתנו הרגיש שהיום הזה יש כעס וחימה על בן-גוריון וחבריו, שקיימים כמותם בעולמנו? והאם אחד מאיתנו הרגיש כי אינו יכול לאכול את ארוחתו, מפני שביום זה מחרפין ומגדפין את שמו יתברך, ומכריזים כוחי ועוצם ידי שעל ידי הצבא, החיל שיש לכלל ישראל, אזי כלל ישראל מובטח וזהו ארץ-ישראל? וזהו כלל ישראל? שיש להם טנקים לרוב, נשק לרוב, ובזה מובטחים הם? כמדומה שלא, אלא שמקבלים את כל זה בשקט נפשי וכו' וכו', אולם יבחון כל אחד ואחד במעמקי לבו, אם לא נפלה מחשבה בכל זאת, הרי ארץ-ישראל זקוקה לנשק שכזה כשאר האומות, כי ביום זה נכנס לכל אחד ואחד שמנונית של רשעות, היפך היסוד של "השם בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד", וזה מכלה מנפש ועד בשר"

– קובע הרב לוינשטיין, ומסיים במרי לבו:

"הרי אם מכירים באמת בתמים שאין עוד מלבדו, אזי צריכים להסתכל על כוחות הללו כעל חרס הנשבר, ולא לחשוב לרגע שאכן כוחות הם ושאנו צריכים לזה. אולם הרחוב מלא מינות, והאדם שואף כל זה אל קרבו, ואחרי זה נגשים אל הגמרא, ומה כבר יכולים לקבל מהגמרא, אחר שספוגים בכל הנ"ל?"

לטכסט ה "שיחה" הישנה הזאת, המובא, כאמור, בגליון "יתד נאמן" שלמחרת החג, מצורפת קריקטורה ברוח הדברים.

יומיים לאחר פרסום הרשימה הנ"ל, מוסיף "יתד נאמן" מנה נוספת הקשורה בעצמאות ישראל, ובשפתו המשובשת מתלונן כי

"היו ימים שהעתונות החרדית כתבה בלעג ציני על מערכות השלטון בישראל, המציינות את יום-העצמאות מתוך גאווה עצמית חסרת בסיס, וזאת כשכבר ידוע לכל שקיומה החומרי של המדינה תלוי בסיוע הכלכלי מארה"ב. כיום, לעומת זאת, אפילו אישים בצמרת השלטון אינם מבחינים באבסורד שבקיום חגיגות עצמאות במצב כזה". לדוגמא מביא החרדון את הראיון שהעניק שר הבטחון משה ארנס ל "במחנה", "הבטאון הצבאי" במדינה. "מתוך הראיון מתברר כי אנו נמצאים, מבחינת הסיוע של אמריקה השנה, בשיא הסיוע, במעולם לא הייתה כמותה מבחינת סיוע אמריקאי לישראל. ואם כן, לזה נקרא עצמאות"?