הכל בגלל "החרדים הציונים"

מי אשם בהתגברות התביעה לגיוס בחורי הישיבות ? דגל-התורה וש"ס, שהשתלבו בכל מאודן בשלטון הציוני. כך לדעתו של מנהיג מקרב החרדים הקיצוניים.

מי "אשם" – מבחינת החרדים הקיצוניים – בהתגברות המאבק לגיוס בחורי ישיבות לצה"ל, שגם המפד"ל הצטרפה אליו לאחרונה?

החרדים הקיצוניים בירושלים ובבני-ברק מפנים אצבע מאשימה לעבר המפלגות "החרדיות", אגודת ישראל ודגל-התורה, שהן-הן שהביאו להגברת התביעה וההסתה נגד בחורי הישיבות הפטורים משרות צבאי.

לכאורה, פרדוכס, אלא שהחרדים הקיצונים יודעים לתרצו בכך, שהציונים חדלו לחשוש מהחרדים, וכי השנאה לחרדים למיניהם, ולא רק לבחורי הישיבות, הולכת ופוחתת.

בשיחה עם אחד מראשי החרדים הקיצוניים בירושלים, שביקש להשאר בעילום שם, שטח האיש את לבו בפני, והסביר מדוע, לתפיסתו ולתפיסת כל יהודי חרדי, כדבריו, התגברה דווקא לקראת הבחירות האחרונות התביעה לגיוס בני הישיבות.

פתח האיש ושאל לפי תומו: האם קיים החשש כי תועלה פעם הצעת חוק לגייס לצבא הציוני את תושבי ארץ-ישראל הערבים? לא, השיב האיש. היעלה על הדעת לכפות על ערבים, ולו גיוס חלקי, כדוגמת המשמר האזרחי? גם זה לא. היתכן שיתקבלו הערבים לשרת בהתנדבות בצה"ל? גם הצעה זו ידחו הציונים על הסף, שהרי יודע כל בר דעת, כי שירותו של ערבי בצה"ל דומה לנתינת סכין בידי האויב.

"השאלה המתבקשת מאליה", המשיך האיש, "מה ההבדל? וכי אין הישיבות מתנגדות ושונאות את המדינה הציונית ואת הצבא שלה? מדוע, אם כן, התביעה החוזרת ומתגברת, שיהודים חרדים יטלו חלק בשירות הצבאי?"

"ושאלה נוספת: היתכן כי הציונים באמת חפצים ביהודים נאמנים לשם ולתורתו הקדושה, בצבא המיוסד על שלוש העבירות החמורות ביותר שעליהן נאמר "יהרג ובל יעבור", והן: עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים? היעלה על הדעת שנאמנים לקדוש ברוך הוא יתקבלו כנאמנים לצבא המורד בשם? הרי זה דומה להשתלטות הציונים על הערבים ובעוד שהציונים השתלטו רק על אדמתם של הערבים, הרי את ארצנו הקדושה הם גם טימאו במ"ט שערי טומאה שבעולם. הם העבירו על הדת את רוב מנין העם היהודי בשריפת נשמתם, וכך הפך ישראל כמו הגרועות שבאומות. ועל דגלם חרתו הציונים מלחמה גלויה בתורתנו הקדושה, ומרידה המונית במלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, נותן התורה.

"ולכן שנאתו של יהודי חרדי אמיתי לציונות, היא פי כמה עמוקה וגדולה משנאתם של הערבים למדינה הציונית. ונשאלת השאלה: הכיצד לא תשמע המדינה הציונית מאליה את הזעקה המרה? הלא אבן מקיר תזעק. ומה נשתנינו מכל אומה ולשון, שאתם, הציונים, מבקשים לגזור עלינו גזירות ולאכוף עלינו את קלון הגיוס לצבא הציוני?"

שנואי נפשנו

אבל רבי, אמרתי לאיש שיחי, הלא כבר היו זמנים, כמו במאבק על קום המדינה, שחרדים השתתפו במאמץ להגנת הארץ. "נכון", הוא ענה לי, "אז הישוב היהודי דל וקטן, ולמרות זאת כבר אז הבינו מנהיגי הציונות כי מוטב להם למשוך ידיהם מהיהדות החרדית. כבר אז היה ידוע שהיכלי התורה הם מבצרי השנאה כלפי הציונות והציונים, וכמובן כלפי מדינתם".

"נכון שמנהיגי אגודת ישראל שיתפו אז פעולה עם הציונים, ויו"ר אגודת ישראל אף חתם על מגילת העצמאות – ובכל זאת הבינו ראשי הציונים את היהדות החרדית האמיתית, והשלימו עם כך שרבני הישיבות נאמנים ומחוייבים רק לשם ולתורתו הקדושה. הלא מאז ומתמיד ראו גדולי הדור בציונים את הגדול באויביהם, ומכאן ההחלטה שלא לגייסם לצבא בהמוניהם, אלא כמה מאות בלבד".

איש שיחי אינו מתרשם ממאבקם של נציגי אגודת-ישראל נגד חובת הגיוס. "נכון, אני יודע, הם אומרים כי אין מדובר בהשתמטות מצה"ל, חלילה, אלא רק בדיחוי זמני, שהלא המדינה זקוקה גם לתורה עבור קיומה והגנתה, וזהו, איפוא, חלקם של בני הישיבות, המתים באהלה של תורה, בהגנת המולדת. אבל המאבק הזה הוא מעשה חנופה ועיוות מחריד. כאילו לימוד תורתנו הקדושה, שניתנה מפי הגבורה, הינו אמצעי להגנת המדינה המורדת בתורה ונותנה".

אמנם נכון, מסכים איש שיחי, כי אחת לארבע שנים הצליחה אגודת-ישראל להסית רבים מבני הישיבות להשתתף בבחירות לכנסת המינית, תוך זריעת בהלה כי סכנה מרחפת על עולם הישיבות ורוח התורה, אם לא ישבו נציגיהם ומגיניהם בכנסת. ואולם עדיין היו הישיבות מבצרים אנטי-ציוניים.

"ב-1967 נשתנו פני הדברים. נציגי אגודת-ישראל הצטרפו לממשלה הציונית בכל מאודם, העמידו בראשה את גדול הכופרים, ונטלו חלק מלא ופעיל בשלטון, בעצתו של הרב שך, בחינת "כיון שהותרה נעשית לו כהיתר", הם עשו זאת בפירוש כדי לזכות בפרס. ואמנם, קופת המדינה חילקה אז שלמונים ביד רחבה לישיבות אגודת-ישראל, ובכך נמסרו מפתחות התורה לידי מפיריה. מכאן נהפכה הקערה על פיה, ושוב לא היו הישיבות מבצרי שנאה לציונות, אלא להיפך: אולמות של קבלת פנים לראשי הציונים".

ההתדרדרות לפי איש שיחי, המשיכה ונתגברה עם הקמתה של ש"ס, ושוב בהדרכתו של הרב שך. "הם הוסיפו והעמיקו את השתלבותם בהנהגת השלטון הציוני, ונציגיהם אף שימשו כשרי הקליטה והפנים. שר הקליטה יצחק פרץ, נאמן למשרתו בממשלה פעל ללא ליאות להעלות יהודים תמימים מארצות פזוריהם למדינתו. ולא כאן המקום לפרט את הנאמנות של השר פרץ לציונות, כפי שבאה לביטוי גם בדרשתו ברעננה, ביום הזכרון לחללי לצה"ל, שנפלו על מזבח המולך הציוני".

לפני ארבע שנים חל מפנה חמור נוסף אצל בני הישיבות, משהוקמה מפלגת דגל-התורה. זו הכריז על "קו חדש". שוב אין פניה למלחמה על הגנת קדשי ישראל, כבעבר, אלא אך ורק על הגנת האינטרסים ושוויון זכויות, כלכל אזרחי המדינה הציונית. עכשיו הם מתגאים כי הפכו ל "מזוזה של המדינה", כלשונם, בתעמולת הבחירות.

עתה, משנשתלבו כל המפלגות החרדיות בציונות, מה פלא שמידי יום מעלים בכנסת המינית הצעות לגיוס בחורי הישיבות? הלא אפילו מנחם פרוש הצהיר בגלוי כי ילכו עם הליכוד, כלומר, הם משתתפים באופן מלא במשחק הפוליטי של השלטון הציוני.

"כל הרעה הזאת", סיים איש שיחי במרירות, "באה על היהדות כתוצאה ישירה מהשתלבות אגודת-ישראל ודגל-התורה בין הציונים ובציונות, ובטענתן כי בני הישיבות הם אזרחים שווי זכויות וחובות במדינה. "אין לנו אלא להתריע ולומר גלויות, כי הציונים והציונות והמדינה שלהם, הם שנואי נפשנו. אולי אף יותר מן הערבים, תושבי ארץ ישראל, השבויים תחת שלטונם. "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים".