מורשת אונא לא נשתכחה

תוצאות הבחירות לכנסת בקיבוץ הדתי, מוכיחות כי לא כל חבריו, אף לא מרביתם, נסחפו ימינה. מפלגת העבודה זכתה שם במקום השני, ואפילו מקומה של מרצ לא נפקד.

באיחור מה מתפנה גליונו האחרון של "עמודים", בטאון הקיבוץ-הדתי, לסכם את מערכת הבחירות האחרונה לכנסת (זוכרים?) ולמרבה ההפתעה מתברר מדפיו, כי מפלגת העבודה תפסה את המקום השני בקרב מצביעי התנועה (ר' טבלה).

הבטאון גם מביא מבחר תגובות של חברים, על תוצאות הבחירות ומשמעותן, וכן המלצות והצעות של המרואיינים.

משאל זוטא שנערך בין החברים, במיוחד בין הוותיקים שבהם, אר ינקו את משנתם הפוליטית ממנהיגים מתונים כאונא, פרידמן ודומיהם, מוכיח בעליל כי הימין, לא כל שכן הימין הקיצוני, לא רכש לבבות רבים בחצר הקבוץ-הדתי. מפתיע מכך: מסתבר כי בקיבוצי התנועה היו לא מעטים שהפנו עורף לרשימות לא דתיות ולא "לאומיות", ואפילו עד מרצ, ר"ל הגיעו.

החבר יעקב צור (עין-הנציב) הצביע עבור העבודה. זו היתה, הוא אומר, הצבעת מחאה. בדיעבד הוא שבע רצון מן המהפך הפוליטי, שנותן סיכוי לדרך מדינית אחרת, חיובית לדעתו. צור צופה בעיות לצבור הדתי בארץ, לאור המציאות החדשה שיצרו הבחירות, ופונה לפיכך למפד"ל, אשר מלכדה עצמה במסע הבחירות שלה בהצהרות מיותרות – לגלות בגרות פוליטית ולהצטרף לממשלת רבין, גם עם נציג או שניים בלבד בממשלה, כדי לשמור על צביונה היהודי-ציוני של המדינה.

טריקס ריכטר (בית רמון) הרחיקה לכת והצביעה למרצ. אין צורך לציין שהיא מאוד מרוצה מתוצאות הבחירות, וזה כולל גם את תוספת המנדט שקיבלה המפד"ל. לדידה, הממשלה האידאלית היא זו בה משתתפות העבודה, מרצ והמפד"ל. האחרונה – כדי לשמור על הצביון היהודי. מרצ – כדי לדאוג לשוויון זכויות האזרח, מעמד האשה, וכו', והעבודה – כדי להוביל את המהלך המדיני.

תחיה תמרי (שדה-אליהו) נולדה בבית של ותיקי תנועת הפועל-המזרחי. תנועה זו הלכה, כזכור, לאורך שנים רבות עם מפלגת העבודה, הגיעה להישגים מרשימים, ושימשה גשר בין חילוניים לדתיים. לאור תוצאות הבחירות חרדה עתה תחיה לצביונה היהודי של המדינה, ולפיכך היא מצפה לשני מהלכים חשובים: הראשון, שרבין יקיים את הבטחתו להקים ממשלת מרכז, והשני, שהמפד"ל תרד מהעץ ההצהרות הגבוהות, ותצטרף לממשלה שנבחרה ברוב מרשים. תחיה סוברת, כי המפד"ל, בניגוד לליכוד, אינה יכולה להרשות לעצמה ישיבה באופוזיציה, וכי עוד נכונו לה מאבקים חשובים, שלא יוכלו להתבצע כל עוד היא חובשת את ספסלי האופוזיציה.

שלמה לוי (בארות יצחק) הצביע בכל זאת מפד"ל, והוא מיצר על שתנועת המושבים ותנועתו, הקיבוץ הדתי, לא היו מיוצגים במקומות ריאליים ברשימת המפד"ל. כרבים מעמיתיו לתנועה, חושב גם לוי כי על הקבוץ-הדתי "לעשות רביזיה, ולנסות למצוא לעצמו את שביל הזה בין הימין והשמאל במפה הפוליטית. המפד"ל חייבת לשמור ולהמשיך במילוי תפקידה הציוני-דתי, ולהימנע מלפזול למפלגות ימין קיצוניות.

"עקרונות לא מוכרים"

יעקב וכמן (קב' יבנה) הוא מן המעטים שהקצינו והצביעו מולדת. וכמן מאוכזב, כמובן מירידת הימין, שנגרמה כתוצאה מתפקודה הלקוי של הממשלה הקודמת, ומצבם הקשה של העולים החדשים. אשר למפד"ל, הוא מעריך שבסופו של דבר היא תכנס לממשלה החדשה.

ומה אומר גרשון שפט (עין-צורים) מי שהיה ח"כ של התחיה, שנעלמה כלא היתה מן המפה הפוליטית? את כשלון הימין, ובעיקר זה של מפלגתו, ובמידה מסויימת גם של "מולדת", תולה שפט בעונש שגזר הציבור על הליכוד, בגין מחדליו, ובפיצול מחנה הימין הלאומי. גם כניסתו של הרב לוינגר למרוץ לא הטיבה עם הימין, ובמיוחד עם התחיה. "מחדל" נוסף, שעלה ביוקר למפלגתו, הוא אי הצבתו של מועמד דתי במקום השלישי ברשימת התחיה. המחדל הזה "העביר" מנדט נוסף למפד"ל.

כמי שהצביעה מפד"ל, עצובה כיום פוריה סומר (כפר עציון), משום שאין לה אמון ביכולת התפקוד של רבין, כשפרס לצדו. סומר "חיה בסיוט" נוכח עלייתה-כיתה של ש"ס, שכן לדידה חשוב במיוחד החינוך הדתי-הציוני. המפד"ל שגתה לדעתה כשהכריזה שתלך רק עם הליכוד, אבל כיוון שכך הצהירה, עליה לעמוד בדיבורה, הגם שהיתה שמחה, כמובן, לו העדיפה מפלגת העבודה את המפד"ל על המפלגות החרדיות.

גם גבי בנדב (עלומים) הצביע מפד"ל, וגם לו יש "הרגשה קשה". ולמרות הכל, סבור בנדב, על המפד"ל לדבוק ולקיים את כל מה שהבטיחה לבוחריה. "עקרונות לא מוכרים! לא את ארץ ישראל תמורת החינוך, ולא את החינוך תמורת ארץ ישראל". לדעתו, ניתן להגן על ערכים גם מספסלי האופוזיציה.

גבי מוחה על שלקראת הבחירות רואיינו בעתונות הקיבוצית בעיקר אנשי שמאל מקרב חברי הקבוץ הדתי. אפילו "עמודים" הרבה לראיין במיוחד את אנשי "מימד", שכזכור לא עברה את אחוז החסימה. כתוצאה מכך לא זכה לביטוי מספק הלך הרוחות האמיתי בקבוץ הדתי.

גם דובי, עורך המשאל ב "עמודים", נוטל את זכות הדיבור. לאור העובדה שהמפד"ל זכתה, למרות הכל, במרב הקולות בקיבוץ הדתי, הוא פונה אישית לראשי המפלגה, מוסדותיה ונאמניה, ובעיקר ל "ימניים" שביניהם, ומציע: "עלינו לעשות הכל על מנת להיות שותפים לעשייה במדינה, על מנת להמשיך ולבטא את דעותינו הייחודיות כמפלגה ציונית דתית, לקירוב לבבות ולביסוסו של העם היהודי במדינת ישראל".

דובי חותם באמרו: "מן הראוי שהמפד"ל תעשה כל שביכולתה להשתלב בממשלה (ממשלת אחדות לאומית בהנהגת העבודה), אשר במסגרתה תוכל גם המפד"ל להשתתף בשמירה על עם ישראל וארץ ישראל ..."

לפחות בשלב זה לא נראה שקריאתו תזכה להד במפלגתו.