הרוסים בעקבות אוצר הצאר

מיליון רובל במטבעות זהב, שהפקידו הרוסים-הלבנים ב- 1918 בבנק יפאני, מבוקשים עתה ע"י הרוסים. במצבם כיום, הם אינם יכולים לוותר על סכום זה.

התורים הארוכים בפתחי החנויות, כמו המוני המפגינים נגד ילצין, מעידים כי "החלום הרוסי" אינו קרוב להתגשמות מכפי שהיה בטרם קרס הקומוניזם. קופת הרפובליקה הרוסית ריקה, ימי הצארים שוב אינם זכורים לרע, וזהו, איפוא, הזמן לחפש אחר אוצר האימפריה הצארית, "שנעלם" בסערת המהפכה הבולשביקית.

מדובר, כנראה, באוצר לא מבוטל בערכי הימים ההם, וברוסיה – גם בערכי ימינו אלה: 26.5 מליון רובלים במטבעות זהב.

באחרונה החלה סוכנות הידיעות "טאס" (לא ברור אם היא עדיין רשמית) לפרסם סדרת כתבות על האוצר הצארי ונסיבות היעלמותו.

בשנת 1918, משנסתיימה מלחמת האזרחים במזרח הרחוק של ברה"מ, פירסמו עתוני יפאן ידיעה סנסאציונית: "אוצרות רומנוב הגיע לוולדיבוסטוק, הנמל הראשי של ברה"מ, התחנה האחרונה והסופית של מסילת הברזל הטרנסיבירית, 9 אלפים ק"מ ממוסקבה". כידוע, בשנים 1922-1918 היתה וולדיבוסטוק תחת שלטון יפאני.

בידיעה המרעישה היו פרטים על האוצר הצארי, שהגיע לעיר הנמל, מוקף משמר נאמן, משם הועבר לכספת של בנק יפאני באוסאקה, והיה שמור בו כפקדון של הרוסים הלבנים, האנטי-קומוניסטים, בממשלה הזמנית של האוטונומיה הסיבירית.

בראש אותה ממשלה עמד האדמירל אלכסנדר ואסיליוביץ קולצ'אק (1920-1873), מדינאי רוסי, שלאחר המהפכה הקומוניסטית יצא לארה"ב לעשות בה נפשות למען ממשלתו הלבנה.

מארה"ב חזר קולצ'אק והמשיך לסיביר, ובתמיכת בעלות הברית הקים צבא לבן אנטי-קומוניסטי ואנטי בולשביסטי. בהמשך נתמנה לשר המלחמה בממשלת הרוסים הלבנים שהוקמה בעיר אומסק, וכעבור חודש נוסף העמיד עצמו בראש כל הכוחות האנטי-קומוניסטיים בסיביר.

למרות ההצלחות שנחל קולצ'אק בשנת 1919, הוא הצליח להשניא את עצמו על בעלות-הברית, בשל הדיכוי האכזרי של מתנגדיו, ביניהם גם יהודים רבים. בהמשך, בלחץ הקומוניסטים, נסוג צבא קולצ'אק עד אירקוצק, ושם תפסוהו חיילי הצבא הצ'כי, ומסרוהו לידי המשטר המנשביקי המקומי. קולצ'אק נתפש ונורה בידי הבולשביקים בקרבות אירקוצק, וגופתו הושלכה לנהר אנגארה.

יצויין, כי לאחר התפוררות ברה"מ נתלתה תמונתו של האדמיראל קולצ'אק אחר כבוד בתערוכה שארגנו הרוסים הלבנים באולם מפואר במוסקוה.

אין מי שיעיד

כך או כך, הבנק הממלכתי של הרוסים הלבנים היה זקוק למזומנים, ואמנם קיבל 20 מיליון ין מהיפאנים, בריבית רצחנית. אותו זמן הופצו שמועות ביפאן, כי הכסף שהגיע מולדיבוסטוק, הינו רק חלק קטן מאוצר האימפריה הצארית שהלבנים תפסו בקאזאן, באוגוסט 1918. ומאחר שאי אפשר היה להוציא את האוצר מהבנק היפאני, מחמת הקרבות העזים שהתנהלו באיזור, רשם הבנק את הכסף שקיבל, בסך 26.58 מיליון רובלים, כפרעון החוב של 20 מיליון הין שקיבלו הרוסים הלבנים מהבנק הממלכתי היפאני.

אכן בעיה משפטית, אם ניקח בחשבון את המסמכים הקשורים באוצר, שאחרת לא היו מעלים כלל אותה פרשה נשכחת מלפני 73 שנה. המסמכים שמורים בארכיון של הבנק היפאני "טוקיו גינקו", יורשו של הבנק בו הופקד האוצר. אלא שכל הדמויות שהיו מעורבות במבצע דאז, אינן עוד בחיים, ואין מקור ראשון שיספק אינפורמציה מהימנה על מה שנעשה ואיך.

לאחרונה נודע לכתב "טאס", מפי פקיד בכיר במשרד החוץ היפאני, כי במשרד החוץ של הרפובליקה הרוסית נמצא עותק של קבלה רשמית על קבלת חלק מהאוצר הצארי.

מסתבר כי את הקבלה מסרה מהגרת רוסית לנציג ברה"מ באוסטרליה, ובה אישור כי המפקדה היפאנית במזרח הרחוק קיבלה מנציג הצבא הלבן 20 ארגזים של מטבעות זהב. איש משרד החוץ היפני לא נקב בשמות האנשים שהיו קשורים בפרשה וביצעו אותה, וכן בשם המקום בו בוצעה העיסקה.

במשרד החוץ הרוסי בודקים עתה בקפדנות אם ישנו קשר לקבלה שהיתה בידי קולונל מהצבא הלבן, פאבל פטרוב, שטען כי קיבל אותה בשנת 1920, כפי שטוען בנו סרגיי פטרוב המתגורר בקליפורנה. הבן מגלה כי אביו קיבל את הקבלה על שני ארגזי הזהב שמסר לו, כדי להציל אותם מידי הבולשביקים מידי הקולונל היפאני אידזימה, בתחנת הרכבת מנדזוריה.

סרגיי פטרוב טוען עוד, כי האישור (העתק) לכך נמצא בארכיון של הספריה של ותיקי המלחמה הרוסית בסן-פרנציסקו, ואילו המקור נמצא בארכיוני בית המשפט היפאניים.

סרגיי אומר גם כי אביו ניסה באופן חוקי להחזיר את האוצר הרוסי לידי בעליו (הרוסים הלבנים), אבל לא עלה בידו.

יצויין כי משרד החוץ הרוסי אינו מוכן להשתמש באישור (עותק) שנמצא ברשותו, משום שאינו בטוח באמיתותו ובאמיתות החתימות והחותם, שאינם ברורים לקריאה, ומשום שבמקום חתימה יפאנית מתנוססת עליו חתימה רוסית.

במשרד החוץ הרוסי ממתינים, איפוא לגילויים נוספים בפרשה זו, וכן למידע נוסף בנושא, שהבטיח לספק משרד החוץ היפאני.