מפגעי היחיד ברשות הרבים

גם סוכה כשרה שנבנתה ברשות הרבים, היא סוכה גזולה, והברכה עליה אינה אלא ברכה לבטלה

לאחר "החורבן האקולוגי" שהשאירו החרדים בירושלים, (אנשי "תולדות אהרן" והעדה החרדית. "נטורי קרתא" לא היו שותפים הפעם לפוגרום, אולי משום שהיו עסוקים מדי בדיאלוג עם ראשי אש"פ ...) בהפגנותיהם האלימות נגד החפירות הארכיאולוגיות בגבעה הצרפתית - שבתי ונזכרתי ביהודי חרדי מסוג אחר לחלוטין; יהודי יקר, נקי-כפיים ובר -לבב, פקיד בכיר במועצה הדתית בירושלים, הלא הוא הרב יעקב אשר ויספיש.

הרב ויספיש הוא האיש שהוציא לאור לפני כמה שנים ספרון, ששמו מעיד על תוכנו האקטואלי כל כך: "מפגעי היחיד ברשות הרבים".

בהקדמה לספרון, שכתב הרב ישראל גרוסמן, רב ודיין צדק ידוע בירושלים, הוא מביא בית היתר את מאמר חז"ל: "האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזקין", כלומר: מי שרוצה להיות חסיד, שיקיים ענייני נזיקים ולא יגרום נזק לחברו.

הספר מחולק לשלושה נושאים "אקולוגיים": תצרוכת המים ושפיכתם; "התפוצצות" הרחובות מכלי-רכב למיניהם; ריבוי כלי האריזה (שאינם בשימוש חוזר ...) על המדרכות וברחובות.

בנושא תצרוכת המים ושפיכתם, מזכיר המחבר, כי בעבר שאבו תושבי ירושלים את מימיהם מבורות המים שבחצרות הביתם. לפני עונת הגשמים דאגו הכל, שהמרזבים והצינורות שהובילו את המים היקרים לבורות, יהיו תקינים ונקיים, ולא נזקקו להטפות בנוסח "חבל על כל טיפה" או "אל תבזבז מים".

בסוף הקיץ, כאשר הורידו את הדלי לבור המים, ובמקום צליל פיכפוך המים נשמע קול נקישת הדלי בקרקעית הבור, הבינו שהמים אזלו. המים מן הבורות, מוסיף ומלמד ויספיש, שימשו קודם להדחת כלי האוכל, אח"כ לניקוי הרצפה, ולבסוף לשטיפת השרותים.

ואילו כיום, לאחר שהמוביל הארצי והברזים - בבתים ובחצרות - תפסו את מקום בורות המים, הסיטו תושבי השכונות את פתחי המרזבים אל הרחובות, ומי הגשמים נשפכים הישר על ראשי העוברים ושבים המהלכים לתומם.

"יכול אתה להתהלך רחובות שלמים, גם בגשם שוטף, עם המטריה, בבינוי החדש של ירושלים, ותצא משם כמעט יבש ורגוע. ואילו כשתגיע למרכז ירושלים, קרי השכונות החרדיות, מספיק שתלך מטרים ספורים, ואתה יוצא מקולח ושטוף מים, מכף רגל ועד ראש, וסחוט עד ציפור נפשך". וכל זה - כותב ויספיש - מהווה סכנה גדולה, ועל צוואר מי יתלו את הקולר הזה? ומי הוא שישא באחריות?

מכאן עובר המחבר לנושא השני: "התפוצצות" הרחובות מכלי הרכב למיניהם.

"פעם אחת ולתמיד מחוייב (האדם) להכניס לראשו, שכל חטיפה, אפילו סנטימטר אחד, מהמדרכה או מהכביש הצר והסואן, גם לזמן קצר, יוצרת על המקום תגובה נגדית חזקה, פקקים, הפרעות להמון, וסיכון חיי אדם במלוא חומרתו". זאת ועוד: "בעל הרכב המחנה את מכוניתו על המדרכה, ובניחותא הולך לעסקיו - ואיני מתכוון לרופא הקרוא בדחיפות לביקור חולה, או למכונית הפורקת ומטעינה משא - אין לו שום הצדקה לכך, ושום היתר להפריע, לגזול דרך הרבים ולאלצם לרדת לכביש הסואן המסכן את חייהם ... הוא מחוייב לתור לו איזה סמטה צדדית, מקום שאינו מפריע אפילו אם יצטרך בגין זה לילך רגלי, ח"ו, כמה מאות מטרים ... "

והמטרד השלישי שעליו יוצא קצפו של ויספיש: ריבוי כלי האריזה שאינם בשימוש חוזר, על המדרכות וברחובות.

המחבר מתייחס בנושא זה, לא רק לתושבי השכונות, אלא גם לסוחרים ובעלי חנויות, המוציאים את תכולתם על המדרכה הצרה והסואנת, במיוחד בשכונות החרדיות, אשר רחובותיהן צרים, ובכך מאלצים הולכי רגל לרדת לכביש הסואן, "וישנם כאלה, שחוצפתם מגיעה עד לאמצע הכביש ... בעל החנות שמוציא למדרכה כלי אריזה של הסחורה שלו, פקעות חבלים, שקי ניילון, ושאר הדברים שאינם לשימוש חוזר, ושאין לו צורך בהם, והם מפריעים לו בחנותו ... ניתן לומר שגם ברשות הרבים אין לאיש צורך בהם, ואין שום עניין שישארו על המדרכה, בדיוק כמו שהוא, בעל העסק, אינו מעוניין שישארו בחנותו ... כי הרי כל הזבלים הללו, לא רק שהם מפריעים ומטרידים, כי אם גם מסכנים חיים, כשהאנשים נאלצים, עם פחד עצום בעיניהם, לרדת לכביש הסואן, אנשים נשים וטף, ילדים וישישים, נכים ועיוורים, אמהות וילדיהן ..."

כדי להמחיש עד כמה פסולה הפגיעה ברשות הרבים, מביא הרב ויספיש את מצוות הקמת סוכה בסוכות. מסתבר כי לפי הפוסקים, סוכה שנבנתה ברשות הרבים, היא סוכה גזולה, ואפילו נבנתה כשרה, אין לברך עליה, כי זוהי ברכה לבטלה.

ולבסוף, מעיר ויספיש, כי גם הרוכלים והמתרימים למיניהם, המחפשים להם דווקא את המדרכות הסואנות ביותר, מן הראוי שיקנו להם שביתה באיזו פינה שאינה סואנת ולא מפריעה. המדרכה היא קודש לרשות הרבים, ורק למעבר מהיר - קובע ויספיש - ואין לנו שום רשות להשתמש בה, לא לקריאת מודעה, ואפילו לא לשיחה קצרה, שהן מאלצות עוברים ושבים לרדת לכביש הסואן.

הספרון מלווה בעשרות תמונות וצילומים, ובכל נושא מובאים סימוכין מש"ס מגדולי הרבנים, ומהפוסקים בדורות הקודמים ובדורנו אנו.

מומלץ, לדעתנו, למנהלי הרשויות המקומיות, וכן לשר הטרי לאיכות הסביבה, לעיין בספרון הזה.