ליבורנו ה "אחות התאומה" של בת-ים

לכמה מערי ישראל כמו תל-אביב, רמת-גן, חולון נוספו בארצות שונות אחיות-תאומות. באחרונה נוספה גם לבת-ים שלנו אחות והיא העיר ליבורנו שבאיטליה. משלחות של שתי הערים ביקרו אחת אצל השניה ולעתים קרובות נזכרות שתי הערים ב "קול ישראל" ובעתונות.

ישוב יהודי ראשון במאה החמש עשרה

העיר ליבורנו, הידועה עם בתי הכנסת והישיבות שלה מתחילה למנות את ישובה היהודי עוד מן המאה ה-15. כשהחלו להגיע לעיר זו יהודים במספר קטן, כולם ממגורשי ספרד ופורטוגל, אולם עם ההכרזה של פרדינאנדו הראשון מבית מדיצ'י שהיה ידוע כאוהב ישראל, (ההכרזה נקראת בשם "ליבורנינה" וניתנה ב-10 ביוני 1513), שלפיה ניתנה הרשות להגירת יהודים פליטי גרוש ספרד ופורטוגל לליברנו, הוגדל הישוב היהודי במספר רב. בסעיף ה-20 של ההכרזה הובטח ליהודים הבאים לליברונו חופש הדת והמצפון.

סעיף זה אומר:
הישוב היהודי בליבורנו התפתח ובשנת 1593 היה מספר היהודים בעיר זו 114 נפשות מתוך 4362 נפש תושבי העיר. בשנת 1622 מנה הישוב היהודי 711 מתוך 9714 תושבי העיר. בשנת 1789 מנתה קהילת ליבורנו היהודית 9000 נפשות.

בית-הכנסת - היפה והמפואר ביותר באירופה

בית-הכנסת הראשון שנבנה בשנת 1622 היה צר מלהכיל את יהודי המקום עם גידולה של קהילת ליבורנו ואז החלו בבניית בית כנסת גדול שהיה היפה והמפואר מכל בתי הכנסת שבארצות אירופה. ממשלת איטליה ראתה בו אתר לאומי מבחינה אמנותית. סידורו וקישוטו של בית כנסת זה נמשך כ-200 שנה.

בשנת 1700 הוארך והורחב אולם בית הכנסת על ידי הקמת שלוש עשרה קשתות שהיו מונחות על עמודי שיש צבעוני ועליהן נבנתה גזוזטרה ששימשה כעזרת נשים.

בשנת 1742 נבנה ע"י האדריכל מקארארה איזידורו בארטה היכל לספרי-התורה שהצטיין ביפיו והידורו.

בשנת 1789 עם גידולה של קהילה זו שמנתה 9000 נפשות בנו קומה שניה לבית הכנסת.

בשנת 1931, לפי יוזמת הרב הראשי של קהילות איטליה, הפרופ' ד"ר שבתאי אלפרדו טואץ, ביחד עם הצייר לואיג'י לוי ועו"ד ג'ואידו בצרירה, הוקם בשני חדשים במרתף בית-הכנסת מוזיאון של קהילת ליבורנו שהיה לשם ולתפארת ליהודי איטליה כולה.

בית-הכנסת שנחרב, מוקם עתה מחדש

העיר ליבורנו נהרסה ונחרבה כמעט כולה במלחמת העולם השניה ויחד איתה נהרס ונחרב בית-כנסת מפואר זה.

בשנת 1948 בעזרתו של הפרופ' יוסף טוניי שר העבודות הצבוריות בממשלת איטליה הוחל בבניית בית-הכנסת מחדש על אותו השטח הגדול שבו עמד בית הכנסת שנחרב. ממשלת איטליה תרמה את הוצאות הקמת הבנין, אך את השיפוץ והשיפור והקישוט החיצוני והפנימי לקחה על עצמה קהילת ליבורנו שיצאה ממלחמת העולם השניה פצועה, חלשה ומצומצמת באנשים ובאמצעים. והיא נטלה על עצמה את המעמסה הכבדה שלא לפי כוחותיה היא.
הבנין החדש נבנה לפי תכניתו של המנהדס היהודי אנג'לו די-קאסטרו מרומא. האדריכל, בכל הכרה יהודית עמוקה ואמן מפורסם בעל רמה בינלאומית, בונה אותו לפי התכנית המקורית, בפנים הבנין יותאמו גם כמה עמודים מניצולי ההריסות של בית-הכנסת הישן והוא יהיה גלעד וזכר לעברה המפואר של קהלה זו. בקומת הקרקע תיבנה ישיבה שתקושט בשרידי השיש של בית-הכנסת הקודם. גם משרדי הקהילה ישוקמו באותו בנין.

אשתקד נוצר ועד למען בניית בית-הכנסת המורכב מחשובי האישים בני ליבורנו ואחרים. ועד זה פנה ב "קול קורא" המבקש עזרה מיידית מאת כל אחינו אשר בכל אתר ואתר להקמת בית הכנסת.