הדבר שגרם לדרעי להפר את שתיקתו
פורסם: דבר | עכשיו (עמוד 11) - 11/02/1993 (יום חמישי)
"גורל הגר"א" אותו "פטנט" קבלי שבעזרתו זוהו בזמנו קבריהם של 12 מחללי הל"ה, הוא ששיכנע את שר הפנים לשנות טקטיקה ולהסכים להשיב לשאלות חוקריו. סיפור מדהים.
ה "פצצה", שהטיל שר הפנים, הרב אריה דרעי, בשבוע שעבר, בהפרת שתיקתו ובנכונותו להשיב על שאלות חוקריו, מסתמכת בעיקר – כך ציינו העיתונים – על מה שמכונה "גורל הגר"א".
לפי הדיווחים פנה שר הפנים אל הרב רפאל לוין, בנו של רבי אריה לוין ז"ל, מי שהתפרסם כ"אבי האסירים", שאביו הפקיד בידו את סוד גורל הגר"א. שר הפנים ביקש את ר' רפאל כי "ישאל" עבורו ובעניינו ב"גורל", וזה אמנם עשה כן, מה שהביא את השר דרעי להפר את שתיקתו ולדבר.
ובכן, מהו "גורל הגר"א"?
בספרו, "איש צדיק היה", העוסק במסכת חייו של ר' אריה לוין ז"ל, מספר הסופר שמחה רז. כי הרב לוין נעזר בגורל הגר"א על מנת לזהות את גופות הל"ה, אותם 35 בחורי פלמ"ח אמיצים, בראשותו של המפקד דני מס, שמצאו את מותם מידי פורעים ערבים, בדרכם מירושלים לעזרת תושבי גוש-עציון.
זמן רב לאחר נפילת הגוש, נאספו גוויות תושביו מן התעלות והחפירות הסמוכות לישובים, ואילו גוויות הל"ה נמצאו טמונות בקברים ארעיים, כשרק שכבה דקה של עפר מכסה על גופותיהם, והיא שהגנה עליהם מפגיעה.
כאשר נאספו הגוויות, ביוזמתו ובהשתתפותו הפעילה של הרב הראשי לצה"ל דאז, הרב שלמה גורן, נתברר עד כמה קשה, כמעט בלתי אפשרית היא מלאכת זיהויין. הנסיבות הקשות בהן הובאו החללים לקבורה חפוזה, תחת אש אויב כבדה, לא איפשרו רישום מדויין ותרשים מפורט של החללים, ומקום קבורתו של כל אחד ואחד מהם.
וכך, כאשר הובאו ל"ה הארונות החתומים לירושלים, נדרשו העושים במלאכה להעזר בזכרון, בצילומים שונים, בעיקר צילומי שיניים.
חרף המאמצים האדירים שהשקיעו, זיהו הקוברים רק 23 מבין הגוויות באופן מוחלט, וללא צל של ספק. באשר לתריסר הגוויות האחרות, לא ניתן היה לקבוע בוודאות את זהותן ומקומות קבורתן. בצר להם, פנו הוריהם השכולים של החללים הבלתי מזוהים, אל הגאון רבי צבי פסח פראנק ז"ל, רבה הראשי שלירושלים דאז, ומי שהוכר כעמוד ההלכה של דורנו, ונתפס כסמכות הגבוהה ביותר לקבוע ולחתוך בעניין כאוב זה.
ומהו גורל זה? ובכן, שמור וכמוס עם חכמי ירושלים וזקניה גורל מיוחד זה, המתייחס להגר"א, הוא הגאון רבי אליהו מוילנא זצ"ל (1797-1720), שהיה בעל בקיאות מופלגת בספרי הקבלה והזוהר. גורל זה – יסודותיו באדני קודש, והוא מעין שריד ל "אורים ותומים" מימי קדם.
מביאי הל"ה לקבורה ביקשו שהגורל ייעשה בידי הצדיק ר' אריה לוין, אלא שהוא לא שש למשימה, וניסה להתחמק ממנה. חזרו, איפוא, ההורים השכולים אל הרב פראנק, והלה שיגר שליח מטעמו, להפציר בר' לוין. כיוון שכך, לא יכול עוד ר' לוין לעמוד בסירובו, ובדחילו ורחימו ניגש למלאכת הקודש, הטלת הגורל.
לפי המקובל, משתמשים בעריכת "גורל הגר"א" בתנ"ך שדפיו מחולקים לשני טורים. בידי רבי אריה מצוי ספר תנ"ך עתיק יומין, אשר נדפס באמסטרדם בשנת תס"א. דפי הספר צהובים מיושן, אך עודם שלמים ברובם, ובמקום שהם קרועים, הם מודבקים בנייר דבק שקוף, השומר על השלמות והצורה. בשולי הדפים רשומים הערות מעטות וסימנים אחדים.
על דף השער של הספר מופיע ארון הקודש, ומעטרו הפסוק: "בזאת יבוא אהרון אל הקודש" כלומר, בזאת באו אל הקודש לערוך גורל מיוחד במינו זה.
וממשיך העיתונאי דויטש בתיאור המעמד המיוחד:
סיכם וסיפר הסופר שמחה רז: "כאשר שוחחתי עם ראובן מס על אותו הליל נורא הוד, ועל הפרוטוקול שהוא חתום עליו, אמר לי ראובן: הייתי באותו מעמד ודע לך כי המעמד הזה זיעזע אותי יותר מאשר הידיעה על נפילת בני דני."
בדרך כלל, הוסיף ואמר רז. "בגורל הגר"א הפסוק שעולה תוך כדי הגורל מרמז על פתרון מסויים, ואילו במעמד זה, בזיהוי הגבורים, הפסוקים העלו את השם המפורש של כל אחד ואחד, לא רק ברמז אלא במפורש, פשוטו כמשמעו ...
ה "פצצה", שהטיל שר הפנים, הרב אריה דרעי, בשבוע שעבר, בהפרת שתיקתו ובנכונותו להשיב על שאלות חוקריו, מסתמכת בעיקר – כך ציינו העיתונים – על מה שמכונה "גורל הגר"א".
לפי הדיווחים פנה שר הפנים אל הרב רפאל לוין, בנו של רבי אריה לוין ז"ל, מי שהתפרסם כ"אבי האסירים", שאביו הפקיד בידו את סוד גורל הגר"א. שר הפנים ביקש את ר' רפאל כי "ישאל" עבורו ובעניינו ב"גורל", וזה אמנם עשה כן, מה שהביא את השר דרעי להפר את שתיקתו ולדבר.
ובכן, מהו "גורל הגר"א"?
בספרו, "איש צדיק היה", העוסק במסכת חייו של ר' אריה לוין ז"ל, מספר הסופר שמחה רז. כי הרב לוין נעזר בגורל הגר"א על מנת לזהות את גופות הל"ה, אותם 35 בחורי פלמ"ח אמיצים, בראשותו של המפקד דני מס, שמצאו את מותם מידי פורעים ערבים, בדרכם מירושלים לעזרת תושבי גוש-עציון.
זמן רב לאחר נפילת הגוש, נאספו גוויות תושביו מן התעלות והחפירות הסמוכות לישובים, ואילו גוויות הל"ה נמצאו טמונות בקברים ארעיים, כשרק שכבה דקה של עפר מכסה על גופותיהם, והיא שהגנה עליהם מפגיעה.
כאשר נאספו הגוויות, ביוזמתו ובהשתתפותו הפעילה של הרב הראשי לצה"ל דאז, הרב שלמה גורן, נתברר עד כמה קשה, כמעט בלתי אפשרית היא מלאכת זיהויין. הנסיבות הקשות בהן הובאו החללים לקבורה חפוזה, תחת אש אויב כבדה, לא איפשרו רישום מדויין ותרשים מפורט של החללים, ומקום קבורתו של כל אחד ואחד מהם.
וכך, כאשר הובאו ל"ה הארונות החתומים לירושלים, נדרשו העושים במלאכה להעזר בזכרון, בצילומים שונים, בעיקר צילומי שיניים.
חרף המאמצים האדירים שהשקיעו, זיהו הקוברים רק 23 מבין הגוויות באופן מוחלט, וללא צל של ספק. באשר לתריסר הגוויות האחרות, לא ניתן היה לקבוע בוודאות את זהותן ומקומות קבורתן. בצר להם, פנו הוריהם השכולים של החללים הבלתי מזוהים, אל הגאון רבי צבי פסח פראנק ז"ל, רבה הראשי שלירושלים דאז, ומי שהוכר כעמוד ההלכה של דורנו, ונתפס כסמכות הגבוהה ביותר לקבוע ולחתוך בעניין כאוב זה.
ומהו גורל זה? ובכן, שמור וכמוס עם חכמי ירושלים וזקניה גורל מיוחד זה, המתייחס להגר"א, הוא הגאון רבי אליהו מוילנא זצ"ל (1797-1720), שהיה בעל בקיאות מופלגת בספרי הקבלה והזוהר. גורל זה – יסודותיו באדני קודש, והוא מעין שריד ל "אורים ותומים" מימי קדם.
מביאי הל"ה לקבורה ביקשו שהגורל ייעשה בידי הצדיק ר' אריה לוין, אלא שהוא לא שש למשימה, וניסה להתחמק ממנה. חזרו, איפוא, ההורים השכולים אל הרב פראנק, והלה שיגר שליח מטעמו, להפציר בר' לוין. כיוון שכך, לא יכול עוד ר' לוין לעמוד בסירובו, ובדחילו ורחימו ניגש למלאכת הקודש, הטלת הגורל.
מעמד נורא
וכך מתאר העתונאי יצחק דויטש את המעמד הנשגב: "היה זה יום חמישי, שעת לילה. עלו לישיבה אשר בעליית הבית הקטן והצנוע של רבי אריה, בשכונת משכנות בירושלים. בהיכל השרוי בחשיכה הודלקו י"ב נרות אשר האירו את קיר המזרח, שארון הקודש ניצב לידו. הנוכחים היו: רבי אריה עצמו, חתנו הרב אהרן יעקובוביץ', ובנו הרב רפאל בנימין לוין שליט"א. מבין ההורים השכולים נמצאו שניים: מר ראובן מס (אביו של דני מס), ומר יצחק הכהן פרסיץ. הם פתחו באמירת פרקי תהלים. חדר זה כבר ידע שעות קשות ומרות, ודבקותם במזמוריו של דוד מלכנו התעלתה. אלא שרטט זה, תחושת קודש וציפיה, שיעלה האלקים בידם לקבוע אמת, אף הם טרם זכרו. והנה בקע קול התפילה, זעזע את המשתתפים ואת השומעים מרחוק, גם בשכונה זו, היודעת תורה ותפילה".
לפי המקובל, משתמשים בעריכת "גורל הגר"א" בתנ"ך שדפיו מחולקים לשני טורים. בידי רבי אריה מצוי ספר תנ"ך עתיק יומין, אשר נדפס באמסטרדם בשנת תס"א. דפי הספר צהובים מיושן, אך עודם שלמים ברובם, ובמקום שהם קרועים, הם מודבקים בנייר דבק שקוף, השומר על השלמות והצורה. בשולי הדפים רשומים הערות מעטות וסימנים אחדים.
על דף השער של הספר מופיע ארון הקודש, ומעטרו הפסוק: "בזאת יבוא אהרון אל הקודש" כלומר, בזאת באו אל הקודש לערוך גורל מיוחד במינו זה.
וממשיך העיתונאי דויטש בתיאור המעמד המיוחד:
"דממת קודש שררה בהיכל. הנרות הדולקים הוסיפו למעמד נורא זה. פתחו את התנ"ך מבלי לדעת או לכוון דף ועמוד. לאחר כל פתיחה עלעלו שוב דרך עלמא. וכך חזרו על המעשה שבע פעמים. וקבעו שלמי אשר יימצא, ייקבע של מי הוא קבר פלוני, לפני שיסמנו בו את המצבה, וזה הכלל הנקוט: הפסוק האחרון בעמוד צריך לכלול את שמו, או רמז לשמו של אחד מאלה שמחפשים את זיהויו.
ומה רבה היתה ההשתוממות,כאשר אחד הפסוקים שהופיעו לראשונה, היה "לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה". הרי בתחילת הפסוק – ל"ה, וכל אחד מהדפים, נושאו מלחמות גבורה ומצוות ארץ ישראל, שהתאימו למעמד מיוחד זה. לפי המקובל, אם אין בפסוק האחרון דבר הרומז לענין המבוקש, נוטלים את האות האחרונה, ולפיה מחפשים פסוק המתחיל באותה אות, כדי למצוא את התשובה הדרושה, במפורש או המרומז לעניין.
וכדבר הזה חזרו י"א פעמים. שכן לא היה צורך בי"ב, שהרי לאחר קביעת הי"א נקבע ממילא מיהו הי"ב. והנה להשתוממות הכל, כל דף דיבר בפסקנות. בפסוק הראשון שהגיעו אליו היה מפורש שם שזיהה במוצהר את אחד החללים. וענינו של פסוק ופסוק היה כל הולם, משקף ומתאים, כאילו תואר באותם הפסוקים ענינא דיומא. וזה לאחר זה, כאשר בכל פעם חוזר הדפדוף של שבע פעמים שבע – נקבעה זהותם של החללים.
"הנוכחים סיימו עריכת הגורל הזה בשעות שלאחר החצות. אף שינה לא אחזתם כל אותו הלילה. הם חשו ייחודו של המעמד, הם חשו שאכן הקביעה מדוייקת, וכי נקבע זיהויו של כל אחד מן הי"ב מתוך הל"ה הגבורים.
כאשר באו למחרת אותו הלילה, וסיפרו את הקורות לרבי צבי פסח פראנק, שמעם נרגש ונפעם, ופסק שיש לראות את הזיהוי כקובע. ואכן, כך קיימו וקיבלו לראות את הקברים על פי המצבה שעליהם, כמקום בו טמון הגיבור והקדוש ששמו חרוט על המצבה".
ומה רבה היתה ההשתוממות,כאשר אחד הפסוקים שהופיעו לראשונה, היה "לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה". הרי בתחילת הפסוק – ל"ה, וכל אחד מהדפים, נושאו מלחמות גבורה ומצוות ארץ ישראל, שהתאימו למעמד מיוחד זה. לפי המקובל, אם אין בפסוק האחרון דבר הרומז לענין המבוקש, נוטלים את האות האחרונה, ולפיה מחפשים פסוק המתחיל באותה אות, כדי למצוא את התשובה הדרושה, במפורש או המרומז לעניין.
וכדבר הזה חזרו י"א פעמים. שכן לא היה צורך בי"ב, שהרי לאחר קביעת הי"א נקבע ממילא מיהו הי"ב. והנה להשתוממות הכל, כל דף דיבר בפסקנות. בפסוק הראשון שהגיעו אליו היה מפורש שם שזיהה במוצהר את אחד החללים. וענינו של פסוק ופסוק היה כל הולם, משקף ומתאים, כאילו תואר באותם הפסוקים ענינא דיומא. וזה לאחר זה, כאשר בכל פעם חוזר הדפדוף של שבע פעמים שבע – נקבעה זהותם של החללים.
"הנוכחים סיימו עריכת הגורל הזה בשעות שלאחר החצות. אף שינה לא אחזתם כל אותו הלילה. הם חשו ייחודו של המעמד, הם חשו שאכן הקביעה מדוייקת, וכי נקבע זיהויו של כל אחד מן הי"ב מתוך הל"ה הגבורים.
כאשר באו למחרת אותו הלילה, וסיפרו את הקורות לרבי צבי פסח פראנק, שמעם נרגש ונפעם, ופסק שיש לראות את הזיהוי כקובע. ואכן, כך קיימו וקיבלו לראות את הקברים על פי המצבה שעליהם, כמקום בו טמון הגיבור והקדוש ששמו חרוט על המצבה".
12 נרות
והנה הפרוטוקול של אותה ישיבה לילית בביתו של רבי אריה לוין: "בעזרת השם יתברך. הערב, אור ליום לסדר, ועשית עמדי חסד ואמת ה' בטבת תשי"א, שנת הגאולה תבוא במהרה לפ"ק, שהוא לפי מניין אומות העולם 17 בדצמבר 1950, בירושלים עיה"ק, נערכה בבית המדרש של ישיבת "בית ארי", הפלת גורל של הגר"א זי"ע (זכותו יגן עלינו), ועכ"י (ועל כל ישראל), לגבי שנים-עשר הקברים בקבר הל"ה בהר-הרצל.
בכדי להעלות בגורל את מקום מנוחתם של שנים-עשר הקדושים מפלוגת הל"ה, שנפלה בהר חברון ביום ה' בשבט התש"ח. הגורל הפועל על ידיו ובראשותו של הרב ר' אריה לוין הי"ו (השם ישמרהו ויצילהו) ובהשתתפותם של הרבנים ר' אהרן יעקובוביץ' ור' רפאל בנימין לוין הי"ו.
בשם ועד משפחות הל"ה השתתפו בהפלת הגורל הר' ראובן מס ור' יצחק דב הכהן פרסיץ נ"י (נרו יאיר). הרב אריה לוין הדליק שנים-עשר נרות, והתפלל תפילה קצרה לעילוי נשמותיהם של הקדושים ז"ל הי"ד. לאחר מכן ניגשו לסדור הגורל: הפסוק הראשון שיצא בגורל: א. בקרובי אקדש. ב. כי קודש קדשים הוא לכפר עליכם.
בהמשך תפילת הגורל יצאו הפסוקים:ג. כי ה' אלקיכם הוא הנלחם לכם. ד. כאלפיים איש או כשלושת אלפים יעלו ויכו את העי. (יהושע ז' ג'-ה'). ה. וכפר עליו הכהן לפני ה'. ו. אלף למטה, אלף למטה, לכל מטות ישראל. ז. והיה אשר אמר אליך זה ילך אתך. הוא ילך אתך. וכל אשר אמר אליך זה לא ילך עמך, הוא לא ילך (שופטים ז' ד'). ח. וישכם בבוקר ביום החמישי ללכת (שופטים) והמעשה אשר השכימו ללכת היה ביום ה'. ט. נחנו נעבור חלוצים לפני העם. י. מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור (שמואל ב' א. כ"ב). י"א. ויקם את דבריו אשר דבר עלינו, וכו' (דניאל ט' י"ב).
הגורל העלה כי מקום מנוחתם של:
א. בנימין בוגלבסקי הוא שורה 5 קבר 1. הפסוק: "וממטה בנימין בגורל" (כ"א יהושע)
ב. עודד בן-ימיני, שורה 1 קבר 6. הפסוק: "הלא בן ימיני" (כ"א שמואל).
ג. יעקב בן-עטר, שורה 6 קבר 2. הפסוק: כל הנפש הבא ליעקב, (ויחי בראשית).
ד. יוסף ברוך, שורה 6 קבר 3. הפסוק: ויאמר יוסף הבו מקניכם.(בראשית).
ה. איתן גאון, שורה 2 קבר 2. הפסוק: וענה גאון ישראל בפניו (הושע ז')
ו. אליהו הרשקוביץ, שורה 1 קבר 7. הפסוק: ויקח אליהו את הילד (מלכים א' י"ז).
ז. יצחק זבולני, שורה 2 קבר 4. הפסוק: ולזבולון אומר דברים.
ח. אלכסנדר כהן, שורה 3 קבר 1. הפסוק: כהניך ילבשו צדק (תהלים קל"ב).
ט. יעקב כהן, שורה 2 קבר 1. הפסוק: נשבע השם ולא ננחם אתה כהן (תהלים ק').
י. יצחק מרזל, שורה 1 קבר 2. הפסוק: גם לבבל נפלו חללי כל הארץ (ירמיהו נ"א).
יא. שאול מנואלי, שורה 1 קבר 4. הפסוק: אתה שאלתי (תהלים כ"ז).
יב. יעקב קוטיק, שורה 5 קבר 6 (לא היה עוד צורך בהגרלה).
על זה באנו על החתום: אריה לוין, אהרן יעקובוביץ', רפאל בנימין לוי ראובן מס, יצחק דב הכהן פרסיץ'".
בכדי להעלות בגורל את מקום מנוחתם של שנים-עשר הקדושים מפלוגת הל"ה, שנפלה בהר חברון ביום ה' בשבט התש"ח. הגורל הפועל על ידיו ובראשותו של הרב ר' אריה לוין הי"ו (השם ישמרהו ויצילהו) ובהשתתפותם של הרבנים ר' אהרן יעקובוביץ' ור' רפאל בנימין לוין הי"ו.
בשם ועד משפחות הל"ה השתתפו בהפלת הגורל הר' ראובן מס ור' יצחק דב הכהן פרסיץ נ"י (נרו יאיר). הרב אריה לוין הדליק שנים-עשר נרות, והתפלל תפילה קצרה לעילוי נשמותיהם של הקדושים ז"ל הי"ד. לאחר מכן ניגשו לסדור הגורל: הפסוק הראשון שיצא בגורל: א. בקרובי אקדש. ב. כי קודש קדשים הוא לכפר עליכם.
בהמשך תפילת הגורל יצאו הפסוקים:ג. כי ה' אלקיכם הוא הנלחם לכם. ד. כאלפיים איש או כשלושת אלפים יעלו ויכו את העי. (יהושע ז' ג'-ה'). ה. וכפר עליו הכהן לפני ה'. ו. אלף למטה, אלף למטה, לכל מטות ישראל. ז. והיה אשר אמר אליך זה ילך אתך. הוא ילך אתך. וכל אשר אמר אליך זה לא ילך עמך, הוא לא ילך (שופטים ז' ד'). ח. וישכם בבוקר ביום החמישי ללכת (שופטים) והמעשה אשר השכימו ללכת היה ביום ה'. ט. נחנו נעבור חלוצים לפני העם. י. מדם חללים מחלב גבורים קשת יהונתן לא נשוג אחור (שמואל ב' א. כ"ב). י"א. ויקם את דבריו אשר דבר עלינו, וכו' (דניאל ט' י"ב).
הגורל העלה כי מקום מנוחתם של:
א. בנימין בוגלבסקי הוא שורה 5 קבר 1. הפסוק: "וממטה בנימין בגורל" (כ"א יהושע)
ב. עודד בן-ימיני, שורה 1 קבר 6. הפסוק: "הלא בן ימיני" (כ"א שמואל).
ג. יעקב בן-עטר, שורה 6 קבר 2. הפסוק: כל הנפש הבא ליעקב, (ויחי בראשית).
ד. יוסף ברוך, שורה 6 קבר 3. הפסוק: ויאמר יוסף הבו מקניכם.(בראשית).
ה. איתן גאון, שורה 2 קבר 2. הפסוק: וענה גאון ישראל בפניו (הושע ז')
ו. אליהו הרשקוביץ, שורה 1 קבר 7. הפסוק: ויקח אליהו את הילד (מלכים א' י"ז).
ז. יצחק זבולני, שורה 2 קבר 4. הפסוק: ולזבולון אומר דברים.
ח. אלכסנדר כהן, שורה 3 קבר 1. הפסוק: כהניך ילבשו צדק (תהלים קל"ב).
ט. יעקב כהן, שורה 2 קבר 1. הפסוק: נשבע השם ולא ננחם אתה כהן (תהלים ק').
י. יצחק מרזל, שורה 1 קבר 2. הפסוק: גם לבבל נפלו חללי כל הארץ (ירמיהו נ"א).
יא. שאול מנואלי, שורה 1 קבר 4. הפסוק: אתה שאלתי (תהלים כ"ז).
יב. יעקב קוטיק, שורה 5 קבר 6 (לא היה עוד צורך בהגרלה).
על זה באנו על החתום: אריה לוין, אהרן יעקובוביץ', רפאל בנימין לוי ראובן מס, יצחק דב הכהן פרסיץ'".
סיכם וסיפר הסופר שמחה רז: "כאשר שוחחתי עם ראובן מס על אותו הליל נורא הוד, ועל הפרוטוקול שהוא חתום עליו, אמר לי ראובן: הייתי באותו מעמד ודע לך כי המעמד הזה זיעזע אותי יותר מאשר הידיעה על נפילת בני דני."
בדרך כלל, הוסיף ואמר רז. "בגורל הגר"א הפסוק שעולה תוך כדי הגורל מרמז על פתרון מסויים, ואילו במעמד זה, בזיהוי הגבורים, הפסוקים העלו את השם המפורש של כל אחד ואחד, לא רק ברמז אלא במפורש, פשוטו כמשמעו ...
© הזכויות על עיתון "דבר" שייכות למכון לבון - מכון לחקר תנועת העבודה והחלוץ על-שם פנחס לבון
Powered By 
לחצו על המפה לתצוגה מדוייקת ואפשרות לצפייה בכתבות מאותו אזור.
במפה זו מופיעות הכתובות הבאות: ג’בעה (גבעת הקרב - מקום נפילת מחלקת הל"ה) | רחוב רבי אריה, ירושלים (בעבר רחוב הר גריזים, שכונת משכנות - מגורי הרב אריה לוין)
