תולדות יובל

אברהם אקסלרוד נולד בשנת 1912, בעיירה קטנה רודזישקי שע"י וילנה לאביו סוחר היערות ר' ישראל שהיה מראשי הציונים בעירו והוא מהראשונים שריכזו מניות של הקולוניאל-בנק שנהפך במשך הזמן לאנגלו-פלשתינה-בנק הידוע. אביו נהרג ע"י חיילים פולניים בשנת 1920, עת שכבשו את העיר וערכו בה פרעות ביהודים. אחרי פטירת האב עברה המשפחה לוילנה ואברהם נכנס לבית הספר הריאלי של "תרבות" בשנת 1925 הצטרף אברהם להסתדרות הנוער "השחר" שנהפכה אחרי כן לתנועת בית"ר. אחרי גמר הגימנסיה היה הנער אברהם נתון ללחץ משפחתי להמשיך בלימודיו בחו"ל, אולם הוא בחר לצאת לגדוד ההכשרה הראשון של בית"ר בפולניה במחצבות של קלסוב שהיה שם דבר בשעתו ברשת ההכשרות של כל הנוער הציוני. בשנת 1930 מונה ע"י נציבות בית"ר בורשה למפקד ההכשרה בקלסוב ומילא תפקיד זה עד לעלייתו ארצה בראשית 1933.

מטעם גדוד ההכשרה הוא נשלח לכנס העולמי הראשון של בית"ר שנערך בדנציג, אך נאסר על הגבול בפולני בטשעוו, בגלל דרכונו ולא זכה להגיע אלא לסיומו של הכנס. מאסרו של אברהם בטשעוו לא היה הראשון. גם קודם לכן נאסר יחד עם כמה גימנזיסטים בוילנה על רקע תעמולה למען הרשימה הציונית לסיים הפולני שבראשה עמד יצחק גרינבוים. מאוחר יותר נאסר בעיר רובנה אשר בווהלין כשהמשטרה החשאית הפולנית טענה כי נאם נאום אנטי ממלכתי כאשר אמר שהמיעוט היהודי בפולין יושב על אדמה זרה. מאסריו הפוליטיים של אברהם החלו איפוא, בגיל 15-18 (בגיל 19 היה כבר בארץ). בפולניה השתתף בחיי התנועה הלאומית ובית"ר ונאומיו המלהיבים בעיירות פולניה וביחוד בווהלין ופולסיה זכורים עדיין לגברדיה הישנה של התנועה.

עם עלייתו ארצה (והוא זכה להביא עמו גם את משפחתו הציונית) הצטרף לפלוגת עבודה של בית"ר ברמת-גן. יחד עם זאת שימש כמפקד בית"ר בבני ברק. היה מפעילי ארגון עובדי הצה"ר ובית"ר בתל-אביב.

בשנת 1934 נתקבל לעבודה במפעלי האשלג בצפון ים המלח. כרגיל משך איתו למקום עבודה זה, שהיה אז מהחשובים ביותר, עוד כמה מאנשי התנועה ובית"ר. מלחמה עקשנית התנהלה בין העובדים הלאומיים שבראשם עמד אברהם לבין הנהלת המפעל שבראשו עמד מר מ. נובומייסקי על ההכרה בהסתדרות העובדים הלאומית וקופת חולים לעובדים לאומיים בים המלח. לבסוף הוכתר המאבק הזה בהצלחה והנהלת המפעל אף הרשתה להקים צריף נאה לשיכון המוסדות של הע. ל. במקום.

א. אקסלרוד נמנה בין מייסדי הע.ל. בפסח 1934, ומאז בהפסקות קצרות נבחר כחבר במוסדותיה המרכזיים של הע.ל. וקופ"ח. היה מראשוני הצ"ח ואחרי כן אחד מציריה לועידה העולמית הראשונה שלאחרי מלחמת העולם השניה שהתקיימ בבזל. נאסר בארץ עוד בשנת 1944 וישב חצי שנה בלטרון א' ואחרי כן עם מעצרם של ראשי העיריות וראשי התנועה הלאומית ישב בלטרון ב'. בימי המצור על ירושלים שימש כחבר ועדת המצב של הקהילה היהודית במקום, ואחרי כן כחבר המועצה המייעצת שע"י המושל הצבאי דב יוסף, באותה תקופה ולפני כן שימש כקצין סעד בארגון הצבאי הלאומי.

עם יסודה של תנועת החרות הצטרף לשורותיה ומאז ממלא הוא תפקידים מרכזיים במוסדות התנועה. הוא משתתף קבוע בכל פרסומי הע.ל. פירסם מזמן למזמן רשימות קצרות בבטאון של התנועה הלאומית "המשקיף", ומאז 1952 משתתף קבוע בעיתון "חרות".

לפני 10 שנים עם כינונה של העירייה העברית בירושלים, נבחר הוא מטעם התנועה כחבר בה והוא משמש כרכז הסיעה ויו"ר ועדת התיכנון בבניין ערים. ועדיין רבה בפניו הדרך ומלאכה גדולה עוד נכונה לו.