פטור? חס וחלילה, זו רק דחייה

על פי חוברת שהוציאה ישיבת עטרת כוהנים בירושלים, שירות בצבא אינו מנוגד לתלמוד תורה; אפשר "לאחוז ביד אחת בספר ובשנייה ברומח" (וגם בקשת ובשריון); יש שם גם גילוי: הרב קוק הוא שייסד את "הליגה נגד כפייה דתית"

ישיבת עטרת כוהנים הוציאה באחרונה חוברת בשם "צבא וישיבה", שעוסקת בגיוס תלמידי ישיבות לצה"ל. החוברת מביאה מדבריו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, מי שהיה ראש ישיבת "מרכז הרב" בירושלים ומייסד "גוש אמונים". לישיבת "מרכז הרב" בירושלים, כדאי לציין, יש הסדר מיוחד עם משרד הביטחון, לפיו תלמיד הלומד עשר שנים בישיבה, משרת בצה"ל תשעה חדשים, ולאחר מכן עושה מילואים. רוב בני הישיבה עומדים בהסדר זה.

מרכז הכובד של החוברת נשען על מכתב של הרב שלמה יוסף זוין (1978-1890), בעל עבר ארוך של חוקר ההלכה והחסידות, מראשי חסידי לובאביץ' עורך האנציקלופדיה התלמודית, וחתן פרס ישראל לספרות תורנית.

את המכתב, שעוסק בגיוס תלמידי ישיבות לצה"ל, הוא פרסם בזמן מלחמת השחרור, תחת החתימה "אחד הרבנים". השאלה הראשונה בה עוסקת החוברת היא "אם אנחנו במצב של מלחמת מצווה, למה לא סוגרים את הישיבה ומגייסים את כל תלמידיה?" תשובת הרב קוק: "במידה שיש צורך בהם למלחמה, החוב מוטל עליהם כעל כולם בשווה. מעבר לזה, יש מקום לבירור חשבון אמיתי עד כמה הכרחי הדבר, בזמן מלחמה. במידה והדבר הכרחי, בוודאי שיש חובה להתגייס ולעסוק במצווה זו של תורה, אבל כשאין חיוב לשרת בצבא אז חובה לחזור לישיבה ולשקוד בתורה. גם בני ישיבה שייכים לצבא".

בשאלה אחרת, קבע הרב קוק, כי "האנשים העומדים בראש צה"ל הם נאמנים ומסורים" כל זמן שהם לא לוחצים על אלה ש"תורתם אומנותם".

שאלה נוספת, ואולי מרכזית, הייתה: "מה זכותם של בחורי ישיבה לשבת בישיבה וללמוד בזמן שאחרים נלחמים בחירוף נפש ומקריבים עצמם על הגנת העם והמדינה." תשובת קוק: "אם שר הביטחון, שהוא "הפרופסור לענייני צבא ומלחמה", סובר שלא נחוץ כיום שבחורי ישיבה ילכו לצבא, יש אפשרות של דחייה". הרב קוק מגלה, כי באסיפה משותפת שהתקיימה עם שלטונות הצבא ביחס לפטור תלמידי ישיבה, הוא אמר כי אין פטור, והוסיף "אנו לא מנותקים מכלל ישראל ואיננו משתמטים. וכך רשום בכל מסמכי משרד הביטחון שעליהם חותם תלמיד הישיבה, שזו רק דחייה ולא פטור".

הרב קוק הוסיף כי אמנם כמה ישיבות מתנגדות לצבא באופן עקרוני, אבל "אצלנו אין זה כך חס ושלום, אלא קודם יש ללמוד כמה שנים בישיבה ולגדול בתורה ולהתחזק ביראת שמים, ואחר כך אפשר ללכת לצבא, על פי חשבון פרטי של כל תלמיד". לדעת הרב קוק, אנשי צבא וגדולי תורה חיוניים באותה מידה.

הרב קוק מחזק את דבריו בציטוט של הרב איסר זלמן מלצר ז"ל, שהיה ראש ישיבת סלוצק ונשיא "ועד הישיבות", כי "אין מקור בהלכה לפטור תלמידי ישיבה מללכת לצבא, ואלה המסתמכים על הרמב"ם נוקטים בשקר בשם התורה.

הרב קוק מספר בחוברת על פגישה שהתקיימה אחרי מלחמת ששת הימים בין ראשי הישיבות לבין שרי הממשלה דאז. בפגישה נכחו שר הביטחון משה דיין וכמה קצינים בכירים, משה שפירא שר הפנים, משה קול ויוסף ספיר. מצד הרבנים היו שם הרב יחזקאל אברמסקי, הרב אלחנן סורוצקין מוועד הישיבות, הרב גולדויכט, ראש ישיבת כרם ביבנה, הרב משה דוד טננבוים מנכ"ל "ועד הישיבות" והרב צבי יהודה. הרב קוק קובע, כי משה שפירא ומשה דיין הם "כוחות חזקים וחשובים המכריעים בממשלה. שניהם ברכה לישראל, מרבים פעלים וממעטים בדיבור".

משה דיין פתח את הישיבה: "באנו לברר ולשמוע מה העניין בכך שאנו משחררים בחורי ישיבה מגיוס, בזמן שאחרים נלחמים ונהרגים"? הרב קוק לא קיבל את המונח "משחררים" והדגיש שוב שמדובר בדחיית שירות ותו לא.

בחוברת נחשפים פרטים תמוהים בעברו של הרב קוק. למשל, על השתייכותו ל "ליגה נגד כפייה דתית", או שהיה מיודד עם שולמית אלוני וחבריה, למשך תקופה קצרה. אחר כך הוא התרחק מהם, לדבריו, מפני שהם "התדלדלו והתרחקו והתעסקו בדברים קטנים".
פרט מפתיע נוסף מהחוברת: ה "ליגה נגד כפייה דתית" נוסדה בדירתו של הרב קוק, שניסה להתעקש ששמה יהיה "ליגה נגד כפיה" מכיוון שכל כפייה פסולה ולא רק כפייה דתית.

החוברת מצטטת ממכתב של הרב שלמה יוסף זוין, שהיה בין השאר חבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, אשר מיועד לרבנים: "מנין לכם שבני תורה ותלמידי חכמים פטורים מלהשתתף במלחמת מצווה של ישראל מיד הצר הצורר העומד עליו לכלותו ולהשמידו חלילה? ומנין לכם לפרסם בצורה של הלכה פסוקה ו "דעת תורה" שבני הישיבות אין להם לא להירשם ולא להיפקד ולא להתייצב ולא כלום? וכי לא כך שנינו בהצלת נפש – לא נפשות, אלא אפילו נפש אחת מישראל – אין עושים דברים הללו אלא על ידי גדולי ישראל" (יומא כ"ד ב' רמב"ם שבח פ"ב ל"ה) ?"

מהבחינה המעשית יש אולי חשש שהישיבות יתרוקנו אם יעזבו אותן רוב התלמידים? אבל לשם כך יש להיכנס למשא ומתן עם מוסדות הגיוס על הסדרים מעשיים, ותמיד אפשר למצוא את הדרך להקלות ולהגבלות. עד כמה שידוע לי, היתה נכונות כזאת מצד המוסדות.

רבים מבני הישיבות מקדשים את השם, עוזרים במלחמות, בגיוס ובמשמר ובכל אשר יידרש. באחת ידם הם מדפדפים בגווילים ובאותיות של התורה והתלמוד, ובשנייה אוחזים הם בשלח וברומח, בקשת ובשריון. בעצם שהייתם בצבא הם משפיעים רוחניות על שאר החיילים.