ראשיתה של ספרות האידיש ברוסיה

חובבי האידיש בעולם כולו מזכירים בשנה זו שני מאורעות חשובים וחוגגים את יובלם. האחד - מלאו 125 שנה להולדתו של מנדלי מוכר ספרים, והאחר - מאה שנה להופעת העיתון הראשון באידיש בשם עברי "קול מבשר". העיתונות האידית הקדישה לשני מאורעות אלה מאמרים ורשימות העומדים על חשיבותם של מאורעות אלה בחיי הקיבוץ היהודי ברוסיה הצארית, ועל השפעתם על הידידות כולה ...

"קול מבשר" הופיע בשנת 1862 ורבים ראו אז בהופעת עיתון אידי הישג גדול, הגדול ביותר בחיי הציבור היהודי בתקופה ההיא. יש עוררין על זכות הבכורה שניתנה ל "קול מבשר" כלעתון האידי הראשון, והם נוקבים בשם עיתון אחר שהופיע באידיש בעיר ורשה ב-3 בדצמבר 1823 (ארבעים שנה לפני הופעת "קול מבשר"), ששמו ארוך וקצת גרמני "דער בעאבאכטער אן דער וויכסעל" (המשקיף על הויסלה), שהחזיק מעמד רק תשעה חודשים עד ה-3 בספטמבר 1824, עיתון זה הופיע חציו גם בפולנית ובשם מתורגם "דוסזשעגאץ נאדויסלאנסקי" ומשום כך לא נתקבל ערעור זה ולא ניתן לו זכות הבכורה. גם האידיש שלו הייתה "מגורמנת" והיא לא הייתה מובנת ל "עמך" ... מה גם, שלפי עדות אחרת, הייתה כוונת עורכי העתון דווקא להשכיח את האידיש שבפי השכבות הרחבות ולחבב עליהם את הגרמנית ... וזאת הייתה הסיבה לסגירתו אחרי תשעה חודשים.

עורכו של "קול מבשר" היה אלכסנדר צדרבוים עורך "המליץ", בראשונה הופיע כתוספת ל "המליץ" וגם הרשיון שניתן להוצאתו כתוספת לעתון "המליץ" בא לו.

במודעות על הופעת "קול מבשר" מצטדק א. צדרבוים ומסביר את הסיבה שהביאה אותו להוצאת עיתון באידיש, כדי לתת מושג לשכבות הרחבות של העם וכן לנשים שאינן בקיאות בשפת התנ"ך, שידעו על המתהווה בעולם הגדול והרחב.

על חבלי הלידה של "קול מבשר" ועל הקשיים בהשגת הרשיון נודע אך ורק עם פתיחת הארכיונים של ממשלת הצאר בשנת 1917, מארכיונים אלה נודע הפרטים הבאים: היו חליפות מכתבים בין שר החינוך וההשכלה שבממשלת הצאר לבין אישים חשובים וידועים שהתנגדו להופעת עיתון באידיש.
כבר בשנת 1857 הייתה הצעה מונחת להוצאת עיתון באידיש, על שולחנו של שר ההשכלה הרוסי, השר פנה למנהל סמינר הרבנים בזיטומיר שהוא יחווה את דעתו בעניין זה. אחרי שנתקבלה תשובתו החיובית, הועבר העניין לטיפולו של נציג השר במחוז קיוב והוא לא הסתפק בדעתו החיובית של מנהל סמינר הרבנים ופנה אל שני אישים נוספים: אל הצנזור על ספרי רומ"ל, המשומד וו. פיאודורוב (מראשוני המשכילים שהתנצר), וליהודי "המלומד" מ. רובינשטיין מקיוב, תשובתם הייתה שלילית, והדבר הובא לדיון בין שר ההשכלה ושר הפנים והעניין הוכרע לחיוב והרשיון ניתן רק כתוספת "להמליץ".

על חליפת מכתבים בין שר הפנים ושר ההשכלה בנידון מספר הסופר הרוסי פ. ס. אוסוב בזכרונותיו שפירסם בירחון הרוסי "היסטוריצסקי וסטניק" בשנים 1883-2.

הזכרנו כי א. צדרבוים שימש כעורך "קול מבשר". צדרבוים היה מראשי המשכילים, איש ליברלי, ישנם המתארים את צדרבוים כאחד ה "שתדלנים" בתקופת הצאר, בדעותיו הפוליטיות והתרבותיות הטביעו גוון שמרני בעיתון אפילו בהשוואה לתקופה ההיא, היה שמרני במאה שנים אחרונית ... לא רב את ריב העוני והעושק ... השפעתו של דרבוים על העיתון הייתה עצומה, אולם נגד רצונו חדרו, לפי דבריהם לתוכו כוחות "נאורים", והם שנתנו את הדחיפה שמצאה את ביטוייה ב "קול מבשר" בו השתתפו מנדלי, גולדפדן, לינצקי, א. מ. דיק, גוטלובר ואחרים.

ב"קול מבשר" פירסם מנדלי את יצירתו הגדולה "האיש הקטן". וכן פורסם במספר ה-35 של הגליון ב-15 לאוקטובר 1963 שירו הידוע של המשורר הרוסי א. פושקין "עגלת החיים" בתרגומו האידי (די טעליגע פון לעבען) זהו שירו הראשון של פושקין שפורסם באידיש.

במשך הזמן שימש "קול מבשר" במה לסופר האידי שמצא בו מקום לפרסם את יצירותיו והוא שנתן את הדחיפה להתפתחותה של השפה והשפעתה על הרחוב היהודי שמנעה רבים מהתבוללות. האידיש יצאה ע"י הופעת העיתון ממסגרתה הצרה: הספר והבית לאופקה הרחב. והסופרים מצאו בו ביטוי למחשבתם הספרותית שעד אז מצומצמת הייתה בספר בלבד.