בימים שדתי היה גם שמאל

[המקור כפי שנשלח ע"י נח זבולוני והשונה בצורה די משמעותית ממה שהודפס]

זו הפעם השניה שחרדים קוראים להצביע עבור ראש עיר חילוני כפי שקרה בירושלים בבחירות האחרונות לעיריה.

השוני: בראשונה רגמו את הקורא באבנים, ומררו את חייו משך שנותיו עלי אדמה, והנה כיום, אותם שרגמו באבנים שקראו להצביע עבור אהוד אולמרט נשאו על כפיים ...

לפני 43 שנה בדיוק (11 בנובמבר 1950) נפל פור בעיר אם המושבות פתח תקוה, בה שלטו הציונים הכלליים בראשם יוסף ספיר, שמסר את פטיש העיריה לפנחס רשיש ממפא"י.

מהפך זה היה בשעתו גדול יותר מאשר בירושלים בבחירות המוניציפאליות האחרונות.

מפא"י קיבלה אז בפתח תקוה 5 מנדטים (פ. רשיש, י. פינברג, זלמן יואלי - חבר מערכת "דבר", ח. ביילי, וי. אשכנזי), מפלגת פועלים מאוחדת (מפ"ם) שני נציגים: (ד. טבצניק וח. זכאי), הפועל המזרחי נציג אחד (י. חזני במקומו בא ד. נוימן), פועלי אגודת ישראל (פא"י) נציג אחד (הרב ישראל איידלמן), ציונים כלליים: 5 מנדטים (יוסף ספיר, עזרא איכילוב, י. הלר, י. זהבי ושושנה ישראלית) חרות מנדט אחד (עו"ד ש. אמסטר), מזרחי מנדט אחד (מ. שואלב), אגודת ישראל נציג אחד (הרב שמעון כץ בנו של הרב הראשי של פתח תקוה הרב ראובן כץ).

המערכה נגד בחירתו של רשיש לראש העיר התנהלה לפי מיטב המסורת של פתח תקוה, במשפטים, בחרמות, פיתויים כספיים, הצעות מסנוורות של משרות ותפקידים מכובדים, וכנגדם - אמצעי טרור, גם כאשר רשיש נבחר לראש העיר לא הוחזרה החרב לנדנה, רשיש וחבריו עברו שבעה מדורי גיהנום.

הקרבן הגדול ביותר במחלוקת זו היה נציג פא"י הרב ישראל איידלמן שהכריע בקולו לבחירת פנחס רשיש לראש העיר.

זלמן יואלי בספרו "חלוץ יום יום" על פרקי חיים ואירועים של פנחס רשיש, מקדיש פרק מכובד לפרשה זו.

הבעיה לא היתה רק ההתמודדות של מפא"י עם הימין שרובם היו פרדסני פתח תקוה שהעסיקו ערבים וחורנים במקום פועלים יהודים מאורגנים, במבחן עמדה גם הברית בין ארגוני הפועלים כמו הפועל המזרחי ופא"י, יצויין כי בזמנו של פנחס רשיש כמזכיר מועצת פועלי פתח תקוה, נפלה המחיצה בין ארגוני הפועלים וגם הסתדרות העובדים הלאומית הצטרפה ובלשכת העבודה היו מאוחדים כל ארגוני הפועלים לרבות הסתדרות העובדים הלאומית ...

כידוע היתה פתח תקוה מקום התורפה של עבודה זולה של פועלים ערבים וחורנים ובסכסוכי עבודה ומשמרות השתתפו כל ארגוני הפועלים ובמיוחד היה שיתוף פעולה בין ארגוני הפועלים הדתיים (הפועל המזרחי ופא"י) לבין ההסתדרות הכללית. במרוצת הזמן נוצרו קשרי ידידות בעבודה, קופת חולים, איגוד מקצועי שקיימים עד עצם היום הזה.

כאשר עלתה הבעיה של בחירת פנחס רשיש לראש העיר פתח תקוה, מצבו של דוד נוימן - הפועל המזרחי, היה קל יותר מאשר הרב ישראל איידלמן (פא"י) כי לנוימן היה ציבור שעמד מאחוריו - הסיעה "למפנה" שבראשה עמדו הד"ר יוסף בורג, י. חזני ואחרים, שעמדה לצידו של נוימן והוא שאב עידוד ממנה, להצביע עבור רשיש. אבל מצבו של הרב ישראל איידלמן היה קשה כי פא"י הייתה חלק אינטגראלי של אגודת ישראל ורבניה ואדמו"ריה התערבו בפרשה זו והחליטו שנציג פא"י לא יצביע עבור פנחס רשיש אלא עבור יוסף ספיר הציוני הכללי והם הכריזו "מלחמת קודש". מועצת גדולי התורה שכרגיל לא התערבה כלל בענייני העיריות, פסקה פתח תקוה - שאני: לפי זלמן יואלי הוסיף רבה הראשי של פתח תקוה הרב ראובן כץ, שבנו נבחר לעיריה ברשימת אגודת ישראל, דלק רב לאש המחלוקת, ואולם לאחר שרשיש נבחר כראש העיר, שינה הרב כץ את דעתו והתפייס עם רשיש, יצויין כי לרשיש הייתה פינה חבויה וחמה של חולשה כלפי גדולי התורה והרב ראובן כץ היה אחד מהם, ובאחת החגיגות התנשק הרב כץ עם רשיש ...

גם בפועל המזרחי היו שהתנגדו לבחירתו של רשיש כראש העיר, מול הד"ר יוסף בורג שתמך בבחירת רשיש עמד שר הפנים משה חיים שפירא, ואילו אצל פא"י שתמכו בבחירת רשיש היו פעילים י. ברונר, ראובן אהרונוביץ שכיהן אז כראש עיריית בני ברק ויוסף פפר ואחרים.

ב-3 בינואר 1951, זימן ראש העיר יוסף ספיר את מועצת העיריה שנועדה לבחירת ראש העיר. סיעות הימין בתוכן גם המזרחי החליטו להתלכד סביב בחירתו של יוסף ספיר, מתוך הנחה שנציג הפועל המזרחי דוד נוימן יאולץ להצביע עבור ספיר, ואז מובטח לסיעות הימין רוב לבחירת ספיר. מאחר שהרב ישראל איידלמן היתנה את הצבעתו בעד רשיש בתנאי שגם נציג הפועל המזרחי יצביע עבורו. ביום הישיבה שררה מתיחות רבה בפתח תקוה, הגיעיו מכתבים מהרבי מגור, מהרב גולד, ראשי המזרחי והרב הרצוג הרב הראשי דאז, ובהם דרישה נמרצת מאידלמן ומנוימן לא להצביע עבור רשיש.

בכניסה לישיבה ניצבו ליד דלת העיריה הרב בראש ובעל היקב פרידמן, הם הגישו את המכתבים לנוימן, את המכתב מהרב הרצוג. נוימן בהומור המיוחד שהיה לו תחב את המכתב לכיסיו ואמר: "אקבל לאחר גמר הישיבה" ולא הסתכל בו, כאשר העירו לו: "אין מסרבים לגדול" השיב להם: "גם אצלנו יש גדולים בתורה וביראת שמים". באותה השעה הדביקו חבר מרכז הפועל המזרחי ישעיהו ברנשטיין והגיש לו מכתב ממרכז הפועל המזרחי המחייב אותו להצביע נגד רשיש. נוימן לקח את המכתב ואמר אקרא אותו לאחר הישיבה. גם נגד הרב ישראל איידלמן הופעל נשק כבד ואחד מן התותחים היה הרבי מגור אחיו של הרבי הנוכחי.

כאשר נפתחה ישיבת המועצה לבחירת ראש העיר האוויר להט מסביב, האולם היה מלא מפה לפה, ורבים צבאו במבואות הבנין ובחוץ. נציג "מזרחי" ביקש את תמיכת נציגי הפועלים הדתיים עבורו מועמדותו של מ. שוואלב לראש העיר, והציע הפסקה לשם התייעצות של הנבחרים הדתיים ואלה לא נענו. נוימן התריס כנגדו: אתה מייצג את הימין ולא את הציבור הדתי, כשם שלימין שלכם מותר להקים חזית אזרחית אחידה, מותר גם לנו לבנות אחדות פועלים מקיר לקיר.

ועברו להצבעה. ראש העיר ספיר עמד במקומו חיוור, ובתו הצעירה שעמדה ליד הדלת זלגה דמעות, כאשר נודעו התוצאות: 9 בעד רשיש ו-8 בעד שוואלב.

ז. יואלי בברכתו בשם סיעת ההסתדרות לבחירת רשיש אמר: בבחירת נציג פועלים במלאת 46 שנה לחרם שהוטל על הפועלים היהודים ניתן היום פיצוי היסטורי. אחרי עמל של שני דורות עלה הפועל היהודי ממעמד של "אורח לא קרוא" לשלב העליון של הנהגת אם המושבות.

וכאן התחילה הפרשה של הרב ישראל איידלמן, איידלמן שהיה מבעלי המידות שהם לא מעטים בקרב פועלי אגודת ישראל שנשמר בהם תום לב והרבה יושר צבורי, ללא פוליטיקנות שהדת לא הייתה להם קרדום לחפור בה, איידלמן החל את דרכו כחלוץ, עבר את כל השלבים של פועל בימים ההם מחוסר עבודה בגלל שהפרדסנים ואנשי הימין העסיקו ערבים וחורנים, ואחר כך פועל בנין, היה תלמיד חכם אמיתי וירא אלוקים באמת, עמד בלחץ מקודם לפני הבחירה גם מכמה סניפים כמו: ירושלים, חיפה ובני ברק, שתמכו ביוסף ספיר, כאשר ביקר בחיפה נזהר מלבקר בסניף פא"י, וכאשר בא לירושלים הותקף על ידי קבוצת חרדים שגידפוהו ברבים.

בתחילה ניסו לרכוש את איידלמן בפיתויים שונים ומשונים כגון "סגן יחיד לספיר" אף הציעו לו סכום של עשרת אלפים לירות שערכם אז כמו מיליונים ש"ח. הרב הראשי כץ הזהיר אותו: "אל תלך נגד העיר, אי אפשר למסור רכוש לפועלים". את ילדיו גרשו מן הישיבות, הזהירו אותו שלא יעיז לבוא למקווה ... ואמנם כאשר ביקר לאחר מכן במקווה טהרה סחבו ממנו את הבגדים והוא נשאר ערום כיום הולדו. לא חסרו גם איומים אכזריים יותר כגון: "יהיה לך עסק עם ארגון טרוריסטי", היו ימים שלא לן בבית. גם משפחתו של איידלמן לא נוקתה, התנפלו בשוק על אשתו והעליבו אותה. ילדים חרדים יידו אבנים על בנו הקטן משה המכהן כיום כמפקח על הכשרות ב "ארזה", איימו לגרש אותו מבית הספר של החרדים. לעומת אלה היו גם גדולים שעמדו לצידו כגון האדמו"ר מוויזניץ כיום נשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, שעודדו אותו בעמדתו. רוב האישים המרכזיים במפלגתו ביניהם הרב קלמן כהנא והשר בנימין מינץ ועוד עמדו לצדו.

בכל אופן הרב איידלמן התגלה אז כאיש מגזע העליון ומגזע התרשישים איתן ברוחו וחי באמונתו. בחוגים רבים עמדתו של איידלמן עוררה הערצה רבה. מאיר ארגוב אמר עליו: דבקה בו הקדושה של רבי לוי יצחק מברדיצב, בכנסת ניגש אליו ראש הקואליציה עקיבא גוברין חיבקו ונישקו ואמר לו: "מלאכי השרת מלווים אותך".

יצויין כי במלחמתם של החרדים והדתיים נגד בחירת רשיש הסתמכו על הרמב"ם שאומר: "כל מי שאין בו יראת שמים, אף על פי שחכמתו מרובה, אין ממנים אותו למינוי מן המינויים שבישראל" (הרמב"ם הלכות מלכים פרק א' הלכה ז').

השמחה בבחירת פנחס רשיש לראש העיר בפתח תקוה, יצאה מתחומי העיר, ראש הממשלה דאז דוד בן גוריות הגיב ואמר בברכתו: "לא חלמתי שבימי חיי אגיע לכך ששליח הפועלים, חבר קיבוץ, יעמוד בראש עיריית פתח תקוה". יו"ר הכנסת יוסף שפרינצק אמר שגם הוא לא היה מאמין שהוא יזכה לכך. מזכיר ההסתדרות דאז מרדכי נמיר שבח את נציגי הפועל המזרחי ופא"י שעמדו במבחנם הפועלי והישובי. שר החינוך זלמן ארן אמר: "זה גמול היסטורי לאופיה של המלחמה לעבודה עברית במושבה".

ראוי להביא אחד מן הפמפלטים נגד הרב איידלמן שפורסמו: "אל תהיה בני ברק מקלט לפושע" בכותרת זו נאמר: "ישראל אידלמן, חבר הוועד הפועל של פועלי אגודת ישראל, שמכר את פתח תקוה, בכסף מלא, לעוכרי הדת מתהלך באין מפריע ומטמא את רחובות בני ברק.