הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל

עתה אחת עשרה שנה לאחר פטירתו של הגאון, הרב ר' יעקב משה חרל"פ זצוק"ל נודע כי בשנת תרפ"ד (1927) הגה הרב המנוח את הרעיון של הקרבת קרבן הפסח בזמן הזה. הוא ראה בכך הכשרה לקיבוץ גלויות ודחיפה לגאולת הארץ. לפי המסורת של בעלי הקבלה אחרי שיקרב קרבן הפסח בזמן הזה, הגאולה בא תבוא, את הקורבן כמובן ניתן להקריב רק על הר הבית, השבוי עתה בידי צר ואויב, אולם בשנת תרפ"ז הוא היה תחת חסותו של המנדטור הבריטי ואז הגו בעלי הקבלה רעיון זה והשתדלו לקבל רשיון לכך, אולם בהוודע הדבר לערבים, הם סיכלו את הדבר.

במכתביו של הרב חרל"פ ז"ל לבנו, רבה של ראשון לציון הרב ח. ז. חרל"פ שליט"א, שפורסמו עתה בארצות הברית, כותב הרב חרל"פ ז"ל לידיד נעוריו ומעלה את הרעיון של הקרבת קרבן הפסח בזמננו.

הרב חרל"פ ראש ישיבת "מרכז הרב" ורבה של שכונת "שערי חסד" בירושלים, היה בין גדולי הדור לא רק בחכמת הנגלה והמחשבה הישראלית, אלא שמזג בתוכו חכמות הנגלה והנסתר גם יחד. על נושאים אלה חיבור הרבה ספרים שהמכון הגבוה לתלמוד "בית זבול" מפרסם אותם. אחרי מותו הופיעו רבים מכתביו, שהם אוצר בלום, ממנו נהנים לא רק תלמידי הישיבות.

הרב חרל"פ כמו רבנו הרב א. י. קוק זצק"ל, היה בראש וראשונה אוהב ישראל ששאף לאחדות הגמורה של עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. היה ידוע במידת החסידות והפרישות. כל ימיו לא משה ידו מידו של רבו, הרב קוק, מאז שהכיר אותו עד יום פטירתו. אהבה גדולה שררה בין שני גדולי הדור. ענוותנותו של הרב חרל"פ הייתה ידועה ברבים ומאוד כעס של שמכנים אותו תלמיד-חבר או תלמיד של הרב קוק.

זכיתי להסתופף בצל קורתו בישיבת "מרכז הרב" ושמעתי את שיעוריו התורניים. גם זכיתי לשמוע את שיחותיו על מחשבת ישראל בימי חגים ומועדים בביתו. הם השפיעו לא מעט, במיוחד הופעתו כמלאך אלוקים בשביעי של פסח, עת שהרעיד את נשמות הנוכחים, שבאו לביתו לראות ולשמוע את שיריו וריקודיו ב "שירת הים".

עברו אחת עשרה שנה מיום הסתלקותו. בדור יתום זה מורגשת ביתר שאת האבדה הגדולה שאין לה תמורה.