בורג (האבא) נגד בכירי המפד"ל

הרב ד"ר יוסף בורג, מוותיקי התנועה הלאומית הדתית, אמר בראיון ל "גליון - בטאון נאמני תורה ועבודה", שאינו מסכים עם הרבה קווים המנחים את המפד"ל, והתבטא בצורה חריפה נגד הקיצונים שביהדות הדתית הציונית ונגד רבני יש"ע.

בשיחה עם ד"ר בורג שפורסמה ב "גליון" – בטאון נאמני תורה ועבודה-תנועה דתית ציונית", אמר בורג בין היתר: "אהבת ארץ ישראל היא דבר עצום, אך אם היא מביאה להזנחה של אהבת התורה, אם היא מביאה למעשי רצח, אזי יצא ההיפוך ממה שצריך היה להיות ביסוד הרעיון כולו". והוא הביא דוגמא של מעשה ברוך גולדשטיין ואמר: "אם גולדשטיין רצה להרוס כליל את המו"מ עם הערבים, הוא לא הצליח, אבל הוא הצליח בזה שהתנאים שהערבים הציבו בפנינו הפכו קשים יותר מאשר היו קודם".

על הקולות הנשמעים בוועד רבני יש"ע שלדעתו הם נושאים את המורשת הרוחנית של הרב צבי יהודה קוק, מייסד "גוש אמונים", אמר ש "הם נושאים על נס את שלמות הארץ ושכחו את שלמות המדינה, שכחו את שלמות התורה, שכחו את שלמות המחנה. אם דרך רעיון שלמות הארץ יכולים להגיע באופן מחשבתי לכהנא, זוהי אשמה גדולה ובציבור זה, בל נשכח, יש כל מיני רבנים שאומרים משהו לציבור והם בעלי השפעה...".

על הישיבות בארץ וכל הכרוך בהן אמר הד"ר בורג: "מעולם לא היו כל כך הרבה ישיבות כמו היום. ומי שאפשר כל זאת המדינה – היא נתנה את התמיכה הכספית שאפשרה לכך להתפתח. המדינה נותנת לישיבות יותר מאשר כל יהדות העולם יחד. אך עולם הישיבות מצניע עובדה זו. ועל זה יש ביטוי ביידיש "דער גיי איז טריפה, דער גרייצער איז כשר. הגוי הוא טריפה אבל מה שהאו נותן – כשר)".

הקונצרטים מרגיזים

החסות שנתנה עיריית ירושלים לסדרת קונצרטים שנערכה בכנסייה נוצרית, עוררה זעם ורוגז רב בקרב החרדים השולטים בקופת העירייה. ה"פנטסיה הסקוטית" סדרה של 9 קונצרטים ווקליים בכנסית סנט. אנדרוז, מתחילה במוצ"ש ראשון לאוקטובר 1994, ומסתיימת ב-17 ביולי 1995, בקונצרט חגיגי לסיום העונה כל הקונצרטים מתקיימים במוצאי שבת.

9 הקונצרטים מכילים גם שירה קוראלית של באך, זוסקאן, הסלר, מונטוורדי ואחרים, שהרבו לחבר קאנטאטות דתיות. באך עצמו חיבר לא פחות מ-300 קנטאטות לכל יום ראשון וחגים אחרים. הקונצרטים יתקיימו, כאמור, בכנסיה נוצרית בירושלים כשעל התוכנית מתנוסס בניין הכנסייה עם הצלב שעליו.

ההתמרמרות של החרדים היא על אהוד אולמרט. במיוחד חרה לחרדים המיקום של הקונצרטים בכנסיה. והרי לפנים, יהודי דתי או חרדי כאשר היה עובר מעל שערי הכנסיה היה אומר את הקללה המקראית: "שץ תשקצנו ותעב תתעבנו, כי חרם הוא", ואף מי שנכנס לכנסיה נוצרית היה בנידוי שלושים יום.

החרדים הקיצוניים כמו אנשי "העדה החרדית" ו "תולדות אהרן" וסטמאר, בירושלים, שאינם תלויים בחסדי, ראש העיר והוא לא תלוי בהם, בהיוודע להם על הקונצרטים בכנסייה נוצרית מסרו, כי יערכו הפגנות מחאה בלילי הקונצרטים לאחר ההבדלה של מוצאי השבת, ולא יתנו ליהודים דתיים להכנס לקונצרטים.

צלב על האופניים

גם רוכבי האופניים על הכוונת של החרדים בירושלים. המדובר בסוג אופניים "בי.אמ.אקס", הנפוצים מאוד בקרב החוגים החרדים, לאחר בדיקת "טהרת הקודש" מצאו שעל הפעמון השחור של האופנים מסוג זה, יש ציור של צלב, רחמנא ליצלן.

החרדים לא דורשים להחרים את סוג האופנים הגרמניים, אלא מסתפקים בהשחתת הסימון שעל הפעמון, כדי לא להשאירו כמו שהוא. הילדים החרדים שרכשו את האופניים האלה רואים בהחלטה זו כעין חצי נחמה...ונשמו לרווחה.

שכונת הבוכארים שוממת

שכונת הבוכארים בירושלים, אשר נבנתה לפני כמאה שנה ברוב פאר והדר, נעזבה מתושביה יהודי בוכארה, ורק מתי מעט מהם נותרו בה. אולם זכרון השכונה נותר עמוק עמוק בלבם. עדות לכך היא האנדרטה למייסדי השכונה שהוקמה באישור עירית ירושלים הקודמת, בכיכר המרכזית שבשכונה "ככר דוד חפץ".

אנדרטה זו, שנבנתה בתרומתו של ברוך חפץ, עורך כתב העת הספרות "עכשיו" ונינו של הרב דוד חפץ ז"ל, עולה בוכארה הראשון לארץ: אשר צוינו בה שבעה מייסדי השכונה – מהווה מקור גאוה ועליה לרגל של בני העדה הבוכרית מכל קצות הארץ. אלה באים להתרפק על עברה המפואר של השכונה ועל אותם ימים שחלפו ועברו.

ובאותו עניין, חרדים בירושלים מנהלים מאבק חריף נגד הקמת בית כנסת בשכונת הבוכארים. למאבק זה הצטרף בכל מרצו "ק.ש.ב" (קול שכונת הבוכארים ובית ישראל) בטאון שכונות אלו, היוצא לאור בעריכת נשים חרדיות תושבות השכונה.

המדובר ברחוב "ישא ברכה" ע"ש הראשון לציון הרב יעקב שאול אלישר זצ"ל (1906-1817) רבה של ירושלים שכונה "ישא ברכה" ראשי תיבות של שמו יעקב שאול אלישר, שנכדו הנו אליהו אלישר ז"ל (1981-1899), איש ציבור, שכיהן כנשיא העדה הספרדית בירושלים, היה בסוף ימיו מטיף לחיות ביחד עם הפלסטינים, עורר זעם בקרב חוגים שונים בעדה והיה גם חבר כנסת.

נחזור לעניין שלנו. מקום המיועד לבנייה ציבורית ברחוב זה נמסר לחסידי טוינר (מי שמע עליהם?), לבניית בית כנסת. תושבי השכונה שברובם הם חרדים ודתיים מתנגדים להקמת בית כנסת המיועד לבנייה ציבורית. הם טוענים, כי אין הם מתנגדים להקמת בית כנסת, אבל לא במקום המיועד לבנייה ציבורית, אלא במקום פרטי. הם לא נאבקים נגד הקמת בית כנסת, אלא טוענים, כי הם זקוקים לשרותי רווחה כאוויר לנשימה ואינם יכולים לקבל אותם מחוסר מקום. אין מקום לאכלס לשכת רווחה בשכונה, אין מקום למעון עבור נשים במצוקה, אין מקום בשכונה עבור ילדים למשפחות שבמצוקה, אין מקום לספריה חרדית ואין מקום מסודר לעוד הרבה תכניות שרוצים לפתח למען השכונה ולרווחת התושבים. לכן, הם מוחים על הבחירה להקים בית כנסת על שטח יקר כל כך המיועד לבנייה ציבורית ואשר הובטח לשמש כמבנה רב-תכליתי לטובת השכונה, כנראה על ידי העירייה הקודמת. הם מוחים על הבחירה השרירותית והבלתי מתחשבת בסדר העדיפויות ובצרכים העולים מן השטח! לדעתם, זה עוול הזועק לשמיים, כי לקהילה שלהם בשכונה דרושם שרותים נוספים, על בתי כנסת המצויים בה בשפע והם שואלים לנציגיהם החרדים שנבחרו לעירייה ושנתנו את קולם לאהוד אולמרט שאלה זו: האם נבחרי הציבור חשים באמת בצרכים אלה? האם לא נבחרו, בין השאר, על מנת להיאבק כדי לממשם? אבל זה קול קורא במדבר...

אזרחים בכירים

חברי כנסת מכל הסיעות קבלו לאחרונה "תזכורת" ובה הם מתבקשים לממש את חוק "האזרח הבכיר", המבקש הבנה רגישות והתחשבות בגימלאים. חוק זה נתקבל בכנסת הקודמת וראש הממשלה דאז יצחק שמיר הסתפק בזה ששלח לגימלאים מעין תעודת גימלאי, ותו לא.

יהודה ניר מנהל תכניות "שיכון תומך", קבוצה לעזרה עצמית לגימלאים בשיכון ההסתדרות קרית-משה, שיגר לחברי הכנסת את התזכורת, בעקבות דמי החכירה לקרקע שעליה יושבים הגימלאים, שהעלה מינהל מקרקעי ישראל בירושלים מסכום של 41.15 ₪ בשנת 1993, לסכום האסטרונומי 322.92 ₪ בשנת 1994, העלאה של דמי חכירה ב-800 אחוז. כזכור, פורסם לראשונה ב "דבר" על הפניה של מר ניר אל מינהל מקרקעי ישראל והעתקים נשלחו למבקרת המדינה ושר השיכון והבינוי בנידון.

מר ניר כותב אל חברי הכנסת, כי העלאה של דמי חכירה כה גבוהה בשנה אחת היא פגיעה חמורה בגימלאים ובמיוחד באלמנות ובאלמנים שהגימלה שלהם נמוכה והדרישה נחשבת כעושק. הם היושבים על אדמות אלה מזה 42 שנה ולא העלו להם את דמי החכירה ועתה לעת הזיקנה כשהגימלה קטנה ביחס לשכר הממוצע במשק, וגימלאים רבים חיים מתחת לסף העוני (ממש) דורשים מהם העלאה כה גבוהה, וזאת, בגין עידכון ערך הנכס.

אמנם "ערך הנכס עלה, אבל היחס לגימלאי ירד", טוען יהודה ניר. ועוד הוא טוען: "אין אנו מממשים כרגע את ערך הבית, לנו הוא מחסה ומגן בזקנתנו, כשיימכר הבית יבוא המינהל חשבון עם הקונה".

יהודה ניר מבקש פטור מלא מדמי חכירה, מפני שזה יכול לתת משמעות לחוק "האזרח הבכיר" וכה טבעי הדבר, שאדמת הלאום תפטור מדמים את בניה שהגיעו לגימלאות, ולכל חברי הכנסת נשלחה התזכורת הוא פונה בזו הלשון: "אתה, ח"כ הרגיש לבעיות חברתיות ובמיוחד לשכה החדשה באוכלוסיה, נאמץ ידיך אם תגיש הצעות חוק לפטור גימלאים היושבים על אדמת הלאום מדמי חכירה. מצפים לפועלך ותגובתך".