אנדרטה ל-30 אלף יהודי ריגה שנטבחו

ביער רומבילה לא הרחק מריגה, בירת לטביה, בו נרצחו ע"י הגרמנים למעלה משלושים אלף יהודי ריגה, הוקמה באחרונה אנדרטה לזכרם.

לפני עשרים ושלוש שנים, בנובמבר 1941, הובאו לפי פקודת היינריך הימלר ליער רומבילה, כשלושים אלף יהודי גטו ריגה; אנשים, נשים, זקנים, וטף. כולם נרצחו ע"י הגרמנים, ובבור ענקי ביער זה מצאו את מנוחתם האחרונה.

מיום מר ונמהר זה עברו למעלה מעשרים שנה מבלי שהוקם ציון או מצבה במקום הקדוש. רק עשב פרא גדל על קבר האחים הענקי של יהודי ריגה.

באחרונה הוקמה אנדרטה ענקית על קבר האחים, ועליה נחקקו לפי החלטת מועצת הסובייט המקומי בשלוש שפות: לאטבית, רוסית ואידיש, המלים: לא יהיה פאשיזם ...

לטקס גילוי האנדרטה שנערך לפני כמה שבועות נהרו אלפים רבים, ביניהם גם כאלו שהצליחו להימלט מבור איום זה. אשה אחת בשם פרידה מיכלזון, שנמלטה ברגע האחרון, כשהיא ערומה כביום היוולדה, מצאה מקלט אצל איכר לאטבי. כן באו אלה שבימים השחורים לעמנו הושיטו את ידם לעזרתם. ביניהם ראוי לציין הלאטבי ז'ן ליפקה, שהוציא מגיטו ריגה כ-40 יהודים והחביאם עד סוף המלחמה. גם מר קומינוב מפקידי הבנק הממלכתי בריגה שהציל את הילד היהודי האחרון מגטו ריגה והחביאו בביתו היה בין הבאים.

בין היהודים שבאו לכבד את זכרם של אחיהם המעונים היו כאלה שסיפרו כשעיניהם זולגות דמעות כי במקום זה טמונים עצמות כל בני משפחותיהם.

את הטקס פתח יו"ר מועצת הסובייט בריגה מר רייכמאניס. דיברו עוד יו"ר בית החרושת "וועפ" הרוסי אוזרסקי, המשורר דוא, מזכיר ה "קומסומול" הריגאי רוביק, מאיור של "הצבא האדום" שקוב, והאמן היהודי ארטור ריטב, שהינו עצמו אחד מניצולי גיטו ריגה. גם הוא היה בין אחיו בגטו, וברגע האחרון הצליח להימלט. הוא סיפר כי בקבר אחים זה מצאו את מותם למעלה מ-85 מבני משפחתו הקרובים ביותר. ארטור ריטוב תיאר את השחיטה הנוראה שנערכה ביער רומבילה. כן הופיע מנדיל וולוביץ, מפקד הארגון הלוחם בגיטו ריגה. וולפוביץ גילה כי גם בגיטו ריגה, לחמו היהודים באויב הגרמני והפילו בהם חללים רבים. הוא הזכיר את מפקדי הארגון וחייליו שנפלו בקרב פנים אל פנים עם הגרמנים הרבים, והם: גניה לאצובה, יעקובסון, ליברמן, אקון, פישר, האחים וולק ואחרים שנפלו בקרבות.

השחקנית היהודית המפורסמת, דינה רויטקוף, הקריאה את שירו של המשורר היהודי המנוח שמואל הלקין:

אחרי שהונחו מאות זרי פרחים ע"י מוסדות ואישים שונים נשאר הקהל עוד כשעה במקום חרף הגשמים העזים שירדו. גם השמים כאילו הזילו דמעות וחלקו כבוד ליהדות לטביה שאיננה.