דיסרטציה תלמודית על מתנת הברון רוטשילד [24/03/1965] - נח זבולוני - רנ"ז

חמישה "תאי ויינברג" (ע"ש יהודי מאנגליה שהמציא תאים אלה), שתרם הברון רוטשילד מאנגליה למדינת ישראל, במטרה להקל על השוחט במלאכתו, גרמו לחיבור דיסרטציה תלמודית על נושא זה ע"י הרב חיים שרגא פייבל-פראנק, רבה של שכונת ימין-משה בירושלים.

ב "תאי ויינברג" מכניסים את הבהמות לפני השחיטה. בכל תא קבוע אשנב שממנו מוציאה הפרה את ראשה וצווארה. התא מחובר לתא חיצוני. בידית מיוחדת מסובבים את התא הפנימי בעת כניסת הבהמה לתוכה, ע"י הסבוב מוציאה הבהמה את ראשה דרך האשנב ובאופן כזה אין מפילין אותה ולא נגרמת לה שום חבטה שעלולה להביא להטרפה בשל ריסוק אברים, וגם מונעים צער בעלי חיים.

שר הדתות הד"ר זרח ורהפטיג, שקיבל את התאים מסר שהרבנות הראשית התירה את השחיטה בהם והם כבר הוכנסו לשימוש בכמה מן המועצות המקומיות. כשהציע השר גם למועצה הדתית בירושלים תא דומה, נאמר לו ע"י הרב משה אדלר, הממונה על השחיטה במועצה הדתית מטעם "אגודת ישראל", כי אחרי התייעצות עם רבנים שונים (?!) אסרו את השחיטה "בתאי ויינברג".

הרב חיים שרגא פייבל פראנק. רב ידוע וגדול בתורה, נתבקש לחוות את דעתו על התאים. אחרי שחייה בים התלמוד, ראשונים ופוסקים, הוציא הרב פראנק את מסקנתו בצורת בירור הלכה בשם: בית המטבחיים אין בו ריסוק אברים.

הרב פראנק, בן אחיו של הרב צבי פסח פראנק זצ"ל, מי שהיה רבה הראשי של ירושלים ונחשב לגדול הפסוקים, מתחיל את עבודת החקר ההלכתי שלו בדברי דודו המנוח שהשמיע בהזדמנויות שונות על נושא זה.

הוא כותב בין היתר:

מצאתי חובה בנפשי להתריע על מנהג רע, שנתרחש בבית המטבחיים ע"י פושטי העור (לרגלי נוחיותם), שקושרים שלוש רגליים של הבהמה בחבל, ומושכים את החבל ועוקרים את רגלי הבהמה משטח הקרקע, והיא מתהפכת הבהמה על הארץ בבת אחת על צלעותיה, באופן שאין שום מציאות שתנעץ את ציפורניה בקרקע. אשר לענ"ד [עניות דעתי] יש בזה חשש של איסור דאורייתא של ריסוק איברים. וחייבים אנו למנוע הפלה זו בכל האמצעים.

שתי שיטות

הרב פראנק מביא דעות שונות מן התלמוד והפוסקים בנושא זה, ובפלפול ארוך הוא בא לידי מסקנה שאפשר למנוע ריסוק איברים של הפרה וגם למנוע צער יתר מן הבהמה ע"י שתי שיטות שהוא מציע להכניסתן בבית המטבחיים והם:

לסדר חגורה מיוחדת שתחגור את בטן הבהמה, להדקה בגבה ולחברה בווים של שלשלאות התלויים בגלגלי סיבוב על התקרה. אחרי קשירת הרגלים של הבהמה בחבלים, להעלות את השלשלאות ולהגביה את הבהמה מהרצפה, אחרי כן למשוך את החבלים הקשורים ברגליה, ומורידים בחזרה את השלשלאות באיטיות רבה עד שהבהמה תנוח על הרצפה. ואז יגש השוחט כשהיא מונחת על הארץ. באופן כזה אין חבטה ואין הפלה, כי המשיכה נעשית באוויר ואין שום חשש של ריסוק אברים של הבהמה.

וישנה עוד שיטה שהיא כבר נהוגה במדינות שונות בתפוצות ישראל. לפי הוראתם של רבנים קשישים ומורי הוראה מובהקים ומוסמכים, גדולים בתורה וביראת שמים, וכדאי שחכמי ורבני התורה במדינת ישראל יחוו דעתם ולהורות הלכה למעשה להנהיג גם כאן וממנו יראו וכן יעשו.

מכניסים את הבהמה לתא עץ מיוחד (המכונה "תא ויינברג"), מבנה הבא: עגול כחבית ובו אשנב פתוח שתוציא ממנו הבהמה את ראשה וצווארה, התא מחובר על צירים לתא חיצוני ובידית מסובבית את התא הפנימי בתוך החיצוני. מכניסים את הבהמה לתוך התא הפנימי, ובכניסתה פנימה נתחבת ראשה וצווארה החוצה דרך האשנב. התא מתוכנן בצורה כזו, שניתן להדק את הדפנות - בהתאם לגודלה של הבהמה עד סמוך לגופה. קרשים מיוחדים מהדקים את האשנב מסביב לצוארה, בסיבוב בידית מסתובב התא עם הבהמה הצמודה לתא, כשגבה למטה וצוארה למעלה, או לצדדים, הכל כפי שמכוונים. אחרי תהליך זה, ניגש השוחט לשחוט. באופן זה אין מפילים את הבהמה ואין שום חבטה שתגרום לריסוק אבריה של הבהמה.

נימה הומנית

הרב שרגא פייבל פראנק מכניס גם נימה הומנית בחיבורו ההלכתי, ואומר כי בשתי השיטות האלה מונעים גם צער יתר מן הבהמה וגם מצילים אותנו מעוון וחטא של איסור צער בעלי חיים, שרבים מן הפוסקים קבעו שצער בעלי חיים הינו איסור דאורייתא.

גם השחיטה ביסודה, שציוותה התורה לשחוט בסכין חדה וחלקה, ובמקום הסימנים שהדם קולח מהם בלי שום צער ומכאובים, כותב הרמב"ם במורה נבוכים, ת"ג פמ"ח שיסודה היא צער בעלי חיים להקל מעליה צער המיתה.

הרב ש. פ. פראנק, ששקל את הנושא גם מהצד ההומני, מסיים כי הרבה מצוות וגופי תורה יסודם בקודש על עקרון זה.

דפים בנושא:

מתנת הברון רוטשילד גרמה לתקרית בין שר הדתות והמועצה הדתית בירושלים

צולם בספריית שער-ציון, בית אריאלה - מדור העיתונות