פרופ' ולדימיר חבקין - "הקוסם הלבן" שהציל את הודו ממגיפת החולירע

עתה מלאו מאה וחמש שנים להולדתו של המדען המפורסם הפרופ' ולדימיר (זאב מרדכי) חבקין ושלושים שנה לפטירתו, בהקשר לשני מאורעות אלה פורסם לאחרונה בברית המועצות ספר המוקדש לזכרו של הפרופ' ולדימיר חבקין.

חבקין נולד בעיירה יהודית בסביבות אודיסה והיה רחוק מהיהדות, אולם אחרי משבר פנימי התקרב ליהדות ודווקא לזו הדתית. את הונו ורכושו הנאמד ב- 800,000 פרנקים שוויצריים הוריש עוד בחייו לתמיכה בישיבות ובמוסדות תורה בקרן הנקראת עד היום "קרן חבקין".

צ'כוב המליץ

הסופר הסובייטי, מרק פופובסקי, כתב ספר בשם "גורלו של ד"ר חבקין". מרק פופובסקי מגלה לקוראיו מה הניע אותו לכתוב ספר על ד"ר חבקין. הוא מספר שאחרי שקרא את הכרך ה-18 מכתבי צ'כוב, משכה את תשומת ליבו תשובתו של הסופר (שהיה במקצועו רופא) לעורך העיתון הרוסי "נוביה ורמיה", עורך העיתון שאל את צ'כוב, במה אפשר לקדם את פני מחלת החולירע שהשתוללה בהודו (1893) ונתנה כבר את אותותיה גם באירופה? האם ישנה תשובה נגד מחלה איומה זו?

צ'כוב ענה, כי עתה כבר אפשר להתגבר על הכולרה, כי קיימת תרופה מועילה נגדה, דרך אגב, הוסיף צ'כוב, הודות לרופא הרוסי חבקין שבארצנו הינו לא פופולרי, אולם באנגליה הינו מקובל כנדבן גדול, תולדות חייו של יהודי זה היא מעניינת ביותר ...

תשובה זו של צ'כוב לעורך "הנוביה ורמיה" היא שהניעה את מרק פופובסקי להציב מצבה חיה ולספר על פעולותיו ותולדות חייו של היהודי הגדול, הפרופ' זאב מרדכי חבקין, שאפילו היהדות הדתית לה הוריש את הונו עבור ישיבות, טרם הציבה מצבה לזכרו. רק האנציקלופדיה העברית הקדישה למנוח 47 שורות ...

בעקבות פופובסקי

נלך בעקבות פופובסקי, המספר את תולדות חייו של חבקין, החל מכניסתו לאוניברסיטה עד פטירתו בשנת 1930. אחרי שהמורה אהרן חבקין מהעיירה ברדיאנסק (פרילוקי) הסכים שבנו ולדימיר יכנס לאוניברסיטה, נתקבל ולדימיר לפקולטה למדעי הטבע באוניברסיטה נובורוסיסק, אשר באודסה. כשרונותיו משכו את תשומת לבם של הפרופסורים ובמיוחד של הפרופ' הנודע איליה מנצניקוב. כמובן שבלי מרקסיזם אי אפשר ברוסיה הסובייטית והמחבר מספר כי חבקין "נתפס" לרעיון הרבולוציה.

הגנה עצמית

בימי הפוגרומים על היהודים ברוסיה הצארית, נתפס חבקין כשאקדח בידו. עבור "חטא" זה עונה כמה חודשים בבית הסוהר, למרות זאת לא גילה את המקור ממנו קיבל את האקדח וכן לא סיפר על חבריו להגנה העצמית.

ניסה את הנסיוב על גופו

אחרי גמר האוניברסיטה והגשת הדיסרטציה קיבל חבקין את התואר: מועמד למדעי הטבע. חבקין עוזב את רוסיה הצארית, כי לא יכול להתקבל כאסיסטנט או מדריך באוניברסיטה רוסית. בפריז נתקבל חבקין ל "מכון פסטר", אולם גם כאן הסתדר כ ... ספרן.

ברם, כשרונותיו הרבים ומרצו הכביר אפשרו לחבקין להתקדם מספרן במכון לכהונת אסיסטנט.

בשנת 1892, פרצה מחלת החולירע שהקיפה את העולם כולו ומדי יום ביומו הפילה חללים לרבבות. תרופה למחלה מדבקת זו טרם נמצאה והרופאים כמעט ואמרו נואש.

המלומד הצעיר חבקין מ "מכון פסטור" בפריז, החל בניסויים, לגלות תרופה למגפה. אחרי ניסויים שונים בא לידי מסקנה שהחיידקים של החולירע עשויים לעזור בהדברת המחלה. הניסויים על בעלי חיים לא הבטיחו שהם יהיו יעילים גם על גופות בני אדם.

יחד עם עוד ארבעה רופאים רוסיים ניסה חבקין את הנסיוב שהמציא על גופו ועל גופם של חבריו, והצליח. הדבר התפרסם ברבים ופסטר בעצמו שלח את ברכתו למלומד הצעיר.

רוסיה סירבה

אחרי הצלחתו בהרכבת הנסיוב נגד מחלת החולירע חש חבקין להגיש את עזרתו לרוסיה הצארית, שגם לשם חדרה המחלה והפילה חללים רבים. במקום תודה על הצעתו להגיש עזרה קיבל תשובה שלילית. הנסיך הרוסי אולדנבורגסקי, שעמד בראש המכון המלכותי לניסויים רפואיים ברוסיה, סירב לקבל את עזרתו של חבקין היהודי.

ברם הודו לא התחשבה במוצאו היהודי של חבקין. בשנת 1893 הוזמן המלומד היהודי להודו לנסות את נסיובו. חבקין קיבל ברצון את ההזמנה. למרות התנאים הקשים וסירובה של רוב האוכלוסיה לקבל את הזריקה הצליח חבקין "הרופא הרוסי" או הקוסם הלבן, כפי שקראוהו ההודים, להציל את הודו ממגיפה זו. שמו נישא לתהילה בפי מיליונים.

חבקין ביקר בהודו בשניה, בשנת 1896. הפעם פרצה בה מחלת הדבר והוא קבע את משכנו בבומביי, עבר את הודו לאורכה ולרוחבה ושוב הראה את כוחו בהדברת המחלה. בהודו עשה חבקין עד שנת 1915. כשנשאל ע"י עיתונאי אנגלי האם אינו מפחד ממחלה זו, ענה: סימני המחלה נראו גם על גופי אולם עברו חיש מהר.

מאנשי בומביי שקיבלו את הזריקה לא מת אף אחד מן המחלה.

מהודו יצא חבקין לאנגליה לעסוק בנסיונותיו. בשנת 1918, עזב את אנגליה בדרכו לצרפת וחי בעיר הצרפתית בולון. אירופה שכחה את מצילה, אולם הודו לא שכחה אותו. בשנת 1925 נקרא מכון מדעי בהודו על שמו.

בהיותו בן 65, חזר לכמה שבועות לרוסיה הסובייטית. וביקר בעיר מולדתו, באודיסה. ב-26 באוקטובר 1930, נפטר חבקין בהיותו בן 71 בעיר לוזאן אשר בשוויצריה. עד כאן פופובסקי.

מה אומרים מקורות יהודיים

חיפשנו גם מקורות יהודיים על חבקין בין חוגי הישיבות שלהם הקדיש את הונו. היום קיימת בשוויצריה "קרן חבקין" התומך בישיבות. פנינו לאישים שונים. ל "ועד הישיבות", והתברר לנו כי חלק מכספי ה "קרן" שהיו שמורים בשוויצריה ובגרמניה ירד לטמיון יחד עם מחזיקיה. החלק ששרד בשוויצריה תומך בישיבות שבהן לומדים גם מלאכה. מחזיקי הקרן "פירשו" את צוואתו של חבקין לא כהלכה. בצוואה נאמר שרצוי שילמדו בישיבות שייהנו מהקרן גם מלאכה ולימודים אחרים כגון מתמטיקה ואלגברה, אולם לא העמיד תנאי לכך.

הרב יעקב גולדמן מי שהיה מזכירו של הרב הרצוג ז"ל, סיפר לנו כמה פרטים על פרופ' חבקין, ששמע מפיו של הרב ז"ל.

חבקין היה בנעוריו מתבולל גמור, כשעמד להתמנות ברוסיה ללפרופסור נתבקש להתנצר. הוא אמר שבתור איש מדע עליו לשקול כל צעד ולפני שימיר את דתו עליו לדעתה. הוא החל להתעניין ביהדות לאחר שהכיר את ההיסטוריה של עמו החליט שלא לוותר על השתייכותו ליהדות. הוא חקר יותר ויותר את מקורות היהדות, עד שהפך ליהודי חרד.

ב-15 במאי 1919 הגיש חבקין תזכיר לועידת השלום בוורסיי בבקשו זכויות למיעוט היהודי, במזרח אירופה וכן הכרה בזכות העם היהודי להקים בית לאומי בארץ ישראל.

הרב הרצוג סיפר כי כשנודע לחבקין שהאנגלים קיבלו את המנדט על ארץ ישראל, הביע את אכזבתו ואמר שהאנגלים יקברו את התקוות הלאומיות של היהודים.


[כתבה שהופיעה במדור "מה מיום" בעיתון חרות בתאריך 11/7/1965 והמאירה את "הצד היהודי" ולא הרפואי של פרופ' חבקין.]

פרשת חיים סוערת מתוארת בקובץ "הרופא העברי" שהגיע עתה לישראל. לרגל יובל המאה להולדתו של מרדכי וולף חבקין הקדיש עורך הקובץ הד"ר משה איינבורן סדרת מאמרים לבקטריולוג הנודע.

מרדכי חבקין, יליד אודיסה, לא קיבל בביתו שום חינוך יהודי שיטתי. אולם אביו זקנו, דוד אייזיק לאנדסברג, שבביתו גדל בעודו ילד בגיל רך, הדריכו בתולדות ישראל ושתל בלבו רגשי כבוד למורשתו הרוחנית של העם היהודי. בזמן היותו סטודנט באוניברסיטה של אודיסה, היה חבקין בין המעטים שהתגאה ביהדותו. ובפרוץ הפרעות באודיסה בשנת 1881, הצטרף לראשוני המארגנים של "ההגנה העצמית", יחד עם ידידו הטוב מרדכי בן-עמי, ויצא למערכה לא כמהפכן רוסי אלא כאיש "אהבת ציון", יהודי נאמן לעמו, המוכן למסור את נפשו קרבן על מזבח ההגנה העצמית היהודית.

באביב של שנת 1881, בהתגבר הפרעות ברחבי רוסיה, נסער חבקין עד היסוד בכל נימי נשמתו, חלום בלהות זה של עם הנתון במלכודת מוות, ונאבק על נפשו, לא יעזבנו עוד ויבעת את רוחו עד סוף ימיו, משך כל שנות נדודיו, כולל התקופה הארוכה ששהה בארץ הודו, בה ניהל מאבק רב גבורה להציל המונים של בני עמים זרים ממגיפות החולירע והדבר.

במרוצת השנים, בזמן שהותו של חבקין בפאריס, הוא הקדיש את כל מרצו למדע ולמחקר, וקנה לו שם עולמי בתגליותיו החשובות בשדה ההרכבות נגד החולירע והדבר, שהודותם ניצלו מיליוני אנשים ממות. הצלחתו המדעית הרבה ופירסומו העולמי לא הרחיקוהו מעמו, הוא השתדל למצוא סימוכין לחוקי תורה היגייניים רבים, טען למען חוקי השחיטה ואף פירסם מאמרים על נושא זה.

בדת היהודית ראה חבקין כעין משמעת, ובמשך כל שנות שהותו בהודו, לא שכח את סבלות בני עמו ברוסיה, להם היה עד ראייה בנעוריו. חבקין היה משוכנע שרק הדת עשוייה להבטיח את המשך קיום העם היהודי וכי גורלו של עמנו תלוי אך ורק בקיומה של היהדות המסורתית.

בצוואתו הוריש את כל הונו לקידום החינוך היהודי החרד. מגמתו העיקרית של מוסד חבקין בלוזאן, שהוקם לאחר מותו, היתה תמיכה בישיבות במזרח ומרכז אירופה (רומניה, פולניה ואסטריה). אולם מאז התמוטטותם של מרכזי יהדות אלה בזמן מלחמת העולם השניה, מכוון מוסד חבקין במיוחד לחיזוק ישיבות בישראל, שוויץ ומרוקו.