הצייר והנשיא

הישראלי הראשון שהוזמן להיפגש עם הנשיא רונלד רייגן, יום לפני כניסתו לכהן כנשיא ה-40 של ארצות-הברית, לא היה ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, וגם לא ראש האופוזיציה שמעון פרס. היה זה בנו של רב בעל מקובל מראשון לציון, אמן ישראלי, ששמו הולך לפניו, הפסל יעקב אגם.

יעקב אגם (גיבשטיין) הוזמן על-ידי הנשיא רונלד וננסי רייגן לבקר במעונו הזמני "בלייר האוז", הסמוך לבית הלבן בוושינגטון. רייגן, שביקר לפני כן במוזיאון גוגנהיים בניו-יורק, שבו מציגים את יצירותיו של יעקב אגם, התרשם מאוד מעבודותיו וביקש כי האמן יבקר אותו 24 שעות לפני השבעתו כנשיא ארצות-הברית. האמן נענה להזמנתו של הנשיא ובא עם בנו רוני למעונו הזמני "בלייר האוז", המשמש כבית ההארחה הרשמי של הנשיא. השניים שוחחו כשעה שלמה על נושאים שונים - אמנות, פוליטיקה ושאר בעיות העומדות ברומו של עולם. בעיקר נסבה השיחה על יצירותיו של האמן הישראל. אגם הסביר לנשיא את הרקע הפילוסופי והמיסטי של עבודותיו. רייגן בעת ביקורו במוזיאון, התרשם במיוחד מיצירה אחת ששמה "הלב הפועם" וביקש לרכשה ולתלותה בבית הלבן.

בשיחה הועלו גם היחסים בין ישראל וארצות הברית, בעיות השלום בין ישראל ועמי ערב והשלום בכלל. תוך כדי כך פלשה השיחה לתנ"ך ואגם הסביר לנשיא את משמעותה של תיבת נוח, שהצילה את העולם מכליה.

כפי שנודע החליטה ישיבה יוניברסיטי בניו-יורק, בעת ביקורו של האמן הישראלי בעיר, להקים מכון אמנותי שישא את שמו - מכון אגם - ושבו ירוכזו יצירת אמנותיות הקשורות בתולדות העם היהודי. המכון ישמש לחקר תולדות האמנות היהודית. האמן הבטיח את עזרתו למכון, בחומר וברוח.

יעקב אגם (גיבשטיין) נולד ראשון-לציון ב-1928. אביו, הרב יהושע גיבשטיין ז"ל, הגיע מפולין ישר לראשון לציון. הוא עסק בתורה ובקבלה ואף חיבר ספרים על נושאים אלה. האמן יעקב אגם מתגורר בפאריס, אך ביתו הקבוע נמצא בראשון לציון. בעיר זו גרה כל משפחתו, לרבות אחיו, בצלאל וחנייה גיבשטיין (האחון מכהן כראש העירייה).

תקנות להסתפקות במועט

בחוגי הישיבות הגדולות בארץ התגבשה הדעה, שיש לדרוש מבני הישיבות להסתפק במועט ולברוח מן המותרות, ואף הועלתה הצעה להתקין תקנות ברוח זו.
בין התקנות: למעט בהוצאות בשמחות נשואין, בר-מצווה, ברית מילה ופדיון הבן, כי הוצאות מיותרות מכבידות על הזוג הצעיר ועל ההורים.

לפי יוזמת ועד הישיבות בירושלים התכנסו ראשי ישיבות מן הישיבות הגבוהות ורבנים, ודנו במצב הכלכלי הקשה, שהאינפלציה היא מסימניו הבולטים. לאחר דיון מקיף הוחלט להתקין תקנות, שיחייבו את חובשי ספסל בית המדרש. בין התקנות:
התקנות טרם נכנסו לתוקפן, בגלל מותו של חבר נשיאות ועד הישיבות, הרב חיים שמואלוביץ, ראש ישיבת "מיר" בירושלים.

יש להדגיש כי בחצר האדמו"ר מגור בירושלים נוהגים לפי תקנות אלו, הלכה למעשה. בהזמנות ששלח הרב פנחס אלתר, אחיו של האדמו"ר מגור, ראש ישיבת "שפת אמת" בירושלים ויו"ר מרכז אגודת ישראל בארץ, לחתונת בנו, נאמר בין היתר, כי "סעודת המצווה תיערך אך ורק לקרובי המשפחה, כפי שתיקן האדמו"ר שליט"א".

כתבה זו צוטטה במלואה בעיתון "שערים" (מדור "הדים") בתאריך 09/02/1981 תחת השם: מלחמה נגע המותרות

הנקודה היהודית במוזיאון הדואר

מעטפה הנושאת את השם "טרבלינקה", בול-דואר ועליו האנדרטה שהוקמה בוורשה לזכר גיבורי מרד ורשה, וכן בול הנושא את דיוקנו של מרדכי אנילביץ מפקד מרד גטו ורשה מוצגים באוסף הבולים הגדול של מוזיאון הדואר והטלגראף בפולין.

מוזיאון הדואר והטלגרף נוסד בוארשה לפני מלחמת העולם השניה. מטרת המייסדים הייתה להקים מוזיאון של תולדות הדואר והטלגרף בעולם מיום הווסדו ועד ימינו.

ב-1938, לפני הפלישה הגרמנית לפולין, מנה המוזיאון 22,000 מוצגים שונים על תולדות הדואר והטלגרף בעולם. לאחר כיבוש פולין על-ידי הנאצים שדדו הגרמנים את המוזיאון והעבירו את כל המוצגים למינכן.
עם שחרור פולין הוחזר חלק מרכוש המוזיאון הנשדד לווארשה. בשנת 1956 התארגן המוזיאון מחדש וקבע את משכנו בבית הדואר המרכזי של וארשה.

אוסף המוזיאון הוא עשיר ביותר ויש בו בולי-זכרון לאירועים פוליטיים, כלכליים וחברתיים, בולים שהם השרידים האחרונים של משטרים ומדינות שעברו מן העולם, תיבות דואר שונות במדינות שונות, מדי דוורים בתקופות שונות, חוזים בין-לאומיים, נוסח השבעת הדוורים על שמירת סודיות העבודה בדואר, מודעות, בולי-זכרון לציון אירועים שונים, כגון מרידות, הפגנות לאומיות, מהפכות, תנועות שחרור ועוד.

כאמור, הנקודה היהודית במוזיאון-הדואר הפולני היא בולים, חותמות ומעטפות זכרון למרד גיטו וארשה. הבולים והמעטפה הונפקו והוצאו בישראל.

לאה גולדברג בפולנית

שיר של המשוררת לאה גולדברג, שהופיע בקובץ שיריה "ברק בבוקר", פורסם עתה בתרגום לפולנית בשבועון היהודי "פאלקס שטימע" היוצא בוורשה. שיר זה כבר פורסם בקובץ מבחר שיריה של לאה גולדברג שיצא בפולנית ב-1971, ביזמת אגודת הסופרים והציירים בלונדון. תרגם את השירים לשפה זו זאב שפס.

"פאלקס-שטימע" מוסר בקצרה את הביוגרפיה של לאה גולדברג, ומציין כי כישוריה הספרותיים היו רב-גוניים - סופרת, משוררת, מחזאית, מבקרת ומתרגמת - כי תרגמה לעברית מיצירות-המופת של הספרות האירופית, בהן שקספיר, פטרארקה, טולסטוי, גורקי, היינריך היינה, מן וברכט. המחבר מדגיש, כי לאה גולדברג היתה משוררת לא-רגילה, אך שמה לא היה ידוע בפולין.

יצויין כי "פאלקס-שטימע" פרסם לפני שלוש שנים, בעמודיו בשפה הפולנית, את שירו של אורי צבי גרינברג מתוך ספרו "הגברות העולה", בתרגומו של הפולני כרפוסטה, וכן סקירה קצרה על תולדות חייו של המשורר.

באחרונה פורסמו במדור הפולני של "פאלקס-שטימע" שני שירים של נתן אלתרמן, בתוספת הערת המערכת, כי השירים לקוחים מתוך אנתולוגיה של מבחר השירה העברית שתורגמה לפולנית על-ידי זאב שפס. מערכת "פאלקס שטימע" הבטיחה כי מעתה יפרסם השבועון בעמודיו הפולניים שירים עבריים בתרגום לפולנית.