תגובות יהודי ברה"מ על מלחמת לבנון

מבין היהודים החיים מאחורי מסך הברזל, התגובה החריפה ביותר על מלחמת לבנון היא של היהודים בברית-המועצות. הם מארגנים אסיפות מחאה והפגנות, מקבלים החלטות חריפות ומגנים את מדינת ישראל, את מנחם בגין, את אריק שרון ואת הציונות.

היהודים בפולין דורשים ממדינת ישראל לקיים את החלטת מועצת הבטחון ולהוציא את חיילי צה"ל מלבנון. במינסק - בירת בילורוסיה, שהייתה לפנים עיר ואם בישראל והיום חיים בה כ-40 אלף יהודים, התקיימו אסיפות מחאה גדולות במפעלים הגדולים. באחד המפעלים הגדולים לייצור מקררים חשמליים הופיע יהודי שהיה פרטיזן במלחמת העולם השניה, והשווה את הנעשה בלבנון לרציחות שביצעו הגרמנים בעם היהודי.

באסיפות מחאה במוסקבה הדגישו הנואמים כי יש שיתוף פעולה הדוק בין ישראל לבין ארצות-הברית בלבנון.

הפעילות העיקרית של אחינו בני ישראל היתה בחבל היהודי האוטונומי (בירובידז'אן). בקולחוז הגדול ביותר של החבל "צברות איליץ' " (על שם לנין) התאספו כל תושבי הסביבה, ולאחר אסיפת מחאה חריפה הפגינו התושבים ונשאו סיסמאות: "סלקו את ידיכם מלבנון", "להפסיק להרוג", "בושה וכלימה לג'נוסייד הציוני", "חרפה לרוצחים של המאה ה-20".

אשה יהודיה בשם פ.ל. פיימן הדגישה בנאומה, כי בקולחוז חיים יחד אנשים בני 14 לאומים - יהודים, רוסים, ליטאים, אוקראינים ואחרים. כולם נהנים משיווי הזכויות שהממשלה הסובייטית מעניקה להם, בשם נשי החבל היא מגנה את הרציחות של הכובש היהודי הנעזר באימפריאליסטים האמריקאיים.

יו"ר מועצת הכפר היהודי מ. קויסמן, שנלחם במלחמת העולם השניה והגיע עם הצבא האדום עד ברלין, אמר כי מגמת מדינת ישראל היא לשנות את המפה במזרח הקרוב, וזה מזכיר לו את הפשעים שהפאשיסטים ביצעו נגד העם הסובייטי.

פ. ש. גליקשטיין קרא להעניש את המשתמשים בשיטות נאציות. אנשים שהיו בעצמם קרבנות לשיטות אלה. המרכז של ה "ארגון החברתי והתרבותי של היהודים בפולין" הסתפק בהבעת צער וכאב על החורבן שגרמו ההפצצות של חיל-האוויר הישראלי בבירות, על הריגת אזרחים חפים מפשע, ביניהם נשים זקנים וטף, וגם על חיילים ישראליים שנפלו קרבן למדיניות בגין - שרון. בהודעה נאמר: "אנו שסבלנו ואיבדנו את יקירינו במלחמת העולם השניה, מזועזעים ממה שעיניו רואות בטלוויזיה - מן ההרס והחורבן של ערי לבנון". המרכז פונה אל מדינת ישראל לקיים את החלטת מועצת הבטחון ולהוציא את חייליה מלבנון יחד עם יתר הכוחות הזרים החונים שם.

ארכיבישוף - ידיד

הארכיבישוף של סינסינאטי, יוסף בנארדין הועלה בדרגה ונתמנה לארכיבישוף של שיקגו. למקרא ידיעה זו, ישאלו בוודאי רבים" מה עושה כומר ב "עולם יהודי" ? מדינת ישראל השרויה בשנים האחרונות בבידוד מוחלט בקרב עמי העולם, צריכה להוקיר כל ידיד ישראל, ואחד מהם הוא הארכיבישוף יוסף ברנארדין.

המכון ליחסי אנוש שליד "הוועד היהודי האמריקאי", שנוסד לפני כ-80 שנה (1906), קידם בברכה את מינויו של יוסף בנארדין כארכיבישוף של שיקאגו, אדם הידוע כאוהד היהודים, היהדות ומדינת ישראל. המכון הרים על נס את קשרי הידידות והשיתוף שבין הארכיבישוף והקהילה היהודית באמריקקה, ואת המחוייבות שלו להבנה יהודית - קתולית.

במכתב הברכה ששלח המכון לארכיבישוף מציין הרב מרק טננבאום, העומד בראש הוועדה ליחסים עדתיים שליד "הוועד", את הדברים החמים שהשמיע הארכיבישוף ברנארדין בשנת 1975, בפגישה שקיים עם ראשי "הוועד היהודי האמריקאי" ודובר בה על השואה הנאצית, על מדינת ישראל, על זכויות הפלשתינאים, על בעיית יהודי ברית המועצות ועמים נדכאים אחרים, ועל הדרך לשיתוף פעולה הדוק לצרכים הומניטאריים.

בנאומו משנת 1975 בפני ראשי "הועד", הביע הארכיבישוף ברנארדין את דעתו כי הקתולים צריכים להשתדל להבין ולכבד את המשמעות הדתית המקשרת בין עם ואדמתו. הוא גינה בחריפות את הדיכוי שחיים בו יהודי ברית-המועצות, וראה בכך הפרה גסה של זכויות האדם, שלדעתו אין לעבור עליה בשתיקה.

ברנארדין הציע שהמחאה על מצוקתם של יהודי רוסיה תורחב ותכלול גם עמים אחרים, שזכויותיהם נשללו מהם, וארצות אחרות המפירות את זכויות האדם מסיבות פוליטיות, דתיות, או כלכליות.

מלחמת לבנון הביאה להרעת היחסים בין יהדות אמריקה ויתר התפוצות לבין ישראל. יחסים אלה לא היו תקינים ביותר מאז עלה הליכוד לשלטון, אולם המלחמה האחרונה שלא כמלחמות הקודמות, לא הוסיפה אהדה לישראל, אלא גרמה להרעה. הרעת יחסים זו הדליקה נורה אדומה אצל ארגונים יהודיים רציניים ואחראיים באמריקה, והוועד היהודי האמריקאי בניו-יורק יזם פעולות שונות והעמיד בראש סדר יומו בעיה כאובה זו.

מיינרד וישנר, נשיא הוועד היהודי האמריקאי, אמר כי לצורך בדיקת היחסים בין יהודי אמריקה, למדינת ישראל הוקם "המכון ליחסי אמריקה-ישראל", ובראשו יעמוד סגנו של וינשר, ברטרם גולד, הפורש מתפקידו בהתחלת חודש אוגוסט כדי להתמסר לתפקידו החדש כראש המכון.

במסיבת עיתונאים שקיים בניו-יורק, אמר ברטרם גולד, כי מטרת המכון היא לחקור וללמוד את הסיבות לשינוי שחל ביחסים בין יהודי אמריקה לבין מדינת ישראל, לחפש את מוקדי התבערה הגורמים לשינויים אלה, ולנקוט אמצעים כדי לשפר את היחסים.

גולד הצביע על כך שהחברה הישראלית משנה את אופיה - מחברה מערבית לחברה מזרח תיכונית (קרי, לבנטינית - נ.ז.), וזאת כתוצאה מצמצום העליה, מגידול הירידה ומשיעורי הלידה הגבוהים בין בני עדות המזרח בהשוואה לילודה בין העדה האשכנזית. הוא ציין כי המכון יהיה הזרוע של הוועד היהודי האמריקאי, אבל הוא ינוהל על-ידי מועצה נבחרת בת 30 חברים, שתכלול את המנהיגים היהודים מכל גווני הקשת של הארגונים היהודיים, הקהילתיים והדתיים, מכל הזרמים באמריקה.