ב- 26.4.82 פורסמה ב "דבר" פנייתה של יהודית מיכאלסקה, ילדה יהודיה בת שמונה מוורשה, המדברת בתשע שפות ביניהן גם עברית. הילדה ביקשה כי יתכתבו עמה
באידיש וכי ישלחו לה
ספרי לימוד וקריאה בשפה זו, לקריאתה הייתה מצורפת גם הכתובת שלה.
פנייתה הנרגשת פורסמה בראשונה בשבועון היהודי "
פאלקס שטימע" המופיע בוורשה. אנו מצדנו הוספנו לקריאתה כי יהודית לא תסרב לבוא בכתובים באידיש ולקבל ספרי לימוד וקריאה גם מאנשים החיים מחוץ לגבולות
פולין.
מאז פרסום קריאתה של הילדה עברו כששה חודשים והתברר כי בקיבוץ עין-כרמל שליד
חיפה נמצא יהודי בשם יוסף יהלום (דיאמאנד לשעבר), בן 65 שנולד בעיירה אננופול שבסביבות לובלין, פולין. האיש הצליח לברוח
לברה"מ עם פרוץ
מלחמת העולם השניה ובשנת 1957 עלה לארץ והתיישב בקיבוץ. נוסף על עבודתו בקיבוץ לקח על עצמו יוסף גם תפקידים הומניטאריים - הוא מסייע, בין היתר לפולנים
חסידי אומות העולם, שהצילו יהודים
בשואה, למצוא את ניצוליהם.
יהלום נענה לפנייתה של הילדה יהודית ושיגר לה מכתב חם. בימים אלה קיבל חבר הקיבוץ תשובה מן הילדה באידיש עסיסית. להלן תרגומו של המכתב:
ורשה, 7 בספטמבר, שנת 1982
דודי אהובי יוסף!
בשמחה רבה קיבלתי את מכתבך. הנך אדם טוב, שנאות לכתוב לילדה קטנה. תודה רבה !
הורי ניצלו, בהיותם יהודים,
מגטו ורשה ולי אין כל קרובים, אבל אני אוהבת את כל העם היהודי והעם היהודי הם קרובי. הנני הילד האחד והיחיד בווארשה שעודנו מבין אידיש. אני לומדת
בבית-ספר פולני. הנני התלמידה הטובה ביותר במחלקתי, אבל אין לי ידידים וחברים, כי אינני
קתולית. חברי היחיד, נער יהודי בן תשע, גר בקייב. אני מעתיקה למענו את אלפוני היהודי היחיד בבית. אני לומדת
אידיש, עברית, גרמנית, רוסית, אנגלית, צרפתית, ספרדית ואספרנטו. אהיה בלשנית. ברצוני לחקור את
הבלשנות הגרמנית והעברית ולהציל את שרידי התרבות היהודית
בפולין. לכן אני חייבת להישאר פה בווארשה. זוהי חובתי הקודשה.
הורי הם אנשי רוח. הם אנשים חכמים, אך אינם מסוגלים להשתכר כסף וכולנו, שלושתנו, חיים בתנאים רעים. אבי אינו עובד כעת. אמי עובדת במשרד האיגוד התרבותי והחברתי של היהודים בפולין. עליה לראות יום-יום איך היהודים העשירים גונבים אצל היהודים העניים.
דודי אהובי, אני מרגישה כי הנך יהודי אמיתי וטוב, אני זקוקה למילתך. כתוב אלי, כאשר יהיה לך פעם פנאי, אח לי, כתוב נא באותיות גדולות יותר. את מכתבך המעניין מאוד יכולתי לקרוא רק בזכוכית מגדלת.
קיבלתי שלושה מכתבים מארץ-ישראל וספר "חומש לילדים". המסורת היהודית העתיקה יפה ומעניינת. אני מנשקת אותך בלבביות.
קטנתך יהודית
יוסף יהלום, איש הקיבוץ, השיב ליהודית מייד ובמזכירות קיבוץ עין-כרמל הוחלט לשלוח חבילות מזון למשפחת מיכאלסקה בווארשה. כן יוזם יוסף לארגן ביקור של המשפחה כולה בארץ. הקיבוץ מוכן לארח אותה במשך כל ימי שהותם בישראל, ומקוה שיימצאו האמצעים הכספיים הדרושים להבאת כל המשפחה לארץ.
בהזדמנות זו פונה יוסף יהלום אל כל אשר יש באפשרותו לעזור למשפחה זו במשלוח חבילות-מזון וכן במשלוח מזון רוחני (ספרים,
ספרי לימוד וקריאה באידיש), לפי הכתובת הבאה:
Judita Michalska
Ul Marszalkowska 85 m. 38
Pl-00683 WARSZAWA 1
POLAND
דפים בנושא:
עוד על הילדה היהודיה מוורשה
תגובה שהופיעה ב "מכתבים למערכת" בעיתון דבר מתאריך 30/11/1982
מבקשת אני להגיב על הפרסומים ב "
דבר" (האחרון ב- 17 בנובמבר ש.ז.
) בעניין הילדה היהודיה מווארשה. לא הייתי כותבת לולא מפח-הנפש מהקלות שבה מוליכים אותנו שולל. כה כמהים אנו לגילוי של אהבה ללשון ולתרבות יהודית, הבא מהתפוצות הנתונות בסכנת
התבוללות, עד כי מתמוגגים אנו ומאבדים כל חוש ביקורתי למקרא מכתב
ביידיש הכתוב כביכול על-ידי ילדה יהודיה, בגולה
בפולין.
הכוונה למכתב שפורסם בשעתו ב "דבר" בהבלטה רבה. וכשנשלח אלי המכתב על ידי חברנו יוסף יהלום מקיבוץ עין-כרמל, אודה, כי הדליק תיכף אור אדום במוחי. חשוד היה בעיני כתב-היד הקליגרפי להפליא, שאינו אופייני כלל לילדים בגיל זה. גם הפסוק "הורי מרוויחים אך מעט כסף" נשמע לי כקריאה ישירה למשלוח חבילות. גם ההאשמה שהיהודים העשירים בווארשה עושקים את העניים מוזרה מאוד בפיה של ילדה קטנה.
ניצלתי את ביקורו של חברנו בנימין אנוליק בווארשה בקשר לישיבת המוסדות של האגודה ע"ש קורצ'אק, וביקשתיו להיפגש עם הילדה יהודית ולעמוד על קנקנה. חברנו עשה מאמצים רבים כדי לראות את הילדה, אך הוריה לא איפשרו זאת. רק האם של הילדה באה לבקרו במלון וקיבלה מידיו ממתקים עבור הילדה.
הפצרותיו של בנימין לא נשאו פרי - ההורים לא הסכימו להפגיש אותו עם הילדה.
בנימין קיבל עוד שיר, בפולנית שכביכול נכתב על-ידי הילדה ו "בגרותו" נראית בעליל.
התפתחות זו חיזקה אצלי את החשש, שמא כל העניין אינו אלא מיסטיפיקציה, מעשה של מבוגרים, נסיון מתוחכם לפרוט על נימת "אחוות האחים", לעשות רעש ולזכות בחבילות.
דעתי היא, כי עד לבירור נוסף של הנסיבות יש להרפות מכל הפרשה הקשורה בנערה יהודית מיכלסקה.
שרה נשמית קיבוץ לוחמי
הגיטאות ברכה למערכת "דבר"
פורסם במדור "מכתבים למערכת" בתאריך 26/12/1982.
ברכה למערכת "
דבר" של הילדה היהודיה מוורשה, יהודית מיכלסקה, שלחתי מכתב וכן "
הגדה של פסח" אמנותית. הייתי בספק אם המשלוח יגיע לתעודתו ובוודאי שלא ציפיתי לתשובה כה מהירה.
ביום ו' ה-17 בדצמבר הגיעתני התשובה: גלוית דואר אויר מקופלת, בול של 31 זלוטי, אותו כתב-יד עגלגל ויפה באותיות גדולות, כאילו מהדפוס. תאריך עברי - ב' כסלו תשמ"ג 21.1.82 ומדבקה של שני תפוחים, בתוך ענף עלים ירוקים בצד. וכמובן
ביידיש: "אני מודה מקרב לב על המכתב היפה, אבל העצוב. ועל הספר הנפלא "הגדה של
פסח" תודה רבה! (באותיות גדולות ובעפרון אדום). ברחובות ורשה שוב אין שומעים את שפתנו היהודית היפה ולכן אני קוראת כל מכתב ביידיש בהתרגשות רבה. המכתבים הם פגישותי עם היהודים האמיתיים. אני מברכת את מערכת "דבר", שאיפשרה לי פגישות אלו.
מכתבך מלא כאב ונוסטלגיה (כתבתי לה כי בעלותי ארצה השארתי
בפולין משפחה ובה גם אחות צעירה כבת 14) וקראתיו בדמעות בעיני. אין שום מקום בעולם, שבו יהודי פולני זקן היה יכול למצוא מנוחה רוחנית. גם אני מהרהרת לעיתים קרובות בקרובי משפחה, אבל אינני מכירה את פניהם. אני שולחת לכם שלום וברכה (בעברית) היו בבריאות שלכם יהודית הקטנה".
א. סדומי
© הזכויות על עיתון "דבר" שייכות
למכון לבון - מכון לחקר תנועת העבודה והחלוץ על-שם פנחס לבון
Powered By