מועצת גדולי התורה: פרופיל של מחלוקת

לא רחוקים הימים ששמה של מועצת גדולי התורה נישא ביהדות החרדית בחרדת קודש או לפחות בהוקרה ובהערצה; גם מפלגות חילוניות קינאו במוסד הזה, שבהבל פיו קבע את גורלה של היהדות החרדית וחרץ דין בבעיות שונות שעלו בחייה של מדינת ישראל. המפלגות, שקיבלו את מרותה של מועצת גדולי התורה, כמו אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל (פא"י בשעתה) לא ידעו ריב ומדון - כל שיצא מפיה של מועצת גדולי התורה התקבל בציבור זה כתורה מסיני.

עם הצטרפותה של אגודת ישראל לפני כשבע שנים לקואליציה הממשלתית בראשותו של מנחם בגין חל כירסום במעמדה המפואר של מועצת גדולי התורה. העובדה שכל ענייני אגודת ישראל נפלו בידיהם של ארבעת חברי הכנסת, וביחוד בעסקי הכספים שנתקבלו מממשלת הליכוד, רוקנה מתוכן את המרכז הארצי ואת הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל. שני הגופים נוטרלו כמעט לחלוטין מהשפעתם על העניינים של מפלגתם, שכן הללו הוכרעו כאמור על-ידי חברי הכנסת, שהעמידו את המוסדות המרכזיים של המפלגה לפני עובדות גמורות.
ועוד: אגודת ישראל בארץ התנזרה מאז ומתמיד, מכוח עקרונותיה מקבלת כספים ממוסדות ציוניים, תחילה מהסוכנות היהודית ואחר-כך מהממשלה הציונית. משמע, למעשה ויתרה אגודת ישראל על העקרונות שהנחו אותה מאז היווסדה.

אמנם לזמן קצר, לאחר חורבנה של יהדות אירופה, כשמועצת גדולי התורה הייתה צריכה להחליט על עמדתה לגבי מדינת ישראל ולגבי המציאות שאין להתעלם ממנה, שהמדינה רק היא תהיה המוסד היהודי העליון בארץ ובתפוצות, הצטרפה האגודה לממשלה בראשותו של דוד בן-גוריון, ונציגה, הרב יצחק מאיר לוין ז"ל, גיסו של האדמו"ר מגור הרב אברהם מרדכי אלתר ז"ל, כיהן כשר הסעד. אבל חיש מהר, כשם שהצטרפה כן פרשה מן הממשלה, בגין העברת הנוער שעלה מארצות בעלות מסורת למוסדות חילוניים. שתי עובדות אלו - שענייני אגודת ישראל מתנהלים על-ידי הח"כים שלה, והמהפכה הקיצונית בגישתה לקבלת הכספים - יצרו למעשה תדמית חדשה לאגודה.

על שני שינויים אלה נחלקו הדעות בין חברי מועצת גדולי התורה. אין איש חולק על כך שארבעת חברי הכנסת שלה הגדישו את הסאה ונהפכו משליחי מועצת גדולי התורה למנהיגים עצמאיים באגודת ישראל: כן אין מי שחולק על כך ששליטה בסכומים כה גדולים שמתקבלים מהממשלה היא יותר מאשר השתלטות על כספי המפלגה, אולם הדעות חלוקות על "העונש" שהאדמו"ר מגור, הרב שמחה בונים אלתר, רוצה להטיל על שני חברי הכנסת, הרב מנחם פרוש ור' שלמה לורנץ. יש הגורסים שזהו עונש כבד מדי. סוף-סוף, טוענים חסידי הרב מנחם אליעזר שך, הרי הם שהביאו רווחה מסויימת לישיבות מסויימות והקלו בהרבה את מצבן הכלכלי החמור. לדעתם די בהכרזה שמכאן ואילך מעשים שנעשו בעבר לא יישנו.

בעבר היתה מועצת גדולי התורה הסינתיזה בין חסידים וליטאים (מתנגדים), אף שגם אז היו בין החוגים החסידיים שבגליציה וכן בין הרבנים הליטאיים בליטא ובפוליין הליטאית חרדים שלא התמזגו לגמרי עם אגודת ישראל, שאפה לאגד את כל החוגים ביהדות החרדית שבאירופה. עם חורבנה של יהדות אירופה נשארו מעטים מכל חוג, מהם שהצטרפו לאגודת ישראל עם קום המדינה, כגון חסידי בעלז ורבני הונגריה ואוסטריה, חוץ מחסידי חב"ד ונטורי קרתא, שלא הכירו דה פאקטו במדינת ישראל, וחוץ מהאדמו"ר מליובאוויץ', הרב מנחם מנדל שניאורסון, שקבע את מקום מושבו בברוקלין ומשם ניהל מדיניות עצמאית.

לפני ארבע שנים, בכנסיה הגדולה של אגודת ישראל שהתכנסה בירושלים, התברר שמועצת גדולי התורה שינתה את דמותה, לאחר שהגווארדיה הישנה הסתלקה. עד לכנסיה זו כיהן במועצה רק נשיא אחד ולא היתה מגמה של שמירה או איזון על חלוקת הציבוריות החרדית לחסידית או ליטאית. מעולם לא היו חברי מועצת גדולי התורה צעירים כפי שהם כיום. למשל, האדמו"ר מבעלז, הרב יששכר דב רוקח, והרבי מסדיגורה הרב אברהם יעקב פרידמן.

אירועי השבועות האחרונים יש בהם כדי לערער את אשיות המוסד הזה. שני נשיאי מועצת גדולי התורה, שכיהנו יחד עד לאחרונה - האדמו"ר מגור הרב שמחה בונים אלתר והרב אליעזר מנחם שך - שניהם הצטרפו למוסד זה בשנות הזקנה והשיבה שלהם. בעבר היו שקועים אך ורק בעולמה של תורה וחסידות ומעולם לא התנסו בפעילות פוליטית או ציבורית. בהיותם זקני הדור, קל וחומר בקרב חברי מועצת גדולי התורה, לא יכלו צעירים מהם להשתלב במוסד זה ולהביע את דעתם נגד שני אלה, אף שאפשר וגם חברים אחרים במועצה אינם בהחלט שותפים לדעתם.

החלוקה הקוטבית בין עולם החסידות לעולם הישיבות הליטאית חצתה מאש את חברי מועצת גדולי התורה לשני מחנות: האדמו"רים (חסידים) הסכימו עם האדמו"ר מגור וראשי הישיבות הלכו אחרי הרב שך, הנערץ והמקובל עליהם. עם פרישתו של הרב שך מנשיאות ומחברות במועצת גדולי התורה התחזק מעמדו של האדמו"ר מגור כנשיא יחיד, המסוגל בתוקף כוחו המוסרי ומעמדו להשפיע על החלטותיה של מועצת גדולי התורה; מאידך גיסא, מעמדם של ראשי הישיבות הליטאיות, שבכל זאת נוהרים אחרי דעתו התורנית של הרב שך נחלש; הם אינם יכולים להסכים עם דעתו של האדמו"ר מגור, שבמקרה דנן - בעית הרוטציה - אין דעתו זהה עם דעת הרב שך. חלק מחברי מועצת גדולי התורה אינו מסכים איפוא עם החלטות המועצה, כפי שקבע הנשיא, האדמו"ר מגור. אם הרב שך יגלה דעתו ברבים נגד האדמו"ר מגור, לא יהססו אלה להצטרף לדעתו. אם אמנם יממשו הח"כים פרוש ולורנץ את איומיהם - לצאת ברשימה נפרדת אם לא תבוטל החלטת הרוטאציה - אז תפוצל גם מועצת גדולי התורה לשתי סיעות, כגון אגודה א' ואגודה ב' ; האדמו"רים יתמכו בסיעה החסידית והרב שך - בליטאית.

אם כך יהיה, יפצלו גדולי התורה, לראשונה בתולדותיה של אגודת ישראל, את תמיכתם בין שתי רשימות לכנסת.

השאלה שתעמוד על הפרק, קרוב לוודאי, היא אם רבנים או אדמו"רים נוספים יצטרפו בגלוי לאחת משתי הרשימות, אם אגודת-ישראל תפולג לשני מחנות. הרב ישראל יעקב קנייבסקי, המכונה "סטייפלר", גיסו של החזון-איש ז"ל, מעולם לא קרא להצביע לכנסת, אף שתלמידיו ומקורביו מצביעים בעד אגודת ישראל, אומרים שאם הפילוג אכן יתממש, אפשר שגם רב גדול זה, המקובל על הציבור החרדי הליטאי, יצטרף לקריאה להצביע בעד הרשימה הליטאית. יש להניח שאם הרשימה בראשות האדמו"ר מגור אכן תלך בנפרד לכנסת ותצרף אליה את פא"י, שהאדמו"ר מגור חפץ בה, יביע האדמו"ר מליובאוויץ', הרב מנחם מנדיל שניאורסון, את תמיכתו הגלויה ברשימה זו, דבר שלא עשה מעולם.

אך אין להוציא מכלל אפשרות, שעד הגשת הרשימות לכנסת, על אף השמועות הפורחות, שנועדו להיות כלי במשחק מריטת-העצבים שבין שני הפלגים היריבים באגודת ישראל, תלך אגודת ישראל בסופו של דבר ברשימה אחת, עם אפשרות של פשרה בנושא הרוטציה. למועצת גדולי התורה יובטח מראש שחברי כנסת של אגודת ישראל לא יקבלו שוב את כספי הממשלה וההקצבות היחודיות, שהתחלקו עד כה בין הסיעות, אלא הם יחחולקו מעתה על-ידי ועדה שתמנה מועצת גדולי התורה לכך. ועדה זו תהיה אמורה לחלקם בחלוקה צודקת בין המוסדות התורניים; אפשר שחברי הכנסת פרוש ולורנץ יתחייבו לפני מועצת גדולי התורה שזו להם הקדנציה האחרונה בכנסת וכי הם יפרשו ממנו ברצון ובכבוד מיד עם סיומה.