ש"ס: אגודת-ישראל לספרדים

חצי תריסר אברכים חרדים ירושלמים בני עדות המזרח קמו ביום בהיר והכריזו "מרד" נגד "אגודת ישראל", בטענה שהיא מנצלת את הקול הספרדי ומזניחה את מוסדות התורה הספרדיים. בהתייעצות עם הרב עובדיה יוסף יסדו המורדים לפני שנה את "התאחדות הספרדים שומרי התורה", והקימו רשימה נפרדת בבחירות לרשויות המקומיות.
במצעם תקפו את היהדות החרדית - בלי לנקוב בשם "אגודת ישראל" - על מחדליה כלפי החרדים בני עדות המזרח. תנועה דומה קמה בבני ברק, בשם ח"י, וקיבלה את תמיכתו של הרב אליעזר מנחם שך, שהיה אז נשיא מועצת גדולי התורה.

המועמדים מטעם ש"ס הירושלמית וח"י הבני-ברקית, כפופים ל "מועצת חכמי הספרדים", מעין "מועצת גדולי התורה" של ש"ס. מטעם רשימה זאת נבחרו לעיריה שלושה נציגים: הרב ניסים זאב, יליד ירושלים, בוגר ישיבת "פורת יוסף", הרב יעקב יוסף, בנו של הרב הראשי לשעבר, גם הוא בוגר ישיבת "פורת יוסף", והרב אברהם כהן, בוגר ישיבת "קול תורה" האשכנזית, בעל תואר אקדמי לחינוך. מי שיש לו מנה רוצה מאתיים, וראשי ש"ס החליטו "ללכת על גדול" ולהקים רשימה עם ח"י לכנסת. והיוזם הוא הרב עובדיה יוסף, יו"ר "מועצת גדולי חכמי הספרדים". את הרב אברהם שרם מנהל מוסדות ישיבת "פורת יוסף" הירושלמית, הציע הרב יוסף להעמיד בראש הרשימה. ראשי תמ"י ביקשו להיפגש עם הרב עובדיה יוסף כדי לשכנעו ללכת איתם ברשימה משותפת לכנסת, אך הפגישה לא התקיימה: הרב יוסף טען שתמ"י אינה מפלגה דתית. מצ"ד שהתאחדה עם פא"י רצתה בש"ס כשותפה ברשימה, אבל הרב יוסף, בעל ההשקפות היוניות, לא מצא מכנה משותף עם אנשי "גוש אמונים" בעניינים שאינם בתחומי הדת.

"אגודת ישראל" לא טמנה את ידה בצלחת ונזכרה במאמר חז"ל, "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם לא ימנע עצמו מן הרחמים". בכמה פגישות ומגעים עם הרב עובדיה יוסף פיזר ח"כ אברהם שפירא הבטחות כיד הגביר: מקום שני לש"ס ברשימה, וצירופו של הרב יוסף למועצת גדוליה התורה, שעד היום אין בה אפילו חבר אחד מעדות המזרח. ח"כ שפירא אמר לרב יוסף, כי האדמו"ר שמחה בונים אלתר נתן את ברכתו והסכמתו לשידוך, וכאן, האדמו"ר מגור והרב יוסף נפגשו, אבל התוצאות ידועות. היה זה בעיצומה של המחלוקת על הרוטאציה, שאיימה לפלג את "אגודת ישראל" לליטאים וחסידים. בעקבות ח"כ שפירא נפגשו עם הרב יוסף חברי הכנסת שלמה לורנץ ומנחם פרוש, בידיעתו ובהסכמתו של הרב שך, והציעו לש"ס להצטרף לליטאים אם תתפלג ה "אגודה". הרבנים שמחה זיסל ברוידא, ראש ישיבת חברון הירושלמית, נסים קרליץ, ראש כולל "חזון איש" הבני-ברקי, הרב אברהם יעקב זלזניק, ראש ישיבת "עץ חיים" הירושלמית, כולם ממועצת גדולי התורה וליטאים, ביקשו מהרב יוסף להצטרף למועצה זאת, והבטיחו לש"ס מקום ריאלי ברשימה המשותפת. לכולם הסביר הרב יוסף שהציבור החרדי ייצא נשכר מרשימ נפרדת של הספרדים יותר מאשר מרשימה משותפת שלהם עם "אגודת ישראל".

אחרי שנפל הפור, וש"ס וח"י החליטו ללכת יחד ברשימה לכנסת, החלו הדיונים על הרכבת הרשימה המשותפת.

הרב עובדיה יוסף הציע לראשות הרשימה את הרב אברהם שרם אך ראשי ש"ס וח"י התנגדו. הרב יוסף הציע את הרב ראובן אלבז, ראש ישיבת בעלי התשובה "אור החיים" הירושלמית, אך הרב אלבז טען שתפקיד פוליטי עלול לפגוע בתדמיתו כמחזיר בתשובה, ואז נפלה עינו של הרב יוסף על הרב יצחק פרץ, רבה של רעננה וראש ישיבת "בני תורה". הרב פרץ ביקש שהות כדי להתייעץ עם גדולי התורה הליטאים. הרב אליעזר מנחם שך, הרב יוסף שלום אלישיב והרב מאיר חדש מישיבת "חברון" בירושלים סמכו את ידם על ההצעה והרב פרץ היה לראש רשימת ש"ס וח"י. שמו של הרב אליהו רפול, ממקורביו של הרב שך, הועלה כמועמד למקום השני ברשימה ונתקל בהתנגדותו החריפה של הרב יוסף, בגלל החשש שמא לא יקבל את מרות גדולי חכמי הספרדים. את המקום השני תפס הרב רפאל פנחסי, סגן ראש עיריית בני-ברק, מטעם ח"י, ואת המקום השלישי הרב יעקב יוסף, בנו של הרב עובדיה (ש"ס). המקום הרביעי שייך לרב שמעון בן-שלמה, מראשי העדה התימנית, והמקום החמישי לרב יעקב כהן. ש"ס ואגודת ישראל חתמו על הסכם עודפים, והבטיחו זה לזה לא להשמיץ ולשתף פעולה בכנסת ומחוצה לה.